הקנוניה של אובמה נגד אמריקה וישראל

תחקיר זה מאת לי סמית התפרסם לראשונה באתר Tablet.com במאי 2020. אנו מודים למערכת על הרשות לתרגם ולפרסם אותו. לחצו כאן להורדת גרסה נוחה להדפסה וקריאה.

***

ברק אובמה הזהיר את יורשו נגד מינוי מייקל פלין. זה היה ב-10 בנובמבר 2016, יומיים בלבד לאחר שדונלד טראמפ הפתיע עם ניצחון על הילרי קלינטון והפך לנשיא ה-45 של ארה"ב. טראמפ סיפר אז ליועצת שלו הופ היקס כי הוא מבולבל מן האזהרה: מכל הדברים החשובים שאובמה היה יכול לדון בהם עמו, הנשיא היוצא רצה לדבר דווקא על מייקל פלין.

השאלה מדוע אובמה היה ממוקד כל כך בפלין חשובה במיוחד כעת, לאחר שמשרד המשפטים ביקש למשוך את ההאשמות נגד הגנרל לשעבר על כך שמסר הצהרה כוזבת ל-FBI בראיון שנערך ב-24 בינואר 2017 אודות שיחת הטלפון שניהל עם דיפלומט רוסי. הנסיבות סביב אותה שיחה והראיון עם סוכני ה-FBI שנערך לפלין בעקבותיה גרמו ליצירת תאוריית קשר סבוכה ששימשה להפללתו של גיבור מלחמה מעוטר והוגה אסטרטגי, אשר חידושיו בשדה הקרב הצילו אינספור חיים אמריקנים. אין שום ראיה לכך שפלין "קשר" עם רוסיה, והראיות לכך שפלין לא מסר הצהרה כוזבת נקברו עמוק במרתפי הבולשת, בין השאר על ידי מנהלה הנוכחי כריסטופר ווריי.

אז אם ממשל אובמה לא ממש היה מודאג מהקשרים הלא-קיימים בין פלין לרוסיה, מדוע הוא הפך אותו למטרה העליונה, ומדוע בכירים בממשל היוצא יירטו את שיחות הטלפון שלו עם השגריר הרוסי? התשובה היא שאובמה ראה במייקל פלין איום על המורשת שלו כנשיא, המבוססת בעיקר על הסכם הגרעין עם איראן שנחתם בקיץ 2015. הרבה לפני שהצטרף לקמפיין הבחירות של טראמפ, פלין טען כי ארגון מחדש של האינטרסים האמריקנים כך שיתאימו לאלה של מדינת הטרור יהיה אסון, ולאחר שהמועמד לו ייעץ הפך לנשיא הנבחר פלין היה בעמדה לתקן את האסון הזה. כדי לעצור את פלין, צוות הבית הלבן היוצא השתמש בדיוק באותה השיטה בה מכר לציבור את הסכם הגרעין – הם השמיצו וציירו אותו כסוכן זר, ריגלו אחריו והדליפו תמלילים מסווגים של שיחותיו לבני הברית הנאמנים בתיבת התהודה של התקשורת.

בחודש מרץ 2017, לאחר שבחן ראיות על המעקב שהפעיל ממשל אובמה נגד מקורבי טראמפ, חבר הקונגרס דווין נונס אמר כי אין להן שום קשר לרוסיה או לחקירות השונות על רוסיה שהתנהלו ב-FBI ובוועדות הקונגרס. בזמנו, זו הייתה טענה שהיה קשה למצוא בה היגיון: הרי סיפרו לנו שכל הסערה הזו סובבת סביב רוסיה, וחבר הקונגרס אדם שיף אף טען בלהט באותו יום ממש כי ישנן ראיות מוצקות לקנוניה. אך בפועל, בעוד טראמפ התכונן להיכנס לבית הלבן לאחר ניצחונו המפתיע בבחירות, אנשי אובמה היו ממוקדים דווקא במזרח התיכון. "הקנוניה הרוסית" הייתה הנרטיב שהקמפיין של הילרי קלינטון שתל בתקשורת והזין בו גם את ה-FBI במטרה להשיג את צו בית המשפט שיאפשר לרגל אחרי טראמפ. לאחר הבחירות, הצוות של אובמה השתלט על הסיפור והשתמש בו כדי לתקוע מקלות בגלגלי הממשל הנכנס.

עצם העובדה שברק אובמה ביקר לאחרונה בפומבי את החלטת משרד המשפטים לסגור את התיק מראה עד כמה אישי היה ועודנו הקמפיין נגד פלין עבור הנשיא לשעבר. אובמה הדליף את הציטוטים שלו בעניין לעיתונאי מייקל איזיקוף (שהיה חלק עיקרי מהפצת תאוריית הקונספירציה על טראמפ ורוסיה), ובכך למעשה לקח קרדיט על התרגיל הגדול נגד טראמפ שצמח מהתרגיל הקטן נגד פלין. בעוד סיפור הקנוניה הרוסית היה מכשיר יעיל עבור רבים לקידום האינטרסים האישיים והפוליטיים שלהם, עבור אובמה מטרת "רוסיה-גייט" הייתה פשוטה וישירה: להגן על הסכם הגרעין עם איראן ולשמור על מורשתו.

אובמה ויועצי מדיניות החוץ שלו לא היו היחידים בוושינגטון שסימנו את פלין כמטרה. כמעט כולם עשו זאת, ובמיוחד ה-FBI. בתור מי שעמד בעבר בראש סוכנות הביון של משרד ההגנה (DIA) ולאחר קריירה ארוכה כקצין מודיעין, פלין ידע איך והיכן למצוא ראיות לריגול הלא-חוקי שביצע ה-FBI וניסה אחר כך לטייח, ולבולשת מצידה הייתה סיבה ממשית לחשוש מזעמו של הנשיא החדש.

גם 'קהילת המודיעין האמריקנית' (USIC) כגוף המאחד את כל סוכנויות הביון התנגדה למינוי פלין, שהבטיח להטיל עליה צעדי פיקוח חדשים ולדרוש הסברים על כל הוצאה תקציבית. בטרם נכנס לתפקיד, פלין סיפר לחברים ועמיתים כי הוא מתכנן לדרוש מכל ראשי המודיעין הסברים מפורטים מדוע עבודתם הכרחית לביטחון הלאומי, והוא הכיר את ה-USIC טוב מספיק כדי לדעת שאלפי בירוקרטים בכירים באותן סוכנויות יכשלו במבחן הזה.

ולפלין היו אויבים לא מעטים בצמרת אותה בירוקרטיה. בפברואר 2014, בתפקידו כראש סוכנות הביון של משרד ההגנה, הוא סיפר את האמת לוועדת הסנאט כאשר אמר כי בניגוד לדברי הנשיא אובמה, דאע"ש הוא הרבה יותר מ"קבוצת נוער" ומהווה איום משמעותי על אינטרסים אמריקנים. מספר שבועות לאחר מכן, ראש המודיעין הלאומי ג'יימס קלאפר וסגן שר ההגנה מייקל וויקרס זימנו אותו לפנטגון ובישרו לו על סיום תפקידו. קובאי שהאנבנדר, אנליסט לשעבר ב-DIA, אומר כי "ההתרעה שהשמיע פלין מפני התחזקות קבוצות קיצוניות במזרח התיכון הייתה פחות נוחה לממשל שלא רצה לשמוע חדשות רעות". לדבריו, "הנבואה של פלין התגשמה בדיוק כפי שחזה, זמן קצר לאחר שפוטר".

על הכוונת

נראה היה כי הפיטורים ב-2014 שמו קץ לאחת הקריירות יוצאות-הדופן בהיסטוריה העכשווית של המודיעין האמריקני. מייקל פלין זכה לפרסום לראשונה במהלך המלחמות שניהל ממשל בוש בעיראק ואפגניסטן, מקומות בהם החיילים בשטח נזקקו נואשות למודיעין שנאסף בדרך כלל בידי יחידות קרביות. אך הייתה סתימה רצינית בצינור המידע הזה – הבירוקרטיה של ממסד הביון בוושינגטון ששמרה על אחיזת החנק שלה בכל הקשור להפצת מידע.

פלין תיאר את הבעיה הזו במאמר שחיבר ב-2010 יחד עם קצין ביון נוסף תחת הכותרת "לתקן את המודיעין". לטענת המחברים, ככל שעולים בסולם הדרגות במערכת נתקלים ב"רמות גבוהות יותר של אי-הבנה". הפתרון שהציעו היה פשוט להוציא את וושינגטון מהתהליך, על מנת להביא לחיילים בשטח במהירות וביעילות את המודיעין לו הם זקוקים כדי להשלים את משימתם. "המהפך שעשה פלין הוא להציב אנשים משלו בשטח", מספר שהאנבנדר ששירת תחתיו בעיראק ב-2007-8 ואפגניסטן ב-2010-11. "בשטח עצמו, לא מספיק שיש לך מודיעין, אתה צריך גם להבין מאיפה הוא מגיע ומה המשמעות שלו. אם אתה חושב שקבוצת מורדים עומדת להשתלט על כפר, הראשונים שיידעו מה קורה יהיו אנשי הכפר. פלין וידא שאנחנו מכירים את הסביבה, את התרבות ואת האנשים".

קצינים בכירים ומשפיעים כמו הגנרלים דיוויד פטראוס וסטנלי מקריסטל ציינו לשבח את פלין על עבודתו באיסוף המידע שסייע להבסת אל-קאעידה בעיראק ב-2007. חמש שנים לאחר מכן הוא מונה לראש ה-DIA, ובין פעולותיו הראשונות מינה צוות בדיקה למסמכים שנתפסו במהלך מבצע החיסול של אוסמה בין-לאדן ב-2011.

בכיר לשעבר ב-DIA מספר כי מסמכי בין-לאדן היו באי-סדר מוחלט ו"בקושי נגעו בהם מאז שנתפסו. ב-CIA הריצו כמה חיפושי מחשב על מילות מפתח כדי לזהות איומים מידיים, אבל הם לא ניסו לנתח מגמות עתידיות או להפיק תובנות אסטרטגיות". פלין ארגן את הגעתו לוושינגטון של צוות מיוחד מהפיקוד המרכזי בפלורידה, והמשימה שהוטלה עליהם הייתה רגישה. "חיפשנו קשרים בין אל-קאעידה לבין איראן", מספר מייקל פרגנט, קצין מודיעין לשעבר שעבד על מסמכי בין-לאדן כקבלן פרטי. "התווכחנו עם ה-NSA ועם כל האחרים ואמרנו להם מה אנחנו מחפשים. הם התעקשו ש'אין שם כלום, כבר בדקנו'. ה-CIA ואחרים חיפשו איומים מיידים, אבל אנחנו אמרנו: 'אנחנו מה-DIA, אנחנו רוצים לנתח הכל כדי להבין את התמונה הגדולה".

אך כאשר הצוות מפיקוד מרכז התכונן לצאת למשימתו, היא בוטלה לפתע. "הכל כבר היה מוכן", אומר פרגנט. "היו לנו הזמנות במלון, צוות של מתרגמים וגישה לכל הכוננים במרכז התקשורת המשותף לסוכנויות הביון (NMEC). בדיוק צפיתי במשחק כדורסל מכללות כשקיבלתי טלפון מראש הצוות. הוא אמר שג'ון ברנן (ראש ה-CIA) וסוזן רייס (היועצת לביטחון לאומי) החליטו לבטל הכל". ממשל אובמה, כך נראה, ביקש להכשיר את השטח לקראת יישום רעיון מדיניות החוץ הגדול של הנשיא – הסכם הגרעין עם איראן. בן רודס, יועץ בכיר אחר של אובמה, אמר ב-2013 כי הסכם הגרעין הוא יוזמת מפתח לכהונה השנייה של הנשיא. בנסיבות האלה, ראיות על כך שטהרן מתואמת עם ארגון טרור שרצח אלפי אמריקנים היו מקשות מאוד על שכנוע המחוקקים בוושינגטון בתועלת של הענקת חותמת הכשר לתוכנית הגרעין האיראנית.

אז מה היה המידע על קשרי אל-קאעידה ואיראן אותו ביקש הצוות של פלין למצוא? על פי דיווחים שונים, מסמכי בין-לאדן כללו "מכתבים המפרטים את תפקידה של איראן והשפעתה במתן אפשרות לפעילי אל-קאעידה לעבור דרך המדינה, כל עוד ארגון הטרור עשה עבורה את העבודה המלוכלכת נגד האמריקנים בעיראק ואפגניסטן". עוד דווח כי אחד המכתבים הראה ש"אל-קאעידה עסקה בפיתוח נשק כימי וביולוגי באיראן".

אחרי עשורים של קמפיין אנטי-איראני, המפלגה הרפובליקנית הייתה צפויה להתנגד להסכם הגרעין שקידם אובמה אך חסרה את הרוב הדרוש כדי לעצור אותו בסנאט. לכן החשש העיקרי בקרבת הנשיא היה מהתנגדות מבית: חברים בכירים במפלגה הדמוקרטית חשו לא בנוח עם ההסכם וגם מספר גדול של מצביעים יהודים, אשר יותר ממחצית מהם מזדהים כדמוקרטים. הארגונים היהודיים העלו שתי התנגדויות עיקריות להסכם הגרעין: ראשית, קווי ההסכם ששרטט אובמה היו עשויים להוביל לפצצה גרעינית איראנית שתכוון נגד ישראל; שנית, בעצם החתימה על הסכם עם איראן, הממשל האמריקני היה ממסד את היחסים עם משטר שהוא התגלמות האנטישמיות.

מנגד, אובמה העמיד בפני החוששים מההסכם בקרב מפלגתו שלו בחירה קשה – או שתתמכו בהסכם או שאתם בחוץ. מבחינת הנשיא, לא היה שום מקום לחילוקי דעות עקרוניים במפלגה בכל הקשור ליהלום שבכתר המורשת שלו. כל מי שהביע התנגדות נצבע מיד במונחים קשים ובלתי-מתפשרים: מישהו קנה אותו, הוא מחרחר מלחמה או נאמן לישראל לפני אמריקה. במפגש עם סנאטורים דמוקרטים בראשית 2015, הנשיא שם על הכוונת את הסנאטור רוברט מננדז מניו-ג'רזי כאשר דיבר על "לחצים מתורמים ומאחרים" לדחות את ההסכם. מננדז נפגע ואמר בתגובה כי הוא עבד "יותר מעשרים שנה כדי לרסן את שאיפות הגרעין האיראניות ותמיד היה ממקוד בהשלכות ארוכות-הטווח". לפי האופן בו אובמה ניסה למסגר את הדיון, הדבר היחיד אשר מנע מהאמריקנים לראות עד כמה נהדרת היוזמה שלו היה הכסף שהושקע בקמפיין השתדלנות נגדה. "כאשר אנשים מעורבים בעניין כלשהו אז גם המערכת הפוליטית מגיבה", אמר בראיון לג'ון סטיוארט. "למרות הכסף, למרות הלוביסטים, היא עדיין מגיבה".

אובמה המשיך לדבר על כסף, תורמים ולוביסטים כאילו קנוניה סודית של קושרים חילקה שקי כסף זר ואפל ברחבי וושינגטון. הוא התכוון בעיקר לשדולת איפא"ק – ארגון בראשות יהודים אמריקנים שמטרתו קידום הברית בין ארה"ב לישראל, השותפה החשובה ביותר במזרח התיכון.

חברי הנהגת איפא"ק מצדם סמכו על אובמה שיעשה את הדבר הנכון. הם תיארו אותו כידיד גדול של ישראל וסיפרו לעצמם שלא יתכן דווקא הוא יאפשר לישראל לעמוד בסכנה בכך שייתן למשטר המבקש להשמיד אותה נשק גרעיני. אבל אובמה לא בטח באיפא"ק או באמריקנים בכלל, ולכן שמר את ההסכם ואת פרטיו חבויים מעיני הציבור עד כמה שניתן.

תיבת התהודה

ממשל אובמה פתח בשיחות החשאיות עם איראן כבר בשנת 2012, ממש באותה העת בה הבית הלבן הפסיק את פעילותו של כוח משימה משולב שמטרתו הייתה חשיפת רשת ההברחות והלבנת הכספים של חיזבאללה, ארגון הטרור שהוא בן חסותה ובן בריתה של איראן. אובמה סיפר לקונגרס שאיראן לא תקבל גישה למערכת הפיננסית האמריקנית, אך דו"ח של הסנאט מ-2018 מצא שהנשיא שיקר לציבור ואכן ניסה לעקוף את הסנקציות בחשאי ולהעניק לה גישה כזו. אובמה הטעה גם את הקונגרס כאשר לא מסר לו מידע על עסקאות סודיות אחרות עם איראן, ואז העביר לה בחשאי 1.7 מיליארד דולר במזומן כדי שתחלק אותו לשליחיה בארגוני הטרור.

הבטחת הממשל לפיה ההסכם דווקא ימנע מאיראן מלהשיג אי-פעם נשק גרעיני נמסרה שוב ושוב באמצעות מנגנוני התקשורת שהקים הבית הלבן. קמפיין המסרים קיבץ יחדיו עיתונאים אוהדים, מומחים לפיקוח על נשק, כוכבי רשתות חברתיות וקבוצות תמיכה פרוגרסיביות כמו 'המועצה האיראנית-אמריקנית' (NIAC) הידועה באהדה למשטר האייתוללות. כפי שהיועץ הבכיר בן רודס הגדיר זאת בשיחה עם ה'ניו-יורק טיימס': "הם נתנו תוקף לדברים שאמרנו להם להגיד". אחת מן האסטרטגיות שהפעילו חברי תיבת התהודה של רודס הייתה להתעמת עם מבקרים בדיונים על פרטים אזוטריים מתוך ומסביב להסכם: כמה צנטריפוגות יהיה מותר להפעיל בכל כור? האם המנהיג העליון של איראן אכן הכריז על פתווה נגד נשק גרעיני? האם אתר כזה או אחר מוגדר כמתקן גרעיני או שמא בסיס צבאי?

כתוצאה מכך, גם לקומץ הכתבים ההגונים שביקשו לכסות את סיפור הסכם הגרעין לא היה את המידע, הזמן או האנרגיה להמשיך ולהילחם מול קיר הרעש הלבן. זו הייתה המטרה של קמפיין התקשורת של אובמה: להשחיר ולהשתיק מתנגדים או כל אחד אחר שהביע מעט סקפטיות, וכדי להשיג אותה כל השותפים בתיבת התהודה ניסו לטשטש במכוון את ליבת העניין. בפועל, הכנסת סעיפים כמו אלו שהיו אמורים לפקוע בראשית 2020 עד למצב בו כל ההגבלות על איראן מוסרות ותכנית הגרעין שלה הופכת חוקית, הוכיחו כי מדובר בהסכם מזויף. אובמה פשוט שיחד את האיראנים במאות מיליארדי דולרים בהסרת סנקציות והשקעות כדי שימנעו מבניית פצצה גרעינית עד לרגע בו יעזוב בבטחה את הבית הלבן, והגרעין האיראני יהפוך להיות בעיה של מישהו אחר. הצוות של אובמה אפילו האמין שישראל לא תחלום על התקפה נגד איראן כל עוד וושינגטון ערבה להסכם. מקורבים לנשיא קראו לנתניהו בלגלוג "פחדן".

אז אם ברק אובמה פשוט ניסה להיפטר מתפוח האדמה הלוהט ולהעביר אותו למישהו אחר, מדוע להשקיע מאמץ כה רב בהשגת ההסכם? כיצד הסכם הגרעין היה אמור להיות בסיס המורשת שלו אם בכל מקרה הוא לא מנע מאיראן פצצה? התשובה היא שהסכם הגרעין היה הכלי בו חשק אובמה כדי להשלים מטרה שאפתנית אף יותר – ארגון מחדש של המבנה האסטרטגי במזרח התיכון, ואת המטרה הזו הוא מעולם לא הסתיר. כפי שסיפר לביוגרף שלו דיוויד רמניק, אובמה ניסה ליצור מאזן כוחות גיאופוליטי "בין מדינות המפרץ הסוניות או הסוניות ברובן לבין איראן". על פי דיוויד איגנטיוס מה'וושינגטון פוסט' (עוד כתב בו השתמש אובמה להעברת מסרים), ההערכות מחדש הייתה "הזדמנות אסטרטגית אדירה" ליצירת "מסגרת עבודה אזורית שתספק את צרכי הביטחון של האיראנים, הסעודים, הישראלים, הרוסים והאמריקנים".

אך ברעיון "האיזון" החדש של אובמה היה גם מלכוד. שדרוג היחסים עם טהרן יבוא בהכרח על חשבון השותפים המסורתיים של ארה"ב באזור שנמצאים על הכוונת האיראנית – סעודיה ובמיוחד ישראל. אובמה מעולם לא הזכיר את החלק הזה בקול, אך ההיגיון היה ברור מאליו: הצבת האויב שלך באותו מעמד יחד עם בן הברית אולי אומרת שהאויב כבר אינו אויב, אך גם בן הברית חדל מלהיות בן ברית.

היהלום שבכתר

כדי להדגים לישראל את רצינות כוונותיו, ממשל אובמה נהג להדליף בעקביות דיווחים על תקיפות צה"ל נגד חיזבאללה ושליחים אחרים של איראן בסוריה ולבנון. המטרה הייתה כפולה: להכניס את ישראל למגננה, ולהראות לאיראנים שאובמה יכול לכפות את רצונו על ירושלים ולכן ניתן לסמוך עליו. כאשר מזכיר המדינה ג'ון קרי הגיע לווינה בקיץ 2015 לקראת הדיונים מול איראן, אחד מאנשי צוותו אמר לעיתונאים כי "אובמה רוצה את זה כיהלום שבכתר המורשת שלו". יועץ לשעבר של אובמה הוסיף כי "הוא רואה את עצמו כנשיא שהביא לשינוי בדומה לרייגן, כזה המשאיר חותם על אמריקה והעולם למשך עשורים".

למרות כל הדיבורים של אובמה על הכסף והלוביסטים שפעלו נגד הסכם הגרעין, הוא עצמו יצר בדיוק את אותה רשת תמיכה בינלאומית בעדו. הסנקציות על איראן מנעו מחברות זרות לפעול בה במשך שנים ארוכות, וההבטחה לשווקים חדשים ורווחיים בתחומי האנרגיה והרכב ריגשה מאוד חברות אירופאיות ואסיאתיות. הנשיא האמריקני לא רק ביקש לבטל את הסנקציות, אלא גם לסייע לתמרץ את העסקים על ידי הבטחה לעולם שבטוח להשקיע באיראן. ג'ון קרי היה נלהב להפוך את מחלקת המדינה ללשכת הסחר של האייתוללות. ככל שהצדדים הלכו והתקרבו לסיכום על עסקה, השיח אותו הוביל אובמה בנוגע ללובי הפרו-ישראלי הפך לרועש יותר. הוא דיבר על היהודים ואל היהודים: אם לא תתמכו בעסקה, שוב יצופו עלילות הדם האנטישמיות על הכסף וההשפעה היהודית ועל הנאמנות הכפולה של יהודי ארה"ב. אלו לא היו דברים מפי גזען לאומני קיצוני, אלא מפי נשיא דמוקרטי פופולרי. ג'ון קרי אמר זאת בפירוש: אם הקונגרס לא יאשר את ההסכם, ישראל תעמוד בפני סכנה של "בידוד והאשמות". על פי מזכיר המדינה, החלופה היחידה להסכם הייתה מלחמה.

מנהיגים בקהילה היהודית התלוננו על האופן בו השיח סביב הסכם הגרעין מוסגר. "התחושה היא שאם אתה מתנגד לעסקה אז אתה בהכרח בעד מלחמה", אמר לי אז בכיר בארגון פרו-ישראלי. "ההשלכה של כך היא שאם הקונגרס יצביע נגד ההסכם, זה יראה כאילו הקהילה היהודית מובילה אותנו לעוד מלחמה במזרח התיכון". למרות זאת, אובמה המשיך לדחוף את המסר. בנאום שנשא ב'אמריקן יוניברסיטי' הוא טען כי ישנן רק שתי ברירות: הסכם עם איראן או מלחמה. לדבריו, הממשלה היחידה בעולם שאינה סבורה כי מדובר בעסקה טובה הייתה ישראל.

אם קמפיין ההשחרה שהציג את המתנגדים להסכם כעשירים חסרי נאמנות ומחרחרי מלחמה היה למעשה הפנים הציבוריות של המרוץ שניהל אובמה לעבר ההסכם, היה מרכיב מפוקפק עוד יותר חבוי בתוך הטכנולוגיה המתקדמת של קהילת המודיעין האמריקנית: ממשל אובמה ריגל אחרי יריביו מבית, מחוקקים אמריקנים ופעילים פרו-ישראליים. נוח פולק, שעמד בעבר בראש עמותה שהתנגדה להסכם, אומר כי "הוזהרתי ששיחותיי עם בכירים ישראלים עשויות להיות תחת מעקב". בשיחה שערכתי עימו עבור ספרי 'המזימה נגד הנשיא', פולק אמר כי "הממשל עשה פעולות שהיו בבירור תגובה למידע שנאסף בהאזנה לשיחות האלה". הוא המשיך: "בהתחלה חשבנו שמדובר בצירופי מקרים ושאנחנו סתם פרנואידים. הרי לא יתכן שאנחנו עד כדי כך חשובים שצריך לרגל אחרינו. אבל בסופו של דבר הנחת העבודה שלנו הייתה שעוקבים אחרינו ואחרי האנשים שהיינו איתם בקשר" כתבה ב'וול-סטריט ג'ורנל' מ-2015 סיפקה פרטים על מבצע הריגול של ממשל אובמה:

סוכנות הביטחון הלאומי (NSA) התמקדה במנהיגים ובעלי תפקידים ישראלים ובנוסף סרקה את תוכן השיחות בינם לבין חברי קונגרס וארגונים יהודיים-אמריקנים. בשלב מסוים עלה החשש שהממשלה תואשם בריגול בקונגרס"

במסגרת פרסום תמלילים של שיחות ממקורות זרים, שמות האזרחים האמריקנים נמחקים על מנת להגן על פרטיותם ולרוב מצוינים פשוט כ"אדם אמריקני". במקרה בו קיים חשש לסיכון הביטחון הלאומי, גורמים בסוכנויות המודיעין יכולים על פי החוק לחשוף את השמות, אך לפי הסיפור המובא בכתבה ב'ג'ורנל' אנשי אובמה ידעו שהם עושים דבר אסור. על פי הנרטיב שעיצבו יועצי אובמה, מירב האחריות נפלה על כתפי ה-NSA, או כפי שניסח זאת גורם בבית הלבן: "לא אמרנו להם 'תעשו את זה', אבל גם לא אמרנו 'אל תעשו את זה'".

מכאן עולה כי כל ניסיון לעקוב אחרי ארגונים יהודיים וחברי קונגרס שהתנגדו לעסקה לא היה סתם טעות תמימה. כאשר אנשי אובמה השתמשו במעקבים אחרי גורמים ישראלים כדי לגלות מי הם האמריקנים איתם שוחחו ועל מה, הם ידעו היטב שהם עושים דבר אסור. למעשה, נראה כי על מנת להקדים את האפשרות שמערך הריגול שניהלו ייחשף, אנשי אובמה הדליפו את הסיפור לכתבים ידידותיים כדי לעצב אותו לטובתם: נכון, בסדר, האזנו לשיחות – אבל הכל היה בטעות. ובכל מקרה, ה-NSA היו אלה שהעבירו לנו את המידע.

בורות מרצון

ביוני 2015, חודש לפני שנחתם הסכם הגרעין בווינה, מייקל פלין העיד בקונגרס בנוגע לאיראן ולהסכם הגרוע עמה שהיה מונח על השולחן. הוא תיאר את הפעולות שטהרן מבצעת כדי לערער את היציבות באזור, והסביר כיצד משטר האייתוללות הרג חיילים אמריקנים בעיראק ובאפגניסטן. פלין הדגיש במיוחד כי הרצון האיראני להשמיד את ישראל הוא "אמיתי מאוד", והוסיף כי מדיניות אובמה מול איראן היא "בורות מרצון".

כאשר בחירות 2016 הלכו והתקרבו, כמה מועמדים רפובליקנים אימצו את העצה הזו כולל בן קרסון, קרלי פיורינה וטד קרוז. במובן מסוים, מייקל פלין בחר בטראמפ כמו שטראמפ בחר בו. באותה העת, הבנתו של טראמפ במה שהוא הגדיר כ"ביצה" בוושינגטון (המוני פקידים ויועצים המתעשרים על חשבון משלם המיסים) הייתה בעיקר תיאורטית. ממרומי מגדל טראמפ בניו-יורק הרחוקה וושינגטון אולי נראתה כך, אך למייקל פלין היה ידע מפורט על איך היא עבדה באמת. השניים התחברו כמעט מיד, ופלין התלווה למועמד טראמפ באופן קבוע במהלך מסעות הקמפיין. פלין אפילו עבר את תהליך הבדיקה להצגתו כמועמד לסגנות הנשיאות, אך טראמפ בחר לבסוף במייק פנס מאינדיאנה כדי להשיג את הצבעת האוונגליסטים במערב התיכון. ועדיין, מחוץ למשפחה הקרובה, פלין היה היועץ הקרוב ביותר לטראמפ. רעיונות מדיניות החוץ אותם השמיע היו בדיוק אלה של טראמפ, וכאשר הוא שוחח עם בכירים זרים הוא עשה זאת בשמו של טראמפ.

פלין לא רק הבהיר כי הוא מבקש לבטל את הסכם הגרעין, אלא גם שידר היטב נחישות לאתר תיעוד להסכמים הסודיים בין אובמה לאיראן ולפרסם אותם. בעוד פלין עולה למתקפה, הממשל היוצא היה נחוש לשמור על הסכם הגרעין בכל מחיר. אנשי אובמה התייעצו עם בכירים אירופאים והסכימו להעניק לאיראן עוד הקלות כלכליות, אפילו אחרי שהסנאט הצביע פה אחד על חידוש חוק הסנקציות. ג'ון קרי התקשר לעמיתיו בטהרן ואמר להם שאין מקום לדאגה. ראויה במיוחד לציון העובדה שרוסיה התייצבה לצד אובמה בסוגיה. כפי שמשרד החוץ הרוסי ניסח זאת אז, היה זה "בלתי נסלח" אם ממשל טראמפ יחליט לסגת מההסכם. מנגד, הבית הלבן הסכים לאפשר לרוסיה לייצא יותר ממאה טונות אורניום לאיראן, כמות שעל פי הערכות מספיקה לייצר עשר פצצות אטום. "המטרה הייתה לסבך כל ניסיון לבטל את ההסכם, ולמעשה להעניק לאיראן פוליסת ביטוח נגד טראמפ", אומר בכיר אמריקני שהיה מעורב במאבק.

בראשית דצמבר 2016, שבועות בלבד לאחר הניצחון המפתיע של טראמפ בבחירות, הקמפיין נגד פלין כבר יצא לדרך. כתבה ב'ניו-יורק טיימס' ב-3 בדצמבר תיארה אותו כאדם קפדן שאינו סובל אי-הסכמה, וכמי שהתעקש שהכפופים לו יחלקו את אותן הערכות מודיעין כשלו. על פי ה'טיימס', השקפת העולם של פלין ראתה את אמריקה כמי ש"נמצאת במלחמת עולם נגד קיצונים אסלאמיים המאוחדים עם רוסיה, קובה וצפון קוריאה". על הכתבה חתמו חמישה מכותבי העיתון, אותם חמישה שהיו חלק מזכיית ה'טיימס' בפרס פוליצר לשנת 2018 עבור דיווחיהם על תיאורית הקונספירציה של קשרי טראמפ-רוסיה.

חלקים מאותה כתבה הופיעו בהמשך בהצהרה משותפת למספר ארגונים שעבדו ביחד עם ממשל אובמה למען הסכם הגרעין, ביניהם Move.org ו- J Street, וכעת דרשו מטראמפ לסגת מהמינוי של פלין. בין הדאגות שפורטו בהודעה הייתה העבודה שביצע פלין עבור גורמים בטורקיה, כמו גם (למרבה הסתירה) דעותיו השליליות כלפי מוסלמים כפי שבוטאו בספר שכתב, ועמדתו כלפי איראן. ברשתות החברתיות, בלוגרית בשם סוזן הנסי (שבהמשך תהפוך לאחת ממובילות קונספירציית רוסיה) פרסמה קטעים מספרו של פלין אותם הגדירה "מזעזעים". חלפה רק שנה וחצי מאז צוות אובמה דרס את הקונגרס כדי לאשר את הסכם הגרעין, וכעת אותה תשתית תקשורתית התעוררה שוב לפעולה כדי להגן על ההסכם מפני טראמפ.

היה זה בראשית אותו חודש דצמבר 2016 כאשר מערכת הריגול של הסכם הגרעין ותיבת התהודה התקשורתית התאחדו והפכו ל"רוסיה-גייט". המבנה של שני המבצעים היה זהה ורק חלק קטן מהמרכיבים השתנה. היריבים כבר לא סומנו כמי שנאמנותם נתונה לישראל, וכעת היו "נכסים של פוטין"; אך המסר היה דומה: היריבים אינם טועים או סתם לא חכמים – הם פשוט לא נאמנים לאמריקה, סוכנים של כוחות זרים. הריגול החשאי אחרי פלין החל ב-2 לדצמבר. באותו יום, ראש ה-DNI ג'יימס קלאפר והשגרירה באו"ם סמנתה פאוור חשפו את שמו של פלין מתוך הרשימה המסווגת של התקשרויות בין אזרחים אמריקניים לגורמים רוסיים. אנשי אובמה היו מעוניינים במיוחד בפגישה שנערכה במגדל טראמפ בין פלין וג'ארד קושנר לבין השגריר הרוסי סרגיי קיסליאק, ובדיווח אותו העביר השגריר למוסקבה והודלף לכאורה ל'וושינגטון פוסט' בידי גורמים בסוכנויות הביון, מסירת מידע מסווג אשר מהווה עבירה פלילית.

במהלך ההיסטוריה הפוליטית האמריקנית, גורמי ממשלה מודאגים השתמשו לא פעם בתקשורת כדי לחשוף פשעים ועוולות. אך במקרה של מייקל פלין, מספר ההדלפות הרב בהן הופיע שמו במהלך תקופת המעבר בין אובמה לטראמפ ובשבועות הראשונים של הממשל החדש, הוכיחו כי המידע שנמסר לעיתונאים לא היה במטרה לחשוף שחיתות אלא כחלק ממהלך פוליטי של ריגול אחרי אנשי טראמפ. על פי מסמכים שנחשפו לאחרונה, לא פחות מ-39 בעלי תפקידים שונים בממשל אובמה ביקשו לחשוף את שמו של פלין ב-59 הזדמנויות שונות. פאוור נמצאת בראש הרשימה עם שבע בקשות כאלה, חלק מ-300 בקשות שונות שהגישה בין 2015 ל-2016 במה שהפך אותה, לפי חבר הקונגרס לשעבר טריי גאודי, ל"חושפת הזהויות הגדולה ביותר בהיסטוריה שלנו”.

בין ה-14 ל-16 בדצמבר, פאוור הייתה אחת משלושים בכירים בממשל אובמה שביקשו את שמו של פלין. הרשימה כוללת בין השאר את קלאפר, ברנן, ראש ה-FBI ג'יימס קומי, שר האוצר ג'ייקוב לו וראש מחלקת המודיעין במשרד האוצר פטריק קרונין. כל אלה התעניינו בעיקר במפגש שנערך באותו שבוע בין פלין, קושניר וסטיב באנון עם יורש העצר מאיחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד. גם סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי של אובמה, ביקשה לחשוף את שמו של פלין בפגישה הזו, למרות שאינה מופיעה ברשימות שפורסמו. היא סיפרה כי התרגזה על כך שמנהיגים מהאמירויות הגיעו לארה"ב מבלי ליידע את ממשל אובמה. יתכן כי תיאור מצבה הנפשי היה מדויק, אך זה עדיין לא מסביר מדוע היא ביקשה לדעת את זהות האמריקנים שנפגשו איתם.

יחד עם זאת, לא ממש קשה לנחש מדוע רייס ועשרות אחרים מאנשי אובמה ביקשו לדעת על הפגישה. ריגול אחרי אנשי טראמפ ושיחותיהם עם בכירים ערביים היה עשוי לרמוז להם איך מדיניות המזרח התיכון של הנשיא החדש תשפיע על זו של אובמה, ובמיוחד על הסכם הגרעין. העובדה כי שבעה בכירים במשרד האוצר רחרחו סביב אותה פגישה מרמזת כי הם ביקשו לדעת על תוכניות טראמפ לגבי הסנקציות. אמנם ג'ון קרי הרגיע את ידידיו בטהרן, אך מה היו יכולים אנשי אובמה לעשות במקרה בו טראמפ מתכוון להטיל את הסנקציות מחדש?

בשר לכרישים

ב-22 בדצמבר פלין שוחח עם השגריר הרוסי קיסליאק לגבי הצבעה שהייתה אמורה להתרחש באו"ם למחרת. ממשל אובמה שידל אז את מצרים לקדם החלטה במועצת הביטחון לפיה ישראל היא כוח כובש בשטחים שנוספו לה ב-1967 ולכן מפרה את החוק הבינלאומי. על פי אותה החלטה, גם הכותל המערבי והר הבית הוגדרו כהתנחלויות לא-חוקיות. באותו היום הנשיא הנבחר טראמפ שוחח בטלפון עם הנשיא המצרי א-סיסי ושכנע אותו למשוך את ההצעה, אך אנשיו ידעו שמישהו אחר ינסה בוודאי לקדם אותה. פלין שוחח עם בכירים מישראל, מצרים וסנגל שהחזיקה אז במושב במועצת הביטחון. מאוחר יותר הוא סיפר ל-FBI כי הבין שלפחות חמש מדינות צריכות להימנע כדי לחסום את ההצעה, והשווה את המצב לתרגיל צבאי בו ניסה להשיג כמה שיותר מהר בכירים זרים בטלפון.

ב-FBI ידעו שפלין התקשר גם לקיסליאק. לא ברור מתי למדו בבולשת על השיחה אך היא עלתה בראיון שנערך לפלין ב-24 בינואר. פלין אמר אז כי לא ניסה להשפיע על השגריר הרוסי, ורק רצה להבין היכן הוא עומד. ביום המחרת, ההחלטה עברה ברוב של 14 מול אפס במועצת הביטחון, כאשר סמתנה פאוור בחרה להימנע ובכך סטתה לראשונה מהתפקיד המסורתי של ארה"ב כמי שחוסמת מהלכים אנטי-ישראליים באו"ם. במהלך תקופתו בבית הלבן, ברק אובמה ניסה לארגן מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון על ידי החלשת ישראל והעצמת הפלסטינים, וזאת הייתה מהלומת הפרידה שלו מבת-הברית החשובה ביותר של אמריקה באזור.

בתוך כמה ימים, יועציו הקרובים של אובמה הלכו וסגרו על פלין. צוות הבית הלבן היוצא טען שהוא רוצה לדעת מדוע פוטין הכריז ב-30 בדצמבר שימנע מלהגיב לגירוש עשרות דיפלומטים רוסיים בידי אובמה, וב-FBI טענו שיש להם את התשובה: שיחת טלפון מוקלטת בין קיסליאק לפלין מן היום בו פוטין נתן פומבי להחלטה. בספרו שראה אור בשנה שעברה, סגן ראש ה-FBI לשעבר אנדרו מקייב כתב כי הדבר נודע לו מאחד האנליסטים בבולשת והוא העביר את המידע לג'יימס קומי, ראש ה-FBI שסיפר לקלאפר שתדרך את אובמה. בעדותו בקונגרס, קומי אישר את הגרסה הזאת, בעוד קלאפר טען תחת שבועה כי לא שוחח עם הנשיא בעניין. יתכן כי קלאפר אומר את האמת. רשימת החשיפות מראה כי אנשי אובמה האזינו לשיחות של פלין בזמן אמת, ויתכן כי הנשיא לא היה זקוק לקלאפר שיספר לו עליהן. על פי סגנית התובע הכללי לשעבר סאלי ייטס, אובמה ידע על שיחת פלין-קיסליאק לא יאוחר מה-5 בינואר, כאשר דיבר עליה במפגש בחדר הסגלגל. ייטס מספרת כי קומי היה הבכיר הנוסף היחיד שהיה נוכח בחדר, עובדה שעומדת בסתירה עם גרסת סוזן רייס לפיה גם סגן הנשיא ג'ו ביידן היה במקום.

ב-19 במאי 2020, ראש ה-DNI המכהן ריצ'רד גרנל חשף פסקה שהייתה מסווגת בעבר מתוך הודעת דואר אלקטרוני שרייס שלחה לעצמה ביום ההשבעה של טראמפ. רייס כתבה על הפגישה מה-5 בינואר 2017, ומהמידע החדש ברור שאובמה ידע על פרטי המבצע נגד פלין. על פי ההודעה של רייס, אובמה שאל האם ראש ה-FBI אמר ש"לא כדאי להעביר מידע רגיש לפלין". אובמה ידע אז כי אין שום ראיה לכך שפלין ניהל קשר לא-הולם עם רוסיה, האשמות אותן חקרה הבולשת יותר מארבעה חודשים ולא מצאה "מידע מפליל" על פלין. ב-7 בינואר, איש ה-DNI שנתן לאובמה את תדריך המודיעין היומי ביקש לחשוף את שמו של פלין, להפוך את המידע נגיש לבכירים אחרים בממשל עמם נחלק התדריך, ובכך להרחיב את מאגר המקורות האפשריים.

מוקדם יותר, ב-29 בדצמבר, אדם אנטוס מה'וושינגטון פוסט' קיבל הצעה לפרסם את הסיפור. "לא ידעתי מה לעשות עם זה", אמר הכתב בהרצאה באוניברסיטת ג'ורג'טאון. "היו מחלוקות במערכת בשאלה למה העובדה שמייקל פלין דיבר עם השגריר הרוסי היא חדשות. הוא אמור לדבר איתו". בהמשך, ההדלפה הוצעה לעמיתו של אנטוס ב'פוסט', דיוויד איגנטיוס. "זה דבר שבעל טור יכול לכתוב לעליו, בשונה מכתב חדשות כמוני", אמר אנטוס. "הוא היה יכול פשוט לזרוק את פיסת הבשר הזאת לכרישים שם בחוץ". ואכן, ממשל אובמה התכוון לראות דם. על פי עורך דינו של פלין, ב-10 בינואר ג'יימס קלאפר אמר לאיגנטיוס "לחסל את פלין", והוא פרסם את הסיפור בטור שראה אור ב-12 בינואר בו תיאר את השיחה בין פלין לקיסליאק שהתרחשה כשבועיים קודם לכן. "על פי גורם בכיר בממשל", כתב איגנטיוס, "פלין התקשר לשגריר הרוסי מספר פעמים ב-29 בדצמבר, היום בו אובמה הודיע על גירוש 35 דיפלומטים רוסים…מה אמר פלין, והאם הוא חתר תחת הסנקציות האמריקניות?".

עולם הפנטזיה

הטור ב'פוסט' הצית את נרטיב "קנוניית טראמפ-רוסיה", שמטרתה האמיתית הייתה לפגוע בפלין. ההדלפה הפלילית של מידע מסווג היא עדות לכך שאנשי אובמה ריגלו אחרי צוות המעבר של טראמפ שהיה אמור להכין את הקרקע לממשל החדש, ומאותה הסיבה שהם ריגלו אחרי פעילים תומכי ישראל – ללמוד על התוכניות של המתנגדים לעסקת הגרעין. כדי להסתיר את המעקב הלא-חוקי אחרי אנשי טראמפ ואחרים, ממשל אובמה פשוט השתלט על סיפור "טראמפ-רוסיה" שהיה בשימוש הילרי קלינטון, הזין אינספור מהדורות חדשות לפני הבחירות והוביל להוצאת הצו המיוחד שאפשר לרגל אחרי קמפיין טראמפ. ממשל טראמפ היה במגננה מתמדת מיומו הראשון, מול מתקפה תקשורתית שחיפשה קנוניות בכל מקום בעודה מחפה על מבצע הריגול של אובמה.

לממשל היוצא התמזל המזל שוב כאשר צוות המעבר ביצע טעות רשלנית. כמה ימים לאחר פרסום הטור של איגנטיוס, סגן הנשיא מייק פנס אמר בראיון טלוויזיוני כי פלין הבטיח לו שסוגיית הסנקציות לא עלתה בשיחה עם קיסליאק. או שפנס הובן לא נכון או שלא הסביר את עצמו כראוי, אך בכל מקרה פלין לקח אחריות על הבלבול. הוא התנצל על כך שהעמיד את סגן הנשיא "במצב הזה", וטען כי היה פשוט צריך לומר "אני לא זוכר, מה שהייתה האמת". פלין המשיך ופירט על השיחה עם השגריר: "היא לא הייתה על הסנקציות. היא הייתה על 35 הבחורים שנזרקו מפה", והוסיף כי אמר לקיסליאק שכאשר הממשל החדש יכנס לעבודה "אנחנו נבחן מחדש הכל". לטענתו, "מעולם לא אמרתי משהו כמו 'נבחן את הסנקציות' או משהו בסגנון". אם כן, מעולם לא היה הבטחה להקל בסנקציות על רוסיה או לשנות את מדיניות אובמה בעניין בטרם כניסת טראמפ לתפקיד, ובוודאי שמעולם לא הייתה שום קנוניה. אך הסתירה בין הצהרת פנס לתמליל השיחה של פלין פתחה עבור קומי ומקייב חלון הזדמנויות. ב-24 בינואר שני סוכני בולשת נשלחו לראיין את פלין בבית הלבן, והם חזרו ודיווחו כי אינם סבורים שפלין שיקר. גם זה לא שינה דבר, וב-FBI פשוט החליטו לערוך את הראיון כדי שיתאים למטרה.

בינתיים, פלין המשיך לעשות את העבודה שלשמה בחר אותו הנשיא. לאחר שאיראן ביצעה ניסוי שיגור טיל בליסטי ולאחר ששליחיה בתימן תקפו ספינה סעודית, הוא הודיע בחדר העיתונות בבית הלבן כי "נכון להיום, אנחנו משגרים לאיראן אזהרה חמורה". אנשי אובמה רתחו ומיד צוטטו בתקשורת כשהם אומרים שלממשל טראמפ אין ברירה אלא להמשיך עם הסכם הגרעין. מיד לאחר מכן הם שלפו שוב את ספר התכסיסים מתקופת הוויכוח סביב ההסכם, והפציצו את העיתונאים בשמועות הנוגעות לנאמנות המפוקפקת של גיבור המלחמה אשר שירת את ארצו במשך יותר משלושה עשורים: האם מייקל פלין באמת מכר את נשמתו ומדינתו לרוסים?

ב-9 בפברואר, אדם אנטוס קיבל סוף סוף את ההזדמנות שלו לפרסם חלקים מהשיחה המודלפת בין פלין לקיסליאק. יחד עם עוד שני עמיתים מה'פוסט', הוא מצא תשעה בכירים לשעבר בממשל אובמה שאישרו כי פלין אכן דיבר על הסנקציות עם הרוסים. הכתבה שוב עוררה רעש סביב פלין, אבל משום מה מרבית האנשים לא שמו לב שהיא מהווה למעשה עוד הוכחה למבצע הריגול האדיר שנערך נגד אנשי טראמפ.

ואם נחזור להתחלה, טראמפ אכן הוזהר ואובמה אכן היה רציני כשאמר לו לא לקחת את פלין. מאותו רגע לנשיא החדש לא נותרה ברירה, והיועץ לביטחון לאומי עזב את הבית הלבן ב-13 בפברואר. בחודשים שלאחר מכן, חוקרים מצוות החקירה המיוחד של רוברט מולר איימו להגיש כתב אישום נגד בנו של פלין בשל עברות שתדלנות אם פלין עצמו לא יודה במסירת עדות שקר ל-FBI. בשלב הזה, סערת "רוסיה-גייט" כבר הייתה בשיאה, כאשר אחת מתיאוריות הקשר ההרסניות ביותר בהיסטוריה האמריקנית איימה להרעיל מוחות בכל רחבי המדינה. והיא הטילה כישוף חזק במיוחד על האליטות העירוניות, אשר יחד עם התקשורת המשיכו לתדלק אותה בשם "ההתנגדות" לטראמפ. למרות כל זאת, רק בודדים מתוך אלו שחשבו כי הם מכירים את הסיפור המלא על הקנוניה הסודית שנרקמה בין טראמפ לרוסיה כדי להביס את קלינטון בבחירות הבינו את שורשי עולם הפנטזיה לתוכו נשאבו.

"רוסיה-גייט" לא הייתה תרמית, כפי שכמה עיתונאים בימין כינו אותה. בפועל, זה היה המשך מכוון של קמפיין התקשורת שניהל ממשל אובמה סביב הסכם הגרעין, ושל מבצע הריגול הסודי נגד אלו שהתנגדו למאמצי הנשיא לשעבר להעמדת האינטרס האמריקני עם זה של המשטר הרצחני, המושחת והאנטישמי בטהרן.

לאור כל זאת, לא קשה להבין מדוע ברק אובמה רדף את מייקל פלין: נחישותו של הגנרל לבטל את הסכם הגרעין הייתה מבוססת על ניסיונו האישי בשתי זירות מלחמה במזרח התיכון, שם ראה כיצד איראנים רוצחים אמריקנים ומאיימים על האינטרסים של ארה"ב. אך השאלה מדוע אובמה בחר דווקא באייתוללות כשותפים ולשם כך השתמש נגד אזרחי ארצו בשיטות הלקוחות ממדינות משטרה בעולם השלישי – עדיין נותרה בגדר תעלומה.