ריקון ועיוות מושג ה"ממלכתיות" הם רק עוד כלי בניסיון דה-לגיטימציה מתמשך לציבור הלאומי הגדול בישראל
בשבוע החולף, לקראת הבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת, שלל הפרשנויות בשלל העיתונים החזירו לשיח התקשורתי והפוליטי מושג ישן-חדש.
אמיר אטינגר ב'ישראל היום' סיפר למשל כי יו"ר התנועה נתניהו "מעוניין שדמויות ממלכתיות ישובצו במקומות הגבוהים" וזאת בניגוד ל"חברי ליכוד בעלי סגנון בוטה ואגרסיבי"; שירית אביטן כהן דיווחה ב'גלובס' כי "נתניהו מנסה להצניע מועמדים 'בעייתיים' ולהדגיש קו ממלכתי לקראת הבחירות"; ומורן אזולאי כתבה ב-ynet כי נתניהו "עשוי להיות מוטרד מכך שלא מדובר ב"רשימה הממלכתית" שקיוו בליכוד שתיקח מנדטים מהימין הרך".
אלא שלאחר שהתבררו התוצאות המפתיעות באופן יחסי, לפתע התברר כי הרשימה הלא "ממלכתית" לכאורה היא דווקא מה שנתניהו רצה. יוסי ורטר ב'הארץ' תקף וטען כי "הזרם הביביסטי השתלט על סיעת הליכוד והנחיל תבוסה לוותיקים ול"ממלכתיים", וכך לדבריו נוצרה רשימה שהיא "בצלמו ובדמותו" של נתניהו. טל שניידר הסבירה ב'זמן ישראל' מדוע "מועמדים בולטים כגון אמסלם, רגב, קרעי ודיסטל-אטבריאן" אשר לדבריה "ביום עבודה שגרתי קמים בבוקר כדי לתקוף במילים קשות את מוסדות המדינה" הם הדבר הכי רחוק מ"ממלכתיות".
אז רשימה ממלכתית או לא? נתניהו מרוצה או לא? מעבר לפוזיציה המובנת של מרבית הפרשנים אשר ממנה נגזרים מרבית הניתוחים, נראה כי עיקר הבלבול טמון בהגדרת המושג, וכדי שנוכל לענות על השאלות שלעיל ראשית יש להבין על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על "ממלכתיות".
מכונת הרעל
שורשי המושג בהקשרו הישראלי טמון בימי המדינה הראשונים, אז התנועה הציונית עברה למעשה מהתארגנות כקהילה יישובית חסרת ריבונות למדינה חדשה חסרת מסורת מוסדית אמיתית. נתן ינאי למשל הגדיר את מונח הממלכתיות כ"אידיאולוגיה של מעבר מגולה ומיישוב למדינה, ומערכת העקרונות הדרושים על-מנת לקיימה". ניר קידר ואבי בראלי הגדירו אותה כ"עוסקת במוסדות המדינה, באזרחּות, בדמוקרטיה ובמשפט וכן ביחסים שבין הקהילה הפוליטית ובין הפרט. היא מתווה תנאים לייסודה ולהתפתחותה של המדינה הריבונית ומנתחת את "תודעת המדינה" הנדרשת מאזרחיה".
ואם בדמוקרטיה אנו עוסקים, מה יותר ממלכתי מן העיקרון הדמוקרטי הבסיסי של שלטון באמצעות נציגים נבחרים. חברי הליכוד יצאו במספרים נאים לבחור את האנשים שייצגו אותם בכנסת, כפי שנהוג במפלגה מזה זמן רב ובניגוד למרבית המפלגות האחרות בישראל.
בעיני מרבית אותם מתפקדים, דמויות "ממלכתיות" לכאורה ו"אחראיות" כבר אינן מייצגות את הערכים אשר לדעתם אמורים להיות מיושמים בשלטון והם מעוניינים להחליף את חלקם בנציגים אחרים שידרשו בין היתר הפרדת רשויות אמיתית ואיזונים ובלמים. זו כאמור תמצית הרעיון הדמוקרטי.
