תיקי נתניהו הם רק דוגמה לאופן בו הגילדה הפקידותית-משפטית פועלת להפלת בעלי תפיסות העולם המנוגדות אליה, להעלאת אנשיה לצמרת השלטונית ולעקיפת העם ורצונו
מדד הדמוקרטיה שפורסם בשבוע שעבר הוכיח, למי שעדיין לא ידע, שאמון הציבור בבית המשפט העליון הגיע לשפל היסטורי. רק 42 אחוזים מביעים אמון בו. אהרן ברק נוהג לצטט שופט עבר בבית משפט העליון האמריקאי בשם פיליס פרנקפורטר, שציין פעם כי לבית המשפט “אין לא חרב ולא ארנק, וכל שיש לו הוא אמון הציבור בו”. אם האמין ברק שגם כאן רוחש הציבור אמון לבית המשפט, הנה טפחה האמת על פניו. זו, כמובן, הייתה תמיד די גלויה למי שרק רצה לראות.
כאשר השופט מישאל חשין החליט שלא ״להתעסק״ עם אריאל שרון בתקופת העקירה מגוש קטיף, פן לא תצא זו לפועל, הוא הודיע: כל העם – זה אני. כך, אם הוא והשופטים האחרים הם העם, הרי שיכולים הם לפסוק כל דבר על-פי השקפת עולמם. “רצינו את ההתנתקות והעלמנו עין מהכול”, אמר השופט. אותו כוח בלתי מוגבל הנתון בידיה של חבורת ״כל העם״ אִפשֵר את מעצרן של ילדות בנות 13 וכליאתן מאחורי סורג ובריח למשך חודשים. ועדיין, לרבים לא נפל האסימון.
בא משפט בנימין נתניהו עם ה״תגליות״ וההתנהלות מבית היוצר של צלאח א-דין, אביחי מנדלבליט, ליאת בן ארי ודינה זילבר, וחשפו טפח. בזכות המרדף אחר ראש הממשלה זכינו לזרקור ולהארה על מה שתמיד היה מוסתר איכשהו וכעת התגלה לעוד רבים, ויעידו על כך הסקרים.
כך, גילינו שהכול כשר ושהמטרה תמיד מקדשת את האמצעים. שופטי העליון ממשיכים לשרת אג׳נדות פוליטיות ולהתחזות ללוחמי חופש וצדק, ולא עוצרים לרגע ממהלך של מהפכה שלטונית גם בשיא של מגפה עולמית. הם מתירים להתפרעויות בבלפור להמשיך גם בעיצומו של סגר במדינה, כי הרי שם לא נדבקים. הם מעלימים עין מאנרכיסטים עבריינים שעמדו לפרוץ לבית ראש הממשלה ודוחים את תלונות השכנים. זאת כאשר ראש ממשלה לשעבר, ידידו הטוב של פדופיל מושמץ, מקבל מהם מטריה בגודל גג.
מאה שנות גילדה
המאבק הוא עמוק ומורכב. זהו מאבק על זהות, על רצון לחסל את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ולמחוק ממנה את הזהות היהודית כדי להביא למדינת כל אזרחיה. ולכך למעשה חותרת הגילדה השלטונית, המחזיקה במוסרות השלטון כמאה שנה.
זו אותה גילדה ששלחה עוד לפני קום המדינה את התמימים שבקבוצתה לקיבוצים כדי שיתיישבו בהם, כשהמשפיעים דאגו למנות עצמם לגופים שסיפקו כסף, שלטון והשפעה. הם עמדו בראשות מועצות הפועלים, ההסתדרות, המשביר המרכזי וכו׳, ובעזרת הכוח שצברו הצליחו לרסק כל גוף אלטרנטיבי שביקש להתייצב מולם.
התמנון שלח זרועות לכל מקום. במערכת הביטחון הכוללת בתוכה את צה״ל, המוסד והשב״כ, הם הפכו למקור הכוח של השלטון. בשם הביטחון אפשר היה לעשות הכול ולקבל הכשר, וכמובן אף משרות וטובות הנאה לאנשי שלומנו מקרב הגילדה.
ה״ביטחוניזם״ הביא לחונטת הגנרלים. כל קצין בכיר הפורש מצה״ל מקבל שדרוג לחיים – משרה חשובה בצמרת הפוליטיקה, הכלכלה, החברות הממשלתיות או מועצות המנהלים בגופים ציבוריים, או זוכה לחווה חקלאית או לרישיון לייבא או לייצא תחמושת. ומי מאשר את קניית מרכולת הנשק בתוך צה״ל? החברים לשעבר, שעוד מעט ייצאו גם הם ויצטרפו לסידור העבודה, כך שצריך לשמן את המערכת.
הפקידים, התקשורת ובית המשפט
כשיצחק בן אהרן אמר ב-1977 שאינו מוכן לקבל את הכרעת העם כי העם טעה, הבריקה בראשם של אנשי הגילדה ההכרה כי לפעמים גם תאונות פוליטיות יכולות לקרות, ולכן כדי לקדם את פני הרעה הוחלט שגם תאונה שכזו אינה צריכה בעצם לשנות דבר. את הציבור האמוני, יהא אשר יהא, חייבים לנטרל, כדי שלא יגנבו הוא וילדיו את המדינה. אי לכך פותחה נוסחה של עיקוף עם, כדי שהכוח תמיד יישאר ביד החונטה, שעל-ידי הפעלתו, תחייב בו את כל אזרחי המדינה.
מומחים משפטיים מכוחותיו נשתלו עמוק במערכת המשפטית. מומחה נמרץ המטפס מטפס מעלה-מעלה אל כס השיפוט העליון, שולט ביד רמה, באקטיביזם שיפוטי מחליט שהוועדה למינוי שופטים היא אחד הסודות השמורים במדינה, דוגל בזכות הציבור לא לדעת על-פי איזה קריטריונים מתמנים לבית משפט ודואג שכל השופטים המכהנים יהיו משובטים בדמותו – הוֵה אומר בעלי השקפת עולם קיצונית שמאלנית, כלומר אי-שוויון בפני החוק.
זרוע אימתנית נשלחה לכיוון הממלכה השביעית, התקשורת, ויצאה לדרך כשחלק מתפקידיה הם לכסות על כס השיפוט, להעניק למערכת המשפטית את כוחה – דהיינו להפקיע את הסמכות מבית המחוקקים ולהבטיח שדעת הקהל תורדם – להזרים כלורופורם יום-יומי לוורידים ולמוח ולהשאיר את העם בתרדמת. אז מה אם יש כנסת וממשלה, מי הם בכלל לעומת התקשורת שתכתיב בכפייה את סדר היום הציבורי ואת ההתנהלות על הממשלה.
ברדיו ובטלוויזיה טופחו הכוחות ״הנאורים״ המתאימים, שגם הם כמובן משובטים, ואחד החוקים הכי יסודיים, הכתובים והבלתי כתובים, לפיו על תקשורת ממלכתית להיות מאוזנת ולשמור על ניטרליות, הושלך על-ידם לתוך פח האשפה. כך, הגילדה שהשתלטה הן על מערכת המשפט והן על התקשורת, מחפה על עצמה בכל החזיתות. נשיא בית המשפט הפך את התקשורת לפרה קדושה, והיא מצידה הפכה אותו לקיסר.
פסאודו-דמוקרטיה
אמנם מידי פעם יש עצירה כאילו להצגה של בחירות, שהרי אנחנו דמוקרטיה, לא? אז ילכו הנערים לבחור, ממילא אין לכך חשיבות, תמיד החונטה תמשיך ותשלוט. והיה ותתרחש תאונה פוליטית, וראש הממשלה לא יהיה חבר משלהם, הרי שהאנשים שנשתלו בתוך כל צמתי החברה, מערכת המשפט, המדינה, הצבא והכלכלה ימשיכו להחזיק את כל מוסדות השלטון בידיהם, לפעול להפלת המתנגדים ולהעלות את אנשיהם לצמרת השלטונית, ולצורך זה כל הדרכים כשרות.
ברוב המקרים הם כופים בסופו של דבר את הרוב לרצונם, והיטיב כבר מישהו להתבטא – ״מה שרואים מכאן לא רואים משם״. גם כאלה שהיו בצד הנגדי מבינים כי מומלץ לקבל כרטיס עם ציור של אתרוג עליו. כך, ברגע שמישהו ממגזר אחר מצליח להשתלב במערכת, נניח חובשי כיפות בצבא, הם מיד יכניעו אותו לציות מוחלט.
האמרות משתנות על-פי צרכים. אם פעם הייתה חשיבות לאחיזה בקרקע ושליטה בשטח, הרי שבזמן הצורך יבהירו באופן מוחלט מדוע צריך לשוב לגבולות 1967 ועד כמה אין חשיבות לשטח.
מביתם ברחביה (ג׳נזריה), הם מדקלמים שכאן זה מותר, חברון ובית אל זה אסור, ורק מקווים שפסקת ההתגברות או תיקון אחר בעולם המשפט לעולם לא יגיעו אליהם.
ד״ר אסתר שניאורסון גרי היא סופרת, משוררת, פובליציסטית ומרצה להיסטוריה.
הדרך היחידה לשנוי במקום להמשיך לקטר הוא שינוי שיטת הבחירה לעליון. להעביר את כח הבחירה באופן מוחלט מידי החבר מביא חבר ומהגילדה המושחתת הנוספת הנקראת לשכת עורכי הדין החברים הטובים של שקד לידי קוורום של פוליטיקאים נטו. תהא זו הממשלה, וועדת חוקה ומשפט, ההמלצות יהיו של שר המשפטים או של חברי ממשלה וועדת חוקה ומשפט. הדרך הנכונה כבר תמצא, העקרון הוא החשוב. כח המינוי חייב לעבור לידי נציגי הציבור, קרי הפוליטיקאים. ועוד דבר חשוב ביותר, השופטים יאלצו לעמוד לבחירה חוזרת מול מועמדים חדשים כל שש שנים. זו המהפכה האמיתית. המשחק הוא משחק של כח, היום יש לרשות המשפטית כח עליון. אין משפט מוות בישראל? בוודאי שיש. הגילדה המשפטית בכוחה לקבור כל אדם, כל קבוצה, כל מפלגה. את כולנו ואין פוצה פה. ובמיוחד כאשר אין תקשורת אלקטרונית חופשית של ממש.
,,
ליהוג סתמי ןחסר משמעות
מהפכות משפטיות עושים בספרי לימוד המשפטים
אחרת
"לרעיונות של כלכלנים ושל פילוסופיים פוליטיים, גם כשהם צודקים וגם כשהם טועים, יש הרבה יותר עוצמה משנהוג לחשוב. למעשה, העולם נשלט בידי לא הרבה יותר מזה. אנשים מעשיים, שמאמינים שהם פטורים מהשפעות אינטלקטואליות, הם בעצם עבדים של איזה כלכלן שאבד עליו הכלח. ואילו המשוגעים שבשלטון, ששומעים קולות באוויר, מזקקים את הטירוף שלהם ממה שאיזה אקדמאי קשקש כמה שנים לפני כן".
https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3515445,00.html
שקד היא דוגמה טובה למטומטמת מרושעת שהרסה והחריבה את כל המעט שנשאר באמצעות "רפורמת סדר הדין האזרחי" שהקנתה לשופטים כח מטורף וחסר בקרה לדחות תיק על הסף וגם ערעור וגם…
ומה קיבלה בתמורה "מינוי שופטים ימניים"
ככה נראה "אד הומינום" ימני נבער מדעת
טיפול באישים בעייתיים במקום בתיאוריה בעייתית ושיטה בעייתית הנסמכת עליה.
והבחירה העומדת בפני האזרחים כאן היא בין מטומטמים ימניים לרשעים שמאליים
הפתרון היחידי הבא בחשבון :
ריסטארט
https://www.textologia.net/?p=4313
https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Index/Book.aspx?nBookID=97513838
תיקון: שופטי בג״ץ צריכים לעמוד לבחירה מחדש תוך חודש מכניסת כנסת חדשה לתפקיד וחא משנה כמה זמן הם כבר מכהנים.
כשהעם מצביע בקלפי הוא למעשה קובע את ערכיו באופן דמוקרטי-לא יתכן שאפילו אחת מרשויות השלטון לא תותאם לדעת הרוב והכך תהפוך לכל אנטי-דמוקרטי.
אאתה צודק למעט הקודה אחת: מינוי השופטים הימנים של שקד אינו אפילו טיפול באנשים בעייתיים(את ה׳קרדיט׳ הזה שמור לאסטרטגיה של נתניהו נגד המרכז הפוליטי)-זה בסך הכל חול בעיני המצביעים שלה.
בהתחשב ביכולת של נשיאת בג״ץ לקבוע הרכבים ובעובדה שדעת הרוב קובעת בבית המשפט-האם אתה חושב שלשופטים ששקד מינתה יש איזושהי השפעה?
בטח שאין להם השפעה
כי איך תהיה להם את התיאוריה המשפטנית השלטת נותרה כפי שהייתה
ומנהל בתי המשפט מתקופתה ועד כעת הוא בן טיפוחיו של האפיפיו"ר ברדק הראשון
הפתרון הזמני הוא
1. מעבר זמני לשיטת מושבעים וניצול מצב הביניים לבניית המערכת מחדש.
2. קביעה בחיקוק שכל "תקדים משפטי" יובא לאחר מכן לועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת, והיא זו שתחליט אם לקיימו ואז תהיה עליה החובה לנסח את החוק מחדש בכדי שיכיל אותו, או לדחותו ואז יהיה עליה לנסח את החוק מחדש בכדי לשוללו. לאחר מכן זה יוגש כמקבץ להצבעה במליאה שמצידה תוכל להציע הסתייגויות.
3. בו-בזמן על משפטנים הטוענים לתיאוריה משפטנית חלופית להציג אותה מסודרת בפני הציבור.
4. העלאת שיטת השיפוט החדשה והסופית להצבעה במשאל עם – בגין הבטיח זאת כל שנותיו באופוזיציה – ולא קיים…
ואיך היה מסיים קאטו הזקן ברומא
אבל בעיקר אני חושב שצריך להחריב את הבולשיטביביקיזם האד-הומינומי
(:
אד הומינום קלסי של הבולשביק הסדרתי. קשקשת ללא תוכן המנוצלת להתקפה אישית. דוחה
הוא ורק הוא יקבע מה דוחה ומהו אד הומינום ומיהו בולשביק
רק כי הוא בולשיטביביק שזה בולשיט ובולשביק ועוד משהו [לא אד הומינומי ובכל זאת…]
(:
אין ציפיות מהבולשביק למשהו עם תוכן. הבולשביק לעולם לא יסתכן. ההנחיות ברורות תמיד רק תגדף ואל תסטה לתוכן
מאמר מדוייק, אמיתי ונכון.
לימין יש 80-75 מנדטים בבחירות הבאות לפי כל סקרי הבחירות: לכוד, גדעון סער, ימינה, ש"ס, ואגודה יחדיו כ- 75 מנדטים אם עוד משהו מגוש הימין יעבור או יחבור בתוך הגוש לימין יהיו 2\3 מח"כ.
אמנם יש חשבונות אישיים בתוך הגוש – כן נתניהו או לא נתניהו. אבל אם נסתכל על המהות גוש הימין מקבל רב מוחלט ויקבל רב גדול יותר בשנים הקרובות. העבודה לא עוברת את אחוז החסימה. וגוש השמאל האליטסטי חולדאי + מרץ מקבל פחות מ- 10 מנדטים.
נתניהו בקולו אמר שלא נתן לגעת במערכת המשפט.
ולכן השאלה היא האם גוש הימין ישכיל לעשות שמוש נאות בכוחו האלקטורלי על מנת לייצג את בוחריו וזה אומר הדחה של אנשי האליטה הישנה שאמנם שולטים בתשקורת ועל פי דבריו של שר לשעבר בג"ץ הוא פורום מרץ.
עם 75 ח"כ ניתן לבטל חקיקה ופס"ד ולכתוב שזו שערוריה שהנושא נידון כלל.
עם 75 ח"כ ניתן להחליף את צמרת הפרקליטות ומשרד החוץ באנשים עם קו אידאולוגי מתאים.
עם 75 ח"כ ניתן לוודא שהקצונה בצה"ל מקודמת מדרג הסא"ל אל דרג האל"מ\תא"ל גם מקרב אנשי ימין ולא כולם נשמעים אותו הדבר. החלפת צמרת המשטרה ואגף החקירות באנשים עם קו אידאולוגי מתאים.
עם רב של 75 ח"כ ניתן לבטל את הוועדה בחירת שופטים ולהחליט ששר המשפטים ממליץ וועדת חוקה של הכנסת מאשרת מנוי שופטים.
השאלה היא האם מאבקים פנימיים הולכים לפצל את הכח או שיפעלו בשום שכל לטובת בוחריהם?
ימים יגידו.
אתה באמת סופר את סער כחלק מגוש הימין מבחינת הטיפול במערכת המשפטית???
האיש אחראי להרס הועדה לבחירת שופטים ומסרב לקחת אחריות והוא גם היה ה׳ימני׳ הראשון לאמץ את הנרטיב בו נתניהו אשם בתיקיו.
אפשר להניח שהוא יגן על המערכת המשפטית באותה נאמנות שגנץ ושות׳ מגנים.
זו הסיבה שנתניהו הודה שאי אפשר לגעת במערכת המשפטית-הימין המתון/מרכז נחוץ להגעה ל61 מנדטים ודואג לשמור על המערכת הזו. מי כמו ראש הממשלה שנלחם בזה כבר עשור יודע.
לאנונימי (1),
אינני יודע מה יעשה סער. ללכת עם השמאל יגמור אותו פוליטית כשם שכחלון, גנץ, הגמלאים הם מפלגות אווירה של מערכת בחירות אחת.
אני רואה את 25-30 שנות פעולתו של נתניהו בפוליטיקה ואני רואה המון אנשים שהיו סביבו פורשים – סער צריך להיות לשון מאזניים מבחינתו ולא ללכת לגוש השמאל כי הוא יקבל ליטוף מהתקשורת והממסד – כמו גנץ, אם יעשה כן לא יעבור במערכת הבחירות הבאה.
על כן, אם יצליח להביא 15-20 מנדטים הוא יהיה בפוזיציה לכפות את הדברים החשובים לו כמפלגה שבלעדיה לא תקום ממשלה. לחרדים חשוב משהו אחד, לימינה משהו אחר. סער יכול לכפות כמה דברים החשובים למצביעיו.
לגבי מערכת המשפט, להערכתי, רבים מבינים שסמכות לא יכולה לבוא ללא אחריות. המערכת המשפטית צברה עוצמה אבל לא נושאת באחריות למדיניות שהיא מנהיגה בערכים כמו הגירה לישראל, הפעילות הישראלית ביו"ש, דת ומדינה וכ"ו – לרבים ברור שהכרעה בסוגיות אלו צריכה להתקבל בכנסת ובממשלה ולא במערכת לא נבחרת כמו המערכת המשפטית.
חבל ששכחת את האחראי הראשי לטירוף המערכות בו נמצאת המדינה,מערכת בחירות רביעית תוך שנתיים,תופס הגרון של מנדלבליט, שי ניצן. עוד משהו,הפיראט המשפטי אהרון ברק,שציטט לעיתים קרובות את אמירתו של שופט עבר בבית משפט העליון האמריקאי בשם פיליס פרנקפורטר, שציין כי לבית המשפט “אין לא חרב ולא ארנק, וכל שיש לו הוא אמון הציבור בו”,באופן עקבי,בנוכלות ברורה השמיט את ההמשך של המשפט,שמבהיר כיצד חשב השופט פרנקפורטר שניתן להשיג את אימון הציבור בבית המשפט וכך הוסיף פרנקפורטר: "תחושת אמון כזו נוצרת באמצעות ניתוקו המלא של בית המשפט, הן בפועל והן באופן שבו הוא נתפס בציבור, מהסתבכויות פוליטיות, ובזכות הימנעותו של בית המשפט מלהטיל עצמו להתנגשות שבין הכוחות הפוליטיים, בהסדרים הפוליטיים" וכל המוסיף גורע.
עצוב כמה שזה נכון..
כמו לצערנו באחרונה שנגנבו הבחירות בארה"ב
ולא הייתה דמוקרטי'ה אלא הרוב הפסיד הרבולקני
כך גם לצערנו באופן שונה מעט בארץ אמנם הימין זוכה אלקטורלית אבל זה לא משנה כי שלטון הפקידים
הוא השולט ולא נציגי העם שנבחרים בכנסת..
אבל מתי נזכה לשלטונות דמוקרטיים???
האם מידה הפך לאתר של קונספירציות . כותבת המאמר הזאת עם התנסחיות (מאה שנים במדינה) הם (מי הצמרת המשפטית , לא ברור
בושה
מאמר מעולה
ההיסטוריה של השמאל שאנו סובלים מנחת זרועו כבר 100 שנים.
מאמר מרתק… מאד נהניתי לקרוא ואף השכלתי…לא מכסה טפח ואף מגלה טפחיים….
מאמר מרתק…תענוג לקרוא…לא מכסה טפח ואף מגלה טפחיים…מאמר חובה לכל בר דעת..
זה שהפרקליטות לא מוכנה שיהיה גוף ביקורת עם סמכויות על ההתנהלות שלה,זה אומר הכל!!
כל הגופים במדינת ישראל יש ביקורת ואם יש צורך האדם שסרח נענש ומפוטר,אבל אצלם אף פעם לא קרה שאדם נענש על ההחלטות שלו,לדוגמא *רות דוד* מדוע העניין נמרח כ"כ הרבה שנים?? ומדוע המתנות שקיבלה רות דוד זה בסדר מבחינת היועץ המשפטי לממשלה,ומתנות שקיבל נתניהו זה לא בסדר? משהו מסריח פה!
זה אבסורדי ש-אזרח שעשה עבירה,שקצין משטרה שסרח,שקצין צבא טעה בשיקולים/בהחלטות,רופא שהתרשל מיד הם נענשים חזק עם נבוט על הראש,אבל אצל כנופיית המשפטנים אין טעויות שכאילו ההחלטות שלהם ללא רבב….
ותשימו לב איך בג"ץ מעודד עתירות מצד מסויים ותבינו לבד לאן הרוח נושבת..
שאלה לשופטי בג"ץ – בשביל מה יש בחירות אם אתם מחליטים במקום השר??
זה נקרא – שוד הדמוקרטיה!!
שלא לדבר על הפנסיות המופרזות שמקבלים השופטים! זה נקרא – שוד הקופה הציבורית!
ואיך זה ש-מקום המדינה עד היום היה *רק* 7 שופטים מזרחים??
הם לא טועים אף פעם. את הטעויות הם קוברים בבתי קברות או להרבה שנים בבתי הסוהר
אם לא נצליח להחזיר הריבון לשלוט… בקרוב אין מדינה ללאום היהודי !!!!
חבל על כל המילים בקיצור,עם ישראל נמצא בגלות הערב רב.
הגאון מווילנה עליו השלום תיאר אותם במילים האלה -"עיקר השאיפה של הערב רב היא לזווג את עשו וישמעאל כנגד עם ישראל… קליפת הערב רב פועלת בדרך של אחיזת עינים…".
בנוסף -הערב רב: "אויבים מבית", כביכול "יהודים" החיים בקרבנו והם גייס חמישי… אלופים באחיזת עיניים, נחשים בעור של כבש!.
גם 100 שנות ימין בשלטון – הימין לא ישלוט – כל עוד קיימים בימין ממלכתיים טהרנים ואתרוגים שימושיים סוגדי עגל הגילדה.
מאמר נפלא מאין כמוהו
מתאר ממש אחד לאחד את המציאות העגומה ..
מאמר כביר. נתוח מעמיק, הבחנה חדה, והרבה אומץ לכתוב את האמת על כתת ה'עלית' השולטת.
דבר ראשון בכנסת חדשה שיש בה רוב לימנים, יש לבטל את חוק יסוד כבוד האדם. החוק הזה משמש כלי בידי בג"ץ לפסול חוקים של הכנסת.
יש לבטל בכלל את המושג של חוק יסוד. כנסת אחת אינה יכולה להגביל את החקיקה של הכנסת הבאה. אם יש יתרון קולות בהצבעה, החוק יתקבל.
נשיאת בג"ץ אמרה כי בג"ץ נשאר המחסום האחרון לשמירה על זכויות האדם. כונתה היתה המחסום האחרון מול הרצון הדמוקרטי של העם, דרך נציגיו בכנסת , לקבוע את החוקים במדינה.