בני גנץ ומלחמתו בדמוקרטיה

הצעת יו"ר 'כחול לבן' להקמת "ועדה מקצועית" שתדון בחסינות ח"כים היא צעד נוסף בגזל סמכויות השלטון מידי הציבור והענקתן לפקידים ומשפטנים

ערעור יסודות הדמוקרטיה. ח"כ בני גנץ | צילום מסך

אזרחי ישראל יצאו בעוד שבועיים בדיוק להצביע שוב בבחירות, אך יש מפלגה אחת שנראה שוויתרה מראש על תוצאות ההכרעה שלכם בקלפי. בראשה עומד ח"כ בני גנץ, שבשני ציוצים שפרסם הבוקר על רקע הדיון בכנסת בנושא החסינות לשר חיים כץ, הבהיר שוב שמבחינת 'כחול לבן' ההליך הדמוקרטי לא נספר בכלל וחוקי המדינה הם לא יותר מהמלצה. בציוץ הראשון קבע גנץ כי "בקשת החסינות של חיים כץ תהיה האחרונה שבה דנה כנסת ישראל" והוסיף כי דיון של ח"כים בחסינות חבריהם "הוא פתח לשחיתות שעלולה להפוך את בית הנבחרים לעיר מקלט לעבריינים". במקום זאת, גנץ אמר כי הוא "מתכוון להוציא את ההחלטה מידי הח"כים, ולהקים ועדה מקצועית שתטפל בסוגיה הרגישה הזו".

הצעה זו עומדת כמובן בניגוד מוחלט לחוק חסינות חברי הכנסת הקובע כי הגוף היחיד הראשי להעניק חסינות או להסיר אותה היא הכנסת עצמה וזאת דרך דיון בוועדת הכנסת ובהמשך הצבעה במליאה. הכוונה בחוק ובתיקוניו הייתה בדיוק למנוע מצב בו הגשת כתב אישום מסיימת למעשה כהונה של נבחר ציבור, עוד בטרם אשמתו או חפותו הוכרעה מבחינה משפטית. מה שגנץ מציע בפועל הוא מצב בו "ועדה מקצועית" תחזיק בידה את הכוח לחסל קריירות פוליטיות ולפגוע בבחירות הציבור כפי שנעשו בצורה דמוקרטית. בחזונו של גנץ, הדרג הפוליטי הנבחר היה שבוי בידי קבוצת פקידים שאיש מעולם לא בחר, אינם חייבים בדין וחשבון לאף אחד, ויהיו יכולים להדיח חבר כנסת לפי שיקול דעתם האישי.

כדי לחדד עוד יותר את הגישה האנטי-דמוקרטית של 'כחול לבן', גנץ צייץ בהמשך פעם נוספת בעניין וכתב כי "אנחנו מאבדים את אמון הציבור". אז מה הדרך להשבת אותו אמון ציבורי חשוב על פי גנץ? ובכן, "להקים ועדה חיצונית שתעסוק גם בחסינות". שימו לב שוב למהלך הלוגי המופלא הזה:

א. יש בעיית אמון בציבור

ב. חייבים לפתור את הבעיה

ג. הדרך לחזק את אמון הציבור היא לגזול מהציבור את בחירתו ולתת אותה לפקידים

הצעה ברוח דומה נשמעה מכיוון ‘כחול לבן’ לאחר הבחירות בספטמבר, אז ביקשו במפלגה לקדם חוק לפיו ראש ממשלה יהיה מחויב לפרוש במקרה של כתב אישום.  גם כאן, עצם האפשרות להדיח ראש ממשלה מכהן באופן כזה תהפוך את מערכת המשפט לעליונה על הממשלה והכנסת ולמעשה עליונה על רצון הציבור, תוך הפרה מוחלטת של כל עקרון הפרדת רשויות או איזונים ובלמים, יסודותיו של כל משטר דמוקרטי. מערכת החוק תהפוך לעוד זרוע פוליטית, כל חקירה או בדיקה של חשדות תלווה בעננה כבדה של אינטרסים ומניעים נסתרים, ואיסוף חומרים נגד נבחרי ציבור יהווה תעודת ביטוח למקרה בו יעזו לחרוג מהשורה. כל אלו יעשו כמובן באצטלה של “שלטון החוק” אך הכוונה הפוליטית תהיה ברורה מאי-פעם.

כל זה אופייני כמובן למפלגה שמעולם לא קיימה פריימריז ורשימתה לכנסת נקבעת בידי חוג מצומצם של אנשים, חלקם הגדול אנשי צבא ותיקים שרגילים למערכת בה הם מורידים פקודות והחיילים הפשוטים מבצעים. המגמה האנטי-דמוקרטית הזו מאפיינת את השיח שמייצרת המפלגה המלאכותית המכונה 'כחול לבן' מראשיתה, ובכל המקרים הרעיון הוא דומה – עוד כוח למשפטנים, "מומחים" ופקידים שונים על חשבון נבחרי הציבור, שעל הציבור שמצביע להם אי אפשר לסמוך מכיוון שהוא פשוט לא מבין מה טוב בשבילו ולכן עלינו לנהל את חייו.

לא מדובר כאן ב"מאבק בשחיתות" אלא במאבק על מוקד הכוח בישראל. אם "מאבק בשחיתות" באמת היה חשוב לגנץ וחבריו, הם לא היו תומכים בחיזוק נוסף של פקידים אותם לעולם לא ניתן להחליף בבחירות ואיש לא מפקח עליהם, אלא להפך. בימים כתיקונם היה ניתן לפטור זאת כעוד סיסמאות מן הסוג שפוליטיקאים מפריחים כל העת, אך לאחר שתי מערכות בחירות תוך פחות משנה ובפתחה של אחת נוספת, שאלת היחסים בין הציבור ונבחריו לבין "שומרי הסף" מטעם עצמם מכריעה מאי פעם

מכל אלה עולות שתי אפשרויות מטרידות. הראשונה היא שבני גנץ הרואה בעצמו מועמד לראשות הממשלה לא מצליח להבין את מה שלומדים בשיעור האזרחות הראשון בבית הספר בכל מה שקשור למשטר דמוקרטי, בחירות וממשל תקין. האפשרות השנייה והמטרידה לא פחות היא שגנץ ויועציו מבינים זאת היטב אך עדיין סבורים שהדרך הנכונה היא לחזק עוד יותר שלטון הפקידים על חשבון העם. כעת זה תלוי רק בנו הבוחרים – האם נבחר לחזק את שלטון העם או שמא ניתן עוד כוח לשלטון הפקידים בחסות 'כחול לבן'.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

22 תגובות למאמר

  1. למי חבים השופטים?
    כיצד מתמנים שופטים בעולם? בארצות הברית הנשיא בוחר את המועמדים ומציג אותם לאישור הסנט שכמו הנשיא נבחר באופן דמוקרטי ועל כן מייצג את הציבור. בסנט מתקיים שימוע ציבורי פתוח בו הסנטורים חוקרים את המועמדים לגבי כל נושא ראוי בעיניהם. בעקבות אותו שימוע הסנטורים מקיימים דיון גם הוא פתוח ובסיום הצבעה. הצבעה זו היא לצורך הבטחת קיום תפישה חוקתית ולא חתירה תחתיה היות ועל השופטים לקדם את ערכי האומה. רוב הדמוקרטיות בעולם אימצו שיטה בה על בית המשפט להיות קשוב לערכי האומה וזה יקרה אך ורק אם נציגי ציבור הם שיבחרו את השופטים.

    במדינות אחרות בתי המחוקקים בוחרים את השופטים. כך בגרמניה שני בתי המחוקקים בוחרים, בשויץ. במדינות אחרות הרשות המבצעת בוחרת את השופטים: בשבדיה נורבגיה באוסטרליה קנדה בלגיה. ביפן הממשלה בוחרת את שופטי בית המשפט העליון והציבור מאשר או פוסל בבחירות הכלליות שלאחר המנוי. ישנו גם שילוב בין הרשות המחוקקת למבצעת: צרפת הסמכות מתחלקת בין הנשיא לשני בתי המחוקקים. באוסטריה ישנה גם כן חלוקה בין הממשלה לבית המחוקקים. כך גם בשאר דמוקרטיות ותיקות וגם חדשות ברחבי העולם, לנבחרי הציבור הסמכות למנות שופטים בכולן פועל העקרון שעל השופטים לעבור מבחן דמוקרטי. כל זאת כדי להבטיח שהמינויים משקפים את ערכי האומה.

    ומה בישראל? לפי לחוק יסוד השפיטה שופטים של כל הערכאות מתמנים על ידי הועדה לבחירת שופטים. את הועדה מרכיבים: שלושה נציגי בית המשפט העליון – את הגוש מרכיבים לא רק שלושת השופטים אלא גם עוד שני נציגי לשכת עורכי הדין. נשיא בית המשפט העליון רק הוא מביא מועמדים. נשיא בית המשפט העליון וכמוהו גם שני שופטי בית משפט העליון נוספים מצביעים כאחד. ומי אמר שעורכי הדין מיצגים את הציבור? במקרים רבים הם אינם מיצגים את מרשיהם אלא מוכרים אותם לרצון בית המשפט. לכן כמו השופטים גם שני נציגי לשכת עורכי הדין. אלו עושים כמצוות השופטים פן יבולע להם. ביחד חמישה מתוך תשעת החברים בועדה. גם שר המשפטים שהוא בדרך כלל עורך דין ויש לו עניין לאחר שירתו לשמור על יחסים טובים, בדרך כלל מצביע לרצון נשיא בית המשפט העליון גם עליו "להתנהג יפה", שמא ימצא כתב אישום נגדו. כך שבדרך כלל מצביעים כגוש אחד ששה מתוך תשעת החברים בוועדה ובכך הם מפעילים קרטל, הלכה למעשה. לנשיא בית המשפט העליון ביחד איתו עצמו מובטחים חמישה נציגים. זה כמובן סותר את מה שבייניש בהתחסדות אמרה מה רוצים? הרי יש בועדה יותר פוליטיקאים מאשר שופטים… באותה מידה שהיא דיברה נגד בחירה מטעם מדינאים כדי שלא דעות פוליטיות תקבענה אך היא עצמה בחרה ואישרה מועמדים לפי התאמה פוליטית וכך להתאים לפסיקות הרצויות לה. ———

    לעומת זאת הכנסת מורכבת ממפלגות רבות בעלות גוון מדיני שונה וחבריה אינם מצביעים כגוש אחד. המדינאים בועדה מייגים רצונות מתנגשים חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזציה. כך ישנם חמישה מובטחים המצביעים כרצון נשיא בית המשפט העליון. כמותם גם שר המשפטים. הדיונים בועדה הם חסויים אין הציבור יודע כלל מיהם המועמדים, ואין הוא יודע כלל על שום מה נדחו לזה יש הצדקה. גם לגבי השופטים הנבחרים לא נמסר מאילו שיקולים החליטו לבחור בהם. אין שום הצדקה שלא לפרסם על שום מה נבחרו. לו היה הסדר כזה בגוף ציבורי מגיע לפני השופטים הנכבדים בשבתם בדין, ניתן לנחש כי היה נפסל על-ידם"… שום גוף ציבורי אינו בוחר את עצמו שכן הוא אמור לשרת את הציבור ולא את עצמו כפי שהשופטת מרים נאור אמרה שהם אינם חיבים כלום לאף אחד. אכן זה משקף את כל ההתנהגות.

    תוצאות בחירות הועדה – מיהם הנבחרים, רוב הנבחרים הם מהתביעה. למשרת שופט בית משפט העליון נבחר לפעמים אדם משפטן מהאקדמיה. מעולם לא נבחר למשרת שופט מי מהסנגוריה הציבורית. לעיתים נדירות נבחר עורך דין מהשוק הפרטי. גם רבים מהנבחרים הם מהמחלקה האזרחית בפרקליטות – ממחלקת הבג"צים. כלומר פרקליטים האמורים להגן על עמדת הממשלה. בפועל פרקליטים אלו כלל אינם מיצגים את הממשלה לפי עמדתה ותכופות אף בנגוד לעמדתה. אופן יצוג הממשלה הוא לפי רצון הבג"צ כלומר לפי רצון שופטי בית המשפט העליון. והיה ואלו עושים כך לשביעות רצונו של בית המשפט, הם מתוגמלים בהבחרם לשופטים. השופטים בישראל אף טוענים להיות שיטה זו מסורת מפוארת.

    בקום המדינה שר המשפטים הראשון פנחס רוזן הציע מועמדים ואלו אושרו על ידי הממשלה ועל ידי הכנסת. כנשיא בית המשפט העליון הציע את לא אחר מאשר את זמורה שותפו לשעבר במשרד עורכי הדין. שני אלו חיברו רשימה של מועמדים לעליון. מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה בשנים 1968-1963, משה בן-זאב כתב ש"לא יתכן מינוי של אדם לכהונת שופט, ובודאי שלא לכהונת שופט בביהמ"ש העליון, אם המינוי נוגד עמדה מאוחדת של שלושת שופטי ביהמ"ש העליון המשתתפים בועדה, קיוויתי שזהו הנוהג הבלתי-כתוב, אך אם אין הדבר כך, יש לדעתי לעגנו בחוק".

    שופטי בית המשפט העליון ביחד עם שר המשפטים פנחס רוזן פעלו להסרת הפיקוח של נבחרי הציבור על הרשות השופטת. בשנת 1951 הגיש השר רוזן הצעת חוק לבידוד הרשות השופטת מרשויות השלטון האחרות בשם "נחלת כל העמים הנאורים" כדי שכל שופט יהיה בלתי תלוי. בשנת 1953 נחקק חוק השופטים אשר שלל מהכנסת לאשר מינוי שופטים. בשנת 1978 השופט שמגר דרש להרחיב את מספר השופטים בועדה לחיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט. בשנת 1996 הזהיר ברק מפני "פוליטיזציה" של בית המשפט. הוא התכון לאפשר לו להנהיג את הפוליטיזציה לפי השקפתו. עשרים שנה מאוחר יותר טען שלא ניתן לקבל מי שאיננו בן משפחה בסגנון דומה למשפחת המאפיה. כך בשיראל שופטים מתמנים ואף הדרך היחידה להרחיק מי מהם הוא על ידי הועדה הנשלטת בידי שופטים מכהנים. הדיונים הם חשאיים ולעם אין כל השפעה. הטענה הינה למנוע השפעה פוליטית כלומר אחרת מזו המקובלת בין השופטים. נחקק גם חוק החסינות המכליל ביותר לשופטים גם ההסכם על הזכאות לגימלאות מרגע ששופט מתחיל לכהן ללא קשר לכמה זמן כיהן, מונע את כדאיות הרחקתו. כך הפכו שופטים לבעלי מגננה בלתי חדירה. ————————-

    בעוד שלציבור אין כל פיקוח על הממסד המשפטי, לממסד המשפטי פיקוח על נבחרי הציבור ועל נושאים מדיניים מובהקים. זה נעשה ביותר ויותר עזות מצח. בארה"ב שופטים מתמנים על ידי מדינאים ואינם עוסקים במדיניות. אצלנו זה הפוך שופטים מתמנים על ידי עצמם ומתערבים במדיניות. בארה"ב יש חוקה ובית המשפט העליון הוסכם שישמש בית משפט לחוקה והוסכם בחוק שסמכותו לפסול חוקים, אך עושה זאת פעם בעשורים. אצלנו אין חוקה ומעולם לא הוסכם בחוק שבית המשפט העליון ישמש כבית משפט לחוקה ולא הוסמך בחוק לפסול חוקים, אך כל הזמן פוסל חוקים. חוקה צריכה להתקבל על ידי רוב של לפחות שני שליש וחוקי יסוד שהתקבלו על ידי מיעוט קטן של חברי כנסת ודאי שאינם חוקה. בדמוקרטיה כיון שברק כל כך חרד לדמוקרטיה, לאזרח מותר לעשות כל מה שאינו אסור בחוק ואילו לרשויות להפך – אסור לרשות לעשות דבר שאינו מתפקידה המפורש בחוק!! שאילו כן רשות זו פועלת באופן רודני וודאי שלא דמוקרטי.

    בישראל לא נעשה כל מאמץ להבטיח מצד השופטים אחריות ציבורית. רוב חברי הועדה לבחירת שופטים אינם נבחרים על ידי הציבור או נציגיו ולכן אינם אחראים כלפיו. הועדה לבחירת שופטים כלל אינה מייצגת את מאויי הציבור. הרשות השופטת אמורה להיות הצנועה והחלשה ביותר כיון שאינה נבחרת על ידי הציבור לא ישירות ובארץ אף לא בעקיפין על ידי נציגים. עליה להיות מרוסנת ביותר ולא לעסוק כלל בנושאים מדיניים וביטחוניים. במדינות מתוקנות אין לשופטים דריסת רגל באופן בחירתם וגם הרחקתם וכך צריך להיות! בישראל לא רק שיש לקבוצת המשפטנים המונהגת בידי נשיאי בית המשפט העליון רוב, אלא לשיטתם אסור לשנות בזאת דבר גם אם לא היה כך מתמיד למשל שאת זכות הוטו שלהם בגלל הרוב המיוחס של שבעה מתוך תשעה הנדרש להסכמה. הצעת החוק שהועלתה לשינוי הרוב גרמה לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור להגיב בחריפות יתרה, בשגרה מכתב נזעם לשרת המשפטים. במכתב זה היא כינתה את הצעת החוק "הצבת אקדח על השולחן". עוד טענה שכך השופטים לא יוכלו להמשיך בהתיעצויות כדי להגיע להסכמה. כל זה מראה שאין להציב כלל שופטים בבחירת שופטוים אחרים.

    עוד במאה ה־19 נשיא ארה"ב אברהם לינקולן הזהיר כי אם במקום שמדינאים יקבעו מדיניות, יאפשרו זאת לבית המשפט העליון, העם יאבד את יכולתו להיות שליט בארצו לטובת קומץ קטן של שופטים. בארה"ב ישנו איזון מה במשפט בין בעלי ההשקפות השונות, כיון שנציגי העם בוחרים בשופטים. אמנם ההכרעות הערכיות הן ברוב של קול אחד, לעומת זאת בישראל התגשם כל הרוע שבאזהרת לינקולן. כאן מתקיימת עריצות המיעוט, ורוב הציבור אינו יכול לקבל החלטות על גורלו בהתאם לסולם ערכיו.

    1. בארהב שופטי שלום נבחרים ישירות במחוזות שלהם על ידי הציבור. ויש חבר מושבעים בחלק מהמשפטים והשופט אחראי על התהליך.

    2. ארוך מדי. למי יש סבלנות לקרוא? נדרש קורס זריז לקצרנות

  2. אתה מייחס לו יותר מידי מחשבה וחשיבה ובכך אתה חוטא לאמת. לבני גנץ, כמיטב המסורת הבינונית של הגנרלים מסביבו, אין כל אג'נדה. יתר על כן, אסור שתהיה אג'נדה מכיוון שהיא עלולה לכבול אותך בהמשך ולחייב אותך לבחור בדרך מוגדרת, בעוד הרעיון היחידי המנהל את אותם בינוניים הוא 'להישאר על הגלגל' ולהמתין להבשלת התנאים לקידום.
    באותה המידה הם גם יכולים להיות בעד דמוקרטיה ונגד בתי המשפט או מערכת האכיפה אם הם יחשבו שזה יעזור להם להתקדם.

  3. פנים רבות לפאשיזם השמאלני, לברבריות השמאלנית, לפראות של הכוחנות השמאלנית הגיב:

    גנץ חבר בברית עם מרצ.
    מרצ שינתה(!) את מצעה כדי לקבוע שישראל מדינת כל אזרחיה. כל אזרחיה. גם היהודים כמובן. אבל ישראל לא מדינה יהודית במרצ.
    זהו פשע שינאה נגד העם היהודי.
    זהו פשע שינאה נגד אלפי ניצולי שואה שעדיין חיים – לא תהיה לכם מדינה יהודית!
    לזוועה הזאת חבר גנץ בצ'יק.
    מה גם שיש בתוכה עוד גנרל מזוויע שמזהה בנו נאצים.
    כמו חולדאי שמזהה נאצים בשלט תעמולה.
    כמו הפסיכית שהשמאל שלח להפגין נגד ביבי – שראתה בו את היטלר.
    כמו אלה שרצחו בפיקודו של רבין – ניצולי שואה חסרי אונים, 3 שנים אחרי אושוויץ.
    זה מפחיד הרבה יותר ממה שאתם חושבים.
    זה מחנות חינוך מחדש.
    זה סתימת פיות טוטאלית.
    זה הפרחה של ג'יהאד נאצי ערבי בארץ.
    זה מוות ליהודים.
    זה אוסלו פי אלף.
    זה שילטון ערבי על יהודים.
    זה גנץ.

    1. הם ממש לא טמבלים. למעשה, הם מאוד מתוחכמים.
      האידיוטים השימושיים שמצביעים לדיקטטורה-זה כבר סיפור אחר.

  4. הציבור רוצה ועדה שתדון בחסינות חברי הכנסת ואף עיתונאי לא יכתיב לציבור איך לנהל את המדינה.

    1. נכון, בוא נרשה ל"עיתונאים" למלא את ראשנו רק בדברים שהם חשובים בעיניהם.
      איך הגעתם לעיוורון המשועבד הזה תסביר לי?
      הוועדה הזאת שהציבור רוצה לדעתך, מי בחר בה? מי ישב בה? מה סמכויותיה? את צעדיו של מי היא מצרה? ומשחיתותם של מי היא לא תבדוק….המימד החמישי? פרשת אשכנזי? אשכנזי "שמן"? לפיד מוזס?
      "ציבור" שכמוך הרבה יותר מפחיד מהוועדה שלא תקום.

    2. גנץ הוא נבחר ציבור וראש המפלגה הגדולה ביותר. עמדתו היא שיש להקים ועדה והוא מייצג את הציבור יותר מכל אחד אחר.

    3. גנץ מייצג את המפלגה הגדולה ביותר אבל לא רק שאין לו 61 מנדטים אלא אפילו לא את הגוש הגדול ביותר(הפסיד במנדט אחד בספירת הממליצים) ולכן אינו ׳רוב הציבור׳.

    4. גנץ קבל יותר ממיליון ומאה חמישים אלף קולות, יותר מכל אחד אחר והוא צריך לפעול בהתאם לעמדה של הציבור הענק שבחר בו. גם אם עיתונאי באתר המכובד הזה או כמה טוקבקיסטים חושבים אחרת. אני דרך אגב לא בחרתי בו וגם לא אבחר בו הפעם.

    5. נכון, הוא צריך לפעול לפי הבטחותיו ומצעו.
      רק שזה לא מכתב אישי אליו אלא טור דעה ציבורי כלומר המטרה של הטור אינה לשכנע אותו לבגוד בבוחריו אלא לשכנע אנשים לא להצביע לו.
      אבל זה לא הופך אותו למייצג הציבור. המציאות היא שגוש הימין כולל יותר מנדטים מגוש השמאל(התקשורת ממשיכה לספור את הערבים כחלק מגוש השמאל למרות שגנץ פסל שותפות איתם ובל״ד לא מוכנים להמליץ עליו, אל תיפול בשקר הזה) ומכיוון שמאז שביטלו את הפתק הנפרד בקלפי ההצבעה לראש הממשלה היא עקיפה(דרך המלצות המפלגות השונות)-זה הופך את ביבי למייצג ציבור גדול יותר.

  5. זה לא בני גנץ. זה המפעילים שלו. הוא בחור טוב חף מכל עמדה או דעה.

    1. א.על מה אתה מבסס את הטיעון הקונספירטיבי שגנץ מופעל ע״י אחרים?
      ב.איך זה הופך את ההצבעה לכחולבן לפחות מסוכנת?

  6. גנץ עקבי. הם רוצים גם לשנות את חוק יסוד הממשלה כך שפרקליטות המדינה תוכל לפטר את רה"מ עם הגשת כתב אישום.

    זו עסקה מושחתת:
    הצד של הפרקליטות: נותנת לכחול לבן את השלטון על מגש – ע"י תזמון הגשת כתבי אישום לפני הבחירות, הדלפות מגמתיות, שימועים זריזים במיוחד. ובתור בונוס, נותנת לחברי כחול לבן – גנץ, אשכנזי, לפיד – חסינות מחקירות. הם לא צריכים חוק בשביל חסינות.
    הצד של כחול לבן: לבסס את שלטון הפרקליטות. הן ע"י התכופפות בפניהם בכל נושא ונושא, והן בחקיקה שנתונת לפרקליטות כח אדיר, שאין לשום רשות בשום מדינה דמוקרטית.

  7. הפאשיזם של השמאל ובית המשפטבשירותו
    שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים רפאל יעקובי קבע שלתנועת 'אם תרצו' ישנם מאפינים או הבטים פאשיסטים" קבע, קבע. מאימתי בית המשפט מומחה למחשבה פוליטית? מאחר והחליט כך לקבוע, מוטב היה אילו התעמק יותר בהגדרת המונח הפאשיזם. פאשיזם הוא מהמילה האיטלקית פאסיו –Fascio. אגד או צרור. אגד זרדים – שכן כל הזרדים ביחד – אנחנו חזקים, וכל אחד לחוד חלש. זה היה הסמל של הלגיון הרומי. לכן בפשיזם המדינה בשל ערכה המוסף מסכום חלקיה, היא ערך עליון. המדינה היא בלבד הדואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל בשם ולמען העם לכן הפרטים מרצונם מותרים על חרותם. את הפאשיזם מאפינת האמונה שהשלטון שבידי השולטים חייב להיות נצחי אלו מורמים מעם ובשל יכולות מיוחדות הגיעו לתפקיד. הסמכות מוחלטת – חייבים לציית לה. כל צורות השלטון אחר פסול, הם הסמכות האחרונה. המדינה או מוסדותיה הם מעל הכל, היחיד בטל לחלוטין. הייצוג אינו אישי ובא לידי ביטוי באיגודים. בפשיזם מותרת מפלגה אחת בלבד השאר אינן לגיטימיות.המונח פאשיזם יכול להיות מימין וגם משמאל. בישראל לגבי מרכזי הכוח רק השמאל לגיטימי. מערכת המשפט הישראלית המקבלת לשורותיה רק בעלי השקפה פוליטית מתאימה לה. בישראל משפטנים בשרות המדינה לקחו לעצמם סמכות מוחלטת תוך שלילת כל בקרה חיצונית.

    השיטות המועדפות
    התאגידים הם אחד מאמצעי הפיקוח לכן להם חופש פעולה יחסי. השליטים מחלקים מתנות כדי לשמר את האינטרסים ההדדיים של העלית. אנשי עסקים או מקורבים לשלטון מנצלים זאת לזכיה בעמד ולהתעשרות, לדוגמא אצל שמעון פרס ההפרטה נעשתה בהענקת חברות ממשלתיות כמתנות לבעלי הון על חשבון שאר האזרחים. שני הכיוונים לשחיתות: השליטים זוכים לטובין מהעלית הכלכלית, וזו נהנית בתמורה מהעדפת השליטים הצוברים עושר גם ממקורות אחרים למשל, גניבת משאבים לאומיים. מנגנוני הביטחון הם בשליטת אותה עלית כפי שאהוד ברק דאג לקדם שמאלנים בצבא גם המשטרה בעיקרה שמאלנית. התקשורת מסתירה שהרי היא חלק מאותו שלטון, לכן אין כמעט מי שמסוגל לפעול נגד השחיתות כי הציבור אינו מודע למתרחש.

    תעמולה בלתי פוסקת – הפצת מידע מוטעה: קורה שרשות השידור מודה ב"דיסאינפורמציה" כלשונה! בחלק מהמדינות התקשורת בשליטת המועדפים פוליטית ולעולם אינה חורגת מהקו. במדינות אחרות די בשליטה מעודנת יותר כדי להבטיח את צייתנותה, בין האמצעים: שלילת רישיונות ומימון, לחץ כלכלי, פנייה להתאמה אידאולוגית ואיומים מרומזים. בישראל ישנה יועצת משפטית המתאימה לרצונו של בית המשפט השולט פוליטית. בתקשורת הישראלית הקו השמאלני שלה אינו מותיר לאחרים להתבטא. ברשות השידור רשימה שחורה של אישים שאסור להזמנים. באמצעות שימוש תעמולה מתוחכמת האוכלוסייה משלימה עם הפרות זכויות אדם באמצעות דחיקה לשוליים ואף דמוניזציה של אלה שזכויותיהם נפגעות. כאשר ההפרות גסות במיוחד, נעשה שימוש בסודיות, הכחשה והפצת מידע מוטעה כפי שעושים במשטרה בפרקליטות ובבית המשפט. שימוש בשעירים לעזאזל כאמצעי להסיח את דעתם של אנשים מבעיות אחרות, ובאופן מבוקר ניתוב התסכול הציבורי לכיוון הרצוי. בישראל אלו נעשים כנגד חרדים ומתנחלים לשיטתם המבזבזים את משאבי הציבור ולא שחיתות השלטונית. ——————-

    הסתרת המידע – הפשיסטים מתעבים את חופש המחשבה והביטוי של דעות אחרות. בישראל ההסגל האקדמי נמצא תחת פיקוח הדוק של ראשי האקדמיה ; חברי סגל שאינם מישרים קו עם הנורמה הפוליטית השמאלנית סובלים מהטרדות או מסולקים. ביטויי רעיונות אחרים נתונים להתקפות קשות. מבחינתם רק לביטוי דעתם יש ערך כלשהו. גם אומנים מקבלים חשיפה ומעורכים רק אם הם בשמאל. כמה מעצבנים אותם המגיבים אותם "טוקבקיסטים" ארורים ! משאלי/סקרי דעת קהל בדרך כלל מזויפים. בבחירות, האליטה השולטת דואגת להטות את התוצאות לכיוון הרצוי, מזכיר את ימי מפ"אי העליזים. בין השיטות לעשות זאת: שליטה במנגנון הבחירות עצמו, איומים על מצביעי אופוזיציה או שלילת זכויותיהם, פסילת קולות חוקיים, וכמוצא אחרון – פנייה אל מערכת המשפט, הנאמנה או שהיא חלק מהשליטים – בישראל השמאל שולט באמצעות משפטנים הפרקליטות ובית המשפט שחטפו את השלטון.

    רשויות חוק מעולות ואכזריות
    המאפין העקרי הוא מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא – בישראל כל שנה רבבות רבות נעצרמם ומושלכים לכלא על ידי המשטרה הפרקליטות ובית המשפט השמאלנים. המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ושונות פוליטיית נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס לשימוש נגד יריבים לדעה – במשטרה ובפרקליטות הרבה מאוד תיקים באפלה במיוחד נגד מדינאים מימין. ישנו טיפוח פחד ושנאה כלפי פושעים או יריבים כתירוץ להגדלת סמכויותיה וכוחנותה של המשטרה – המשטרה אינה מונעת פשעים וגם אינה מנסה במיוחד לתפוס פושעים כדי למנוע השנות פשיעה, לעומת זאת מרבה לתפור תיקים למי שנוח לה. ביטול האזרחים בפני המדינה, המוסדות שמרכיבים אותה ישראל בפני מוסדות אכיפת החוק שבידיהם חיים ומוות, זהו פאשיזם.

    בעקרון כאשר מוסדות אכיפת החוק יוצאים נגד אזרח, בית המשפט מניח תקינות, ללא כל כונה לבדוק את התנהלות אותם אירגונים. בית המשפט מניח תקינות חקירות המשטרה בין השאר על פי הוראתו של "הדמוקרט הגדול" -אהרון ברק. אף קודם לכן דאגו לקדם זאת בחוק – סעיף 10ב' לפקודת הראיות. כל מה שחוקר משטרה כותב ומביא את החשוד לחתום, בין אם בתחבולות בהפחדה לחץ ועינויים, נחשב כתקין ואמיתי ללא תקנה. לכך השלכות חמורות על כל מה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות בלא שמישהו יתן את הדין. התעללות ועינויים נוראיים בעצורים/נחקרים גם הטפלות לאנשים ברוחוב ומעצרים ללא סיבה. שופטים לא רק שאדישים לגמרי לקורות את העצורים הנחקרים במשטרה, אלא שמגיבים בבוז ובשטנה. לא נדיר שפורצים בצחוק לועג רועם למשמע תאורי זועות וסיוטים שעברו על הנאשמים. שופטים כלל אינם מוצאים לנכון להעביר לגורמים מוסמכים כלשהם את הטיפול בפשעי המשטרה, כפי שהם יודעים לעשות לגבי מדינאים שאינם "מתנהגים יפה" בהתאם לרצונם.

    התביעה מסתירה חומרי חקירה מהנאשמים, אך שופטים נותנים לה גיבוי ישנם גם שופטים הטוענים – בניגוד לחוק כי זו זכותה של ה תביעה הטענה היא שתובעים עובדים בנאמנות ועל נאשמים לסמוך על שיקול דעתם של התובעים. התביעה גם בזמן המשפט מביעה התנגדויות שונות להצגת חומר עדות כמו חומר חקירה, מוצגים ואף מתנגדת לזימון עדים. על פי חוק סדר הדין הפלילי אסור לתביעה להתערב באופן הגנת הנאשם ובכל זאת שופטים תומכים בתובעים בכל מעשיהם.

  8. הפאשיזם של השמאל ובית המשפט בשירותו2
    התיחסות בית המשפט כלפי התביעה הוא באהדה וכבוד וקבלת כל הדרישות, ואילו כלפי הסנגוריה יחס של זלזול עוינות וגם השפלה. לפני שנים לא רבות החליטו השופטים שעורכי דין המיצגים לקוחות בשעה שהם עוזבים את אולם הדיונים, עליהם להפנות את חזיתם אל השופט ולהתקדם אל הדלת רק בהליכה לאחור. נוהג זה היה מקובל כלפי בני מלוכה ואצולה. אולי יש להיות אסירי תודה על ששופטים אינם דורשים שישתחו אליהם אפיים ארצה. לאור תאות השררה והכבוד שלהם אולי גם זה יגיע. לא יקל הדבר כי עורך דין העוזב את האולם באופן טבעי, כלומר פונה אל הדלת ואפילו בעמידתו בדלת פונה אל השופט וקד קידה, זוכה למבט נזעם ולהטיית ראש לאמר לו שנהג בחוצפה. ככל ששופט פחות הוגן והתנהגותו מעוררת יותר בוז, כך הוא מקפיד יותר על גינוני הכבוד כלפיו.

    שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לקצין בית המשפט. שופטים אינם מתחשבים כל כך בבקשותיהם של הסנגורים ואילו משאלות התובעים הינן בגדר הוראות. הכל בשם ניהול תקין של משפט. התיחסות זו תקפה גם כאשר תובעים עוברים על כל חוק וכל תקנה. תובעים הם המיצגים את המדינה על כן תובעים על פי תפישתם המעוותת של שופטים הם המיצגים את הציבור, את האינטרס הציבורי. תובעים אמורים ליצג את האינטרס הציבורי אלא שברוב המקרים מיצגים רק את רצונם "בנצחון"- השגת הרשעה בכל מחיר. הסנגורים לפי גישה זו מיצגים "רק" אנשים פרטיים. גם כאשר כל יום העבודה הם שופםטים דנים לא באדם בודד אלא ברבים הנפגעים מגישה זו, אין הם רואים את הנאשמים כפרטים מתוך כלל הציבור הרחב, שכל אחד מעונין ביחס ובמשפט הוגן. זאת על שום שרק מוסדות המדינה לשיטתם מיצגים את האינטרס הציבורי, ואילו אנשים פרטיים אינם הציבוריות – גישה פאשיסטית טהורה.

    גישת השופטים כלפי עצמם – בית המשפט גופו כלומר הם מוסד חשוב ביותר במדינה, על כן הם כמובן מאליו ראויים לכוח מוחלט. לא העם יבחר בהם או ידיח אותם, לא העם יבקר אותם. עליו לחלוק להם כבוד וזה מעוגן בחוק בסעיף זילות בית המשפט לחוק העונשין. כל מה שבית המשפט דן בו אסור בבחינה מחודשת כלשהי. למשל חוק מבקר המדינה אוסר בקרה של כל דבר הנמצא בהליכים משפטיים וגם כשעבורו המשפט הסתיים. על כל השגה או תלונה לגבי בית המשפט להיות מופנית אל גורמי בית המשפט בלבד והם לבדם המבררים וקובעים על פי הדרך שהחליטו עליה שהיא קביעה בעצמם לגבי עצמם. שופטים מצפים שכולם ישבחו יהללו וירוממו אותם, את הצדק והקידמה היוצאת מתחת ידם. כל מי שאינו עושה כך, חוטא לשיטתם בעזות מצח ויוצא נגד שלטון החוק שהוא כמובן חופף לשלטונם המוחלט כי את קביעותיהם יש לקבל כאמת מוחלטת – הדוצ'ה תמיד צודק. —————–

    המטרה המוצהרת של שלטון פאשיסטי היא טובת וחיזוק המדינה, אם כי בדרכי פשע שאחריתם החלשת המדינה. בניגוד למדינה הפאשיסטית שחרתה על דגלה את חיזוק קיומה ופריחתה, אם כי ברמיסת הפרט לא השיגה מטרה זו, בית המשפט בחתירתו המתמדת תחת אושיות קיומה של המדינה מנסה להראות עד כמה אינו פאשיסטי. אלא שכל דרכיו הן פאשיסטיות ובכך חוטא מכל כיון נגד קיום המדינה. גם בהתערבותו בעניינים מדיניים ואף צבאיים לרעת המדינה. בית המשפט בישראל עושה ככל שהוא יכול לפגוע בבטחון המדינה ובחזון הציוני. בית משפט זה מצטין גם בעריצות שחיתותו כלפי האזרחים ההורסת את החברה.

    במדינה פאשיסטית יכולים חלק ניכר מאזרחיה לחיות חיים טובים יחסית כל עוד הם כנועים לשלטון, מבלי שידעו רע מהמדינה. אלא שאוי לו לאזרח שרשויות החוק שמות עליו יד. במקרה זה רשויות החוק עושות בו כל שהן חפצות. הם השלטון ועל כן הרשויות מתפקדות על פי כללי המשחק הנוחים להן בכל עת. האזרח אינו יכול לעשות דבר. כאלו הן רשויות החוק במדינת ישראל ובית המשפט בראשן נותן את הגיבוי המוחלט. בשונה ממדינות פאשיסטיות יחס זה אינו נובע מהשלטון המרכזי כי אם מהרשויות עצמן, בינהן בית המשפט הבלתי מפוקח המגבה סדר זה. יחס הוגן לא קיים, כללי המשחק אינם מובהרים לאזרח והם יכולים להשתנות ככל שהרשויות חפצות. מבחינת המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית בית המשפט בישראל עונה להגדרה זו. בחינת עיקר העיקרים של עבודת בית המשפט – קיום יחס הוגן וניהול משפט הוגן, הרי שזהו ההבט הפאשיסטי של מערכת המשפט בישראל. המערכת המשפטית כמובן אינה עונה להגדרה של רצון בטובת המדינה אם כי זה אינו מאפין שהוא יחודי לפאשיזם ולא המאפין השלילי. המערכת המשפטית ועמה שאר השמאלנים כמובן אינם מודעים לפאשיסטיותם כי כי כך למדו שכל שמאל הוא לא פאשיסטי וכל אוהב מולדתו הוא פאשיסט… המשפטנים השמאלנים יכולים בלי שום ריסון עצמי לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים אך עם מישהו אחר רק מביע ספק מייד מתנפלים עליו שהוא כופה את דעותיו הפוליטיות. אלה הפאשיסטים, לא מי שמחזיר לעצמו את הגזילה של הארץ.