אסור לחזור על הטעות של הסכם גרעין עם איראן

אם הממשל האמריקני הנכנס יחליט לשוב להסכם שטהרן מעולם לא עמדה בו, הוא יסכן את השלום והיציבות באזור ויעניק לאייתוללות רוח גבית בדרך לפצצה

ג'ו ביידן ומנהיג איראן ח'אמנאי | khamenei.ir, Gage Skidmore, Bill Jelen

הצטרפות מחודשת של ארה"ב להסכם הגרעין עם איראן נמצאת מזה זמן רב ברשימת המטלות של השמאל, במקרה בו ינצחו בבחירות לנשיאות. כבר במהלך הקמפיין, ג'ו ביידן ויועציו הזכירו בעקביות כי צעד זה יעמוד בעדיפות גבוהה מבחינתם אם יכנסו לבית הלבן, אך הוסיפו כי ממשל בראשות ביידן יעדיף להיכנס מחדש לדיון לגבי הפגמים בהסכם ותאירך התפוגה שלו רק כאשר איראן תעמוד לגמרי בתנאיו.

בתור נשיא, ג'ו ביידן יעמוד בפני לחץ אדיר מצד השמאל האמריקני ומנהיגים אירופאים להזדרז ולשוב להסכם הגרעין אפילו אם איראן לא תראה מחויבות לעמוד בו. אני מקווה שיצליח להתנגד ללחצים האלה, ולעמוד בפני המציאות בה המצב באיראן השתנה באופן ניכר מאז זמנו כסגן נשיא.

עבור הדמוקרטים, החלטתו של טראמפ לסגת מהסכם הגרעין בחודש מאי 2018 הייתה אחד מצעדיו הבזויים והשערורייתיים כנשיא. קשה להגזים בהערצה הקיימת בקרב הדמוקרטים להסכם כאחד מהישגיו החשובים של הנשיא אובמה וחלק ממורשתו. למרות שהפגמים המשמעותיים בהסכם והראיות הרבות לרמאות איראנית הצדיקו בוודאי את החלטת טראמפ לצאת מההסכם, הוא עצמו נהנה מאוד לזרות מלח על פצעי הדמוקרטים ולטעון לעתים קרובות כי מדובר באחד ההסכמים הגרועים אי-פעם וסימן לחדלות האישים של אובמה.

אם כן אסור לטעות בעניין: עבור דמוקרטים רבים, חזרה מהירה להסכם הגרעין תהיה גם נקמה בטראמפ. אך הבעיה בגישה זו היא שבשנתיים האחרונות נחשפו ביתר שאת הפגמים שבהסכם והפכו לעובדה בלתי-מעורערת, וישנן גם דאגות חדשות מכך שהצטרפות אמריקנית מחודשת אליו תגביר את חוסר היציבות המזרח התיכון.

התוכנית הסודית

כאשר הסכם הגרעין נחתם ב-2015, גם ממשל אובמה הכיר בכך שמדובר בהסכם פגום בו חסרות הגנות מפני איומים רבים שמציבה איראן כמו תוכנית הטילים ותמיכה בתשתיות טרור. אנשי אובמה טענו שלהסכם יש מטרה אחת: לשמור את איראן במרחק שנה אחת מפצצה גרעינית, למשך תקופה של עשר או 15 שנים. הם סיפרו לנו שזה ההסכם הטוב ביותר שאפשר להשיג, וטענו שהוא מנע מלחמה עם איראן.

במשך שנים, תומכי ההסכם ניסו להפריך או להסתיר כל ראיה לכך שאיראן אינה עומדת בתנאיו. אך ניסיון זה הפך לבלתי אפשרי לאחר שישראל חשפה ב-2018 את הארכיון הסודי של איראן שכלל מאגר מסמכים ענק לגבי תוכנית הגרעין. הגילויים החדשים מן הארכיון סיפקו הוכחה לכך שאיראן מעולם לא חדלה לרדוף אחר נשק גרעיני, והמסמכים שבו הראו שהיא מתקדמת הרבה יותר ממה שבטהרן הודו באופן רשמי. עוד פורטו בארכיון חלק מן הדרכים בהן איראן שיקרה והונתה את הקהילה הבינלאומית, ואת הצעדים שנקט משטר האייתוללות כדי לשקר לפקחי סוכנות האנרגיה האטומית גם לאחר חתימת ההסכם. המסמכים רמזו על כך שישנה עדיין פעילות גרעין חשאית המתרחשת באיראן, וחשפו כמה אתרים צבאיים סודיים אותם האייתוללות מיהרו להעלים לפני שיגיעו אליהם הפקחים.

מסמכי הארכיון שינו את כל הדיון על תוכנית הגרעין האיראנית והובילו את סבא"א ומדינות אירופאיות לדרוש הסברים מטהרן, בנוסף לדרישה לגישה מוגברת ופיקוח באתרים שהוזכרו בארכיון. איראן סירבה לספק הסברים והתנגדה לכל ניסיון פיקוח נוסף. במשך שנה, האיראנים סירבו לאפשר את בדיקת המחסן הגרעיני בטהרן אשר נחשף במסמכים, וכאשר הוא נבדק לבסוף באפריל 2019 פקחי סבא"א גילו בו חלקיקי אורניום מועשר המעידים על פעילות גרעינית, למרות שהמחסן נוקה וחוטא הרבה קודם לכן. בחודש אוגוסט שעבר, איראן הסכימה סוף סוף שפקחי הסוכנות יבקרו בשני מתקנים שנחשפו בארכיון, אך ככל הנראה הסירו עד אז כל עדות לפעילות גרעין שם.

לאחר שארה"ב פרשה מן ההסכם וממשל טראמפ הטיל על איראן סנקציות חדשות, ולאחר ביקורת גוברת מצד אירופה וסבא"א, איראן הפסיקה לשתף פעולה עם תנאי ההסכם בראשית 2020. למעשה, איראן מפרה מאז באופן גלוי את תנאי הסכם הגרעין שקבעו למשל מגבלה על העשרת אורניום, הפעילה מחדש אתרים שנסגרו ומאיצה את העבודה על דגמי צנטריפוגות מתקדמים.

איראן גם הפרה את ההגבלה על כמות האורניום המועשר ברמה נמוכה וכעת מחזיקה ביותר מ-2,400 ק"ג ממנו – מספיק כדי לייצר שתי פצצות אטום אם יועשר לרמה מבצעית.

בנוסף לכל אלה, איראן כמעט פתחה בשנתיים האחרונות במלחמה אזורית עם סדרת פרובוקציות מסוכנות, כולל התקפה נרחבת על מתקני נפט בסעודיה בספטמבר 2019, והתקפות טילים נגד בסיסים אמריקניים בעיראק בינואר האחרון.

פגיעה באמון

צעדי הפרובוקציה המסוכנים האלה מצד איראן היו אמורים לבדם לשכנע את ג'ו ביידן שלא לחזור להסכם הגרעין, אך ישנה סיבה חשובה עוד יותר לכך: השלום במזרח התיכון.

ממשל טראמפ הצליח להשיג התקדמות אדירה לקראת במזרח התיכון כאשר שכנע את בחריין, איחוד האמירויות וסודאן לנרמל את היחסים עם ישראל. על פי דיווחים שונים, הסכמים דומים בין ישראל למדינות ערב נוספות אמורים להגיע בקרוב. מאמצים אלה היו כל כך מוצלחים עד שאפילו ג'יימס ג'פרי, מי שהיה השליח המיוחד לסוריה ונודע כמתנגד לנשיא טראמפ, המליץ לאחרונה לאנשי ביידן לדבוק במדיניות החוץ של הממשל היוצא במזרח התיכון.

אחד המרכיבים העיקריים של המדיניות הזו היה הניסיון לאחד את מדינות ערב וישראל נגד האיום האיראני המשותף. אם ממשל ביידן אכן יחזור להסכם הגרעין ויבטל את הסנקציות שהטיל טראמפ על איראן, מדינות האזור יראו בכך מתן פרס לאייתוללות על התנהגות רעה ועידוד האיראנים לשוב לתוקפנות והתערבות בסכסוכי השכנים. אין שום ספק שהיפוך כזה במדיניות ארה"ב יפגע מאוד באמון שנותנות בה ישראל ובנות-בריתה הערביות.

שר החוץ של בחריין אמר לאחרונה כי הוא מצפה מהממשל הנכנס להתייעץ עם בחריין ומדינות אחרות במפרץ לפני שיעשה מהלך כלשהו בנוגע להסכם הגרעין. בנוסף, שר החוץ האיראני אמר רק בשבוע שעבר כי לא יסכים בכל מקרה להיכנס לדיון מחדש בתנאי ההסכם, בהם הוא רואה "חתומים ומובנים".

בהתחשב באופן העמוק בו השתנה המצב במזרח התיכון בכלל ומול איראן בפרט בארבע השנים האחרונות, אני מקווה מאוד כי הנשיא ביידן ימנה אנשי חוץ וביטחון שיצליחו לעמוד בלחץ לשוב במהרה להסכם הגרעין וישקלו בזהירות את הסיבות לכך שאסור לשוב אליו. יתכן כי ביידן ואנשיו ישאבו הנאה מסוימת מביטול המדיניות של טראמפ ויכעיסו את הנשיא היוצא, אך פעולות כאלה יהיו רחוקות מאוד מלשרת הן את האינטרס האמריקני והן את הביטחון והיציבות הגלובלית.


פרד פלייץ שימש בעבר כיועץ לנשיא וכראש המטה של המועצה לביטחון לאומי. הוא שירת בתפקידים שונים גם ב-CIA ובמחלקת המדינה. המאמר התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. בשנה האחרונה במדינות רבות הופצץ הציבור בשיעורי כוח ושליטה שנשכחו במשך דורות. אני חושב שרוב המערביים במיוחד מאמינים כי הם "בטוחים" מממשל טוטליטרי, מניהול מיקרו קולקטיביסטי ומפולחן קומוניסטי. הם חשבו שעברנו מעבר לסיוטים של המאה ה -20. הם חשבו ש"העולם החדש "הולך להיות אוטופי יותר, וכי החופש יקנה אותנו באופן טבעי יחד עם ההתקדמות הטכנולוגית.

    בטח, בחלק האחורי של התת מודע של כולם קיים החשש שהזמנים הטובים הם אשליה ושדיסטופיה עומדת מאחורי ציפוי דק של יציבות כלכלית ואופטימיות כוזבת, אבל רוב האנשים לא באמת חושבים שקטסטרופות כאלה יתרחשו במהלך חייהם. אנו נמצאים כעת בעיצומה של מגפה מכוונת יתר על המידה, נעילות לאומיות קפדניות, תסיסה אזרחית, פרעות, צנזורה טכנולוגית אגרסיבית, צנזורה ממשלתית פולשנית, חובות תאגידים ואוצר חסרי תקדים, גירוי בנק מרכזי מפלצתי וקריסת בועות פיננסיות אדירות. אולם רבים בציבור לא ממש מבינים את מידת הסכנה; הם עדיין מאמינים שהמצב הולך לרפא את עצמו ללא כל מאמץ או הקרבה רבה מצידם.

    זהו השיעור הראשון בכוח: ניתן להשפיע בקלות על חברות שלמות כאשר הן סובלות מאשליות שהזמנים הרעים יהיו חולפים, וכי הממשלות ישמרו עליהן לא משנה מה.

    זהו דפוס מוכח היסטורית כי ממשלות נוטות ליצור בעיות במקום לפתור אותן, וזאת מכיוון שדינמיקת הכוח של השלטון לעולם אינה משתנה. הפוליטיקאים שאנו "מצביעים" אינם בשליטה, אלא האליטות שמממנות את הקמפיינים שלהן ומחלחלות לארונות שלהן בשליטה. נציגים פוליטיים באים והולכים, אבל אליטות הממסד לעולם לא עוזבות. לכן הבעיות שאנו מתמודדים עם החברה יישארו; הם תוצאה ישירה של מבנה הכוח החתרני והתמידי המשרת את האינטרס של מיעוט נבחר ולא של הציבור. שקיעתה של החברה שלנו לעריצות לא תיפסק עד שמבנה הכוח הזה והאנשים שעומדים מאחוריו יימחקו.

    1. האליטות, הגלובליסטים, הממסד, "הסדר העולמי החדש", איך שלא תרצו לקרוא לארגון הזה של בוחרי כוח, אינו אלא אוסף של פסיכופתים וטפילים חלשים ורפים. הם לגמרי בחוץ; הם מכריזים בגאווה על השתייכותם וכוונותיהם באופן קבוע דרך המוסדות המארחים שלהם, החל מהמועצה ליחסי חוץ לטוויסטוק ועד בילדרברג ועד הפורום הכלכלי העולמי, קרן המטבע הבינלאומית, הבנק להסדרים בינלאומיים, קרן פורד, קרן רוקפלר, קרן החברה הפתוחה וכו '. מעט מאוד מסתתר באנשים האלה.

      אבל, זו גם מציאות עצובה שרוב האנשים צריכים להגיע למטה לפני שהם מאמצים את הרעיון שהם לא יכולים לסמוך על המערכת המושחתת כדי להציל אותם מפגיעה. וכל עוד הם ממשיכים להיות בעלי אמונה עיוורת שהמערכת תתקן את עצמה, הם לעולם לא יפעלו. האליטות פועלות בשטח ללא עונש כי הן יודעות שבני אדם נוטים יותר לחפש עזרה מהמערכת מאשר לפתור בעצמם בעיה. אם מישהו היה מכבה את הפנטזיה ההמונית היחידה, האליטות היו נעלמות מחר.

  2. חדירת איראן לפוליטיקה האמריקאית באמצעות הלוביסטים שלה.

    1. איתן אזאד הוא איש צוות של רשידה טלאיב המטפל ב"תיק חקיקה רחב, המסייע למשרדו של טלאיב לענייני חוץ ופיקוח על הממשלה.

    2. מייסד NIAC, טריטה פרסי, הוא כיום סמנכ"ל מכון קווינסי, מכון חשיבה בוושינגטון הבירה במימון ג'ורג 'סורוס, שקידם קולות אנטישמיים ונקודות שיחה פרו-איראניות. (NIAC ממומן על ידי איראן)

    3. טריטה פרסי נפגש עם פקידי ממשל אובמה 33 פעמים.

    4. סהר נוברוזדה של NIAC, היתה מנהלת המועצה לביטחון לאומי של איראן בממשל אובמה והפקידה הבכירה בארה"ב במדיניות איראן במחלקות שונות שעבדה על אסטרטגיית ארה"ב כלפי [איראן].

    5. הנציגים רו חאנה (ד ', קליפורניה) וברברה לי (ד', קליפורניה), סנדרס וורן קשורים לחברים ב- NIAC.

    6. רזה אסלן של NIAC מקורב לוורן ויש לו קשרים הדוקים עם המשטר האיראני ומעיר הערות אנטישמיות בטוויטר.

    7. ל- NIAC קשרים חזקים עם הסנאטור כריס מרפי שקיים פגישה חשאית עם שר החוץ האיראני זריף במהלך ועידת הביטחון במינכן בפברואר.

    8. לבן רודוס יש קשרים הדוקים מאוד עם מייסד ה- NIAC, טריטה פרסי.

  3. כל ההסברים המגוחכים של אובאמה ובני בריתו שנועדו להצדיק את חתימתו על הסכם הגרעין עם איראן היו במטרה
    להסתיר את הסיבה האמיתית שהניעה אותו.

    מסיבות שלא ידועות לנו, הוא החליט שהשיעים עדיפים על פני הסונים ומה יקרה לעם ישראל, למדינות ערב השכנות או לאירופה תחת האיומים המפורשים מאיראן לא עניין אותו.

    העובדה היא שהאיראנים כלל לא מסתירים את כוונותיהם להשמיד את מדינת ישראל, ומשכך, הרי שהתועלת בדחיית הפצצה הגרעינית ל 10 עד 15 שנה היא רק דחיית הקץ.

    המשמעות האמיתית היא שזה מה שאובאמה רצה, או לפחות הסכים שיקרה, או לפחות לא היה איכפת לו אם יקרה.

    לא מובנת לי האידאולוגיה האמיתית של אובאמה, אך היו לנו מספיק דוגמאות בהיסטוריה מה קרה כאשר נכנעים ו\או מתחנפים ו\או משתדלים לרצות עריצים.

    כלפי מצרים, אובאמה היה חכם גדול כדי להפעיל לחץ בגלל ההפיכה הצבאית והשלטון הדיקטטורי.
    כלפי החמס ו\או השילטון האיראני, שמעלתם היחידה היא שעלו לשילטון בצורה דמוקראטית (ד"א, גם היטלר עלה לשילטון באופן דמוקראטי), אך אחרי עליית לשילטון, מייד כוננו דיקטטורה הרבה יותר גרועה ממה שהיה לפניהם ונגמרה הדמוקרטיה.