אותם מתפקדים גם מציבים בראשם כבר שנים ארוכות את הפוליטיקאי שהוא אולי הממלכתי ביותר שהיה בישראל. בנימין נתניהו הקפיד תמיד בכבוד מערכת המשפט, ראה בה זרוע חשובה במדינה דמוקרטית ולעתים אף מנע ניסיונות לקדם רפורמות שיגדירו מחדש את סמכותה וזו הביקורת העיקרית עליו בקרב תומכיו. לכן הטענה לפיה רשימה בה נמצאים מספר חברים הדורשים ביצוע רפורמה משפטית היא רשימה "ביביסטית" בצלמו ובדמותו, היא לא יותר מתעמולה פוליטית זולה.
מנגד, האם "ממלכתיות" היא מצב בו אדם אחד מקים מפלגה ושולט בה שלטון יחיד? האם רשימה "ממלכתית" היא כזו הנקבעת בידי אדם אחד וכל חבריה סרים למרותו הישירה וגורלם הפוליטי תלוי בחסדי המנהיג? לפחות על פי חלק מהפרשנים, מסתבר כי התשובה חיובית.
מרבית מאותם פרשנים רואים את ה"ממלכתיות" דווקא בקרב מחנה השמאל, שרק בשנה האחרונה הקים את הממשלה הבזבזנית והמנופחת ביותר שנראתה, הוביל ליוקר מחיה ועליות מחירים ברמות היסטוריות, יצר משברים מדיניים כמעט מדי שבוע, גמגם בהססנות מול גל טרור ברחובות הערים ובאופן לא מפתיע כשל לחלוטין בניסיון לתחזק קואליציה מתפקדת.
בראש המחנה ה"ממלכתי" עומד כיום יאיר לפיד הרואה ביותר מחצי העם "מכונת רעל" ושלל כינויי גנאי אחרים, אינו טורח לנכוח בכנסת או בטקסים רשמיים, מפזר ג'ובים למקורבים וממשיך להתגורר בביתו בתל-אביב תוך צפצוף על כל נוהג ונוהל. כאשר בילה באופוזיציה אותו לפיד עשה הכל כדי לפגוע למשל במאבק הלאומי בקורונה, וגם מבצעים צבאיים בעזה היו עבורו לא יותר מהזדמנות לעוד רווח פוליטי. מעתה אמרו – "ממלכתיות" היא ביזוי הממלכה בכל דרך אפשרית.
הימין "הממלכתי"
לצד השמאל "הממלכתי" החדש, נולד גם זרם זעיר אך קולני בימין שהדביק לעצמו את תווית ה"ממלכתיות" המזויפת והמתנשאת.
כך למשל, השר יועז הנדל (שמימיו לא התמודד בשום בחירות אמיתיות) התייחס לפריימריז בליכוד בראיון רדיופוני בשבוע שעבר ואמר: "אנשי ימין ממלכתי – שהערכים שלהם לא דומים לאלו שנבחרו במקומות הראשונים בליכוד, שעסוקים בעיקר במה שטוב לנתניהו – יחפשו בית". במילים אחרות, הימין ה"ממלכתי" לכאורה הוא רק סניף של תנועת השמאל המכונה "רק-לא-ביבי", ושותף מלא לחרם על רוב הציבור הלאומי בישראל.
אותו ימין "ממלכתי" הצליח להשיג דריסת רגל קצרה בשלטון רק בזכות תרגיל הונאה פוליטי בהקיף חסר תקדים בו גזל קולות של מצביעי ימין כדי להקים בפועל ממשלת שמאל. גם לאחר כישלון הממשלה המהדהד הוא ממשיך לקשט אותה כעלה תאנה, וכעת עוד מרהיב עוז לבוא ולבקש שוב את אמון הציבור הנבגד בדיבורים על "אחדות" ו"קרוב לבבות". אפילו כאשר חלקם מתפצלים ומקימים "מחנה ממלכתי" חדש, הדבר העיקרי שמאחד אותם הוא עיסוק בראש המחנה האחר.
אותו ימין "ממלכתי" פעל בכהונתו כדי להמשיך ולבצר את שלטון הפקידים וניסה לקדם חוקים פרסונליים אנטי-דמוקרטיים שכל מטרתם למנוע ממיליוני אזרחים לממש את בחירתם. רק אתמול אנשי ימין "ממלכתי" היה שותפים בפועל למחטף בו מונה מני מזוז ליו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים. כל זה לא יפריע להנדל והחברים להמשיך לשאת את דגל הצביעות, אם כי לפחות הסקרים האחרונים מראים כי הנתיב הזה צפוי להוביל אותם ובצדק מחוץ לכנסת הקרובה.
כל זה כמובן מתאפשר בסיוע ארטילרי כבד מצד התקשורת, שהפכה את משמעות הממלכתיות על פיה ומשתמשת בה כיום כדי להשתיק יריבים פוליטיים, להעלים כל ביקורת על גופי שלטון מסואבים, לעשות דה-לגיטימציה מתמשכת לבחירתו הפוליטית של ציבור ענק, ואז לגלגל עיניים כאשר לאותו ציבור נמאס לשתוק.
אז מיהו ממלכתי? אם "ממלכתיות" בישראל כיום זה לומר דבר אחד ולעשות את ההפך, לשקר ולפלג, לבצע דילים פוליטיים במחשכים תוך חלוקת כספי ציבור, לקפץ כל שבוע למפלגה חדשה ולערער עוד יותר את חוסר היציבות הפוליטית – אין פלא שמרבית הציבור השפוי מעדיף את האפשרות השנייה.
חי שמואל הוא יועץ תקשורת העובד בין היתר עם חברת כנסת בליכוד
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
החלפת משמעות למילים, זו טקטיקה סטנדרטית של הסמול כבר מאז ימיו של קרל מרקס.
אפילו נוכלי הסמול אצלינו, במטרה ברורה להסוות את רצח הישראלים עבור פרסים מאוסלו – המציאו, שלשלום יכולים להיות קורבנות.
האבסורד הלוגי ברור – שלום בהגדרה של אנשים נורמליים (כלומר, אלה שלא זקוקים לאישור משוקן ע"מ לחשוב) הנו ההפך הגמור מרצח ו/או קורבנות הרצח אך מטרת נוכלי הסמול לא היית לטעון לוגית ששלום ורצח הם אותו דבר אלא להכניס לימוש את המינוח אבסורדי "קורבנות של שלום".
בספרו "1984", ג'ורג' אורוול אף קבע שם לאובססיה הזו של הסמול, לשנות את משמעותן של מילים – Newspeak. מכאן בספרו, לקוחים הביטויים הנפוצים כגון, "מינסטריון האמת" ו"מינסטריון האהבה" ועוד (שימו לב להיפוך במשמעות המילים, מינסטריון האמת אחראי על הפצת פרופוגדנה שקרית ומינסטריון האהבה, אחראי על עינויי מתנגדי השלטון).
לפיכך, אין כל משמעות למילה הנבחרת ע"י הסמול לככב בתשדירי האמת לבחירות הנוכחיות – ממלכתי.
בראשו של ממציא הסלוגנים לפיד (והתוכים החוזרים אחריו), יכולה להיות כל משמעות למילה זו. לכן, להתייחס ברצינות למילה החדשה, שנוכלי הסמול מצאו לבחירות הקרובות – זהה להתייחסות לאושר, שהאנס בני סלע בטוח שהוא גרם לקרובנותיו. בשני המקרים, צריך לספר לדובר שהטריק שלו נחשף ואין כל משמעות כפי שהוא מנסה לייחס למילה.
צודק. אלה שהמציאו את הכנוי שלום עכשו לתכניות נסיגה שהמיטו עלינו מלחמות , אנתפאדה, ומבצעים בעזה, אלה הם מומחים להיפוך האמת.
כמה חשובה ההבחנה בתגובתך כי להסוות את רצח הישראלים עבור פרסים מאוסלו קראו להם קרבנות שלום. בשלום אין מתים. בשעה שנכנסים לבית אבלים, אין אומרים שלום.
אכן, וחייבים להזכיר את היפוך המשמעות ב״דמוקרטיה מהותית״ מבית מדרשו של הפיראט אהרון ברק
רק הליכה לקלפי ביום הבחירות תוציא את עם ישראל מהטירוף הזה. אחרת אפשר לקשקש ולצעוק כמה שרוצים וזה לא מזיז להם כלום. השמאל יודע איך לשלוט הימין יודע רק לדבר.
לאנשים שקוראים לתל אביב וגרורותיה "המרכז" ולהפקרות בטחונית "תהליך השלום ", לרוב השפוי "קיצונים" , לחבורת השודדים של עלי בבא"פזורה", לכל מי שלא מאמין לשטויות שלהם "ביביסט",וכו' וכו'
אגב אני בעד החזרת שטחים מלאה עד נהר פרת כמו שהובטח לאברהם אבינו
אין חיה כזו בישראל "ממלכתיות" לא בימין ולא בשמאל. הפעם האחרונה שבאמת היינו קרובים למושג הזה , לפני עידן אוסלו. מאז המדינה נמצאת בפילוג מתמיד. רק ימי הזיכרון עושים אותנו ממלכתיים.
אני לא חושב שההגדרה של ממלכתיות היא אחדות.
ואני מסכים שהקיטוב הוא אשמת שני הצדדים באותה מידה או שיש אותה מידה של שנאה ודה-לגיטימציה משני הצדדים.
ולסיום: לא רק ימי זיכרון! יש גם אחדות מול משברים בטחוניים וגם ביום העצמאות יש חגיגות בשני צידי המפה הפוליטית ובמידה רבה גם ברוב חגי ישראל.
אנשים מפלצתיים אחד אחד השתלטו פה על כל מוקדי הכוח והשליטה, כולם רמאים, שקרנים, חסרי בושה, חסרי מעצורים, חצופים, שקרנים, מפחידים, מטורללים, אחוזים בגרונותיהם על ידי פושעים בכל צמרות המוסדות.
לי לפחות נראה שהאדם היחיד שיכול להציל את העם היהודי ואת מדינתו היחידה הוא אך ורק אפי נווה.
אם יפרסם את כל האגור בגיבוי הטלפונים שלו הוא מחסל את כל הכנופיות הרקובות באיבחה אחת.
כמו בלון מנוקב הכל יקרוס.
ונוכל לנקות את האורוות הצואות שלא מאפשרות עוד חיות וחיים בארץ למעט מלאויבינו.
אפס בחזקת שלוש
סער נחש מהגיהנום.
אייזנקוט המתנגד להשכים ולהרוג את הקם להורגנו, טיפש מטופש ואיש עלוב ושמאלן קיצוני.
זה שעשה מה שעשה לחייל צה״ל מסכן. לא נשכח ולא נסלח לעולם!
גנץ שמאלן קיצוני רודף יהודים ומהרס ומחריב שחלומו הרטוב מדינה ערבית נוספת על 22 הקיימות. והכל בחוצפה עליה יגיע התשלום משמים.
כלומניקים ואפסים עלובים חסרי כל ערך מוסף להיסטוריה מלבד נזק.
ממלכתיות זה שם קוד לדיכוי מפא"יניקי.
מי שעוקב אחרי השימוש של השמאל (במובן הרחב ביותר: עד מפלגת ימינה כולל) במילה ׳ממלכתיות׳ רואה שהמשמעות בעיניהם היא צייתנות מוחלטת וחסרת ביקורת למערכת ולפקידיה.
ובהגדרה זו: אני גאה שהם קוראים לי ׳לא ממלכתי׳.
מאמר חכם היורד לעומקה של האמת מתחת תשפוכת התקשורת ושקרי מנהיגי מפלגות השמאל. ממלכתיות כנראה השתמשו במלה הזאת בעבר אנשי מפא״י להדגיש מעבר מן הגישה הסוציליסטית של מונחים כמו זרם העובדים וכמו שהיתה מפ״ם.
כיום משתמשים גנץ לפיד וסער בבטוי ממלכתיות , למדינה שלהם, לא למדינה של העם, לא למצביעי הלכוד בעלי החשיבה הלאומית הבריאה. הם מאמינים ברצוי האויב , בותורים ובשחוד המחבלים, בהתאם לדרך מול הרדיפות וההשפלה שסבלו אחינו במזרח ארופה . שיטת מי שקראו לעצמם שלום עכשו, הרחיקה את השלום. שיטת אוסלו הביאה מחבלים לארץ. ושיטת ההנתקות הביאה לרתוק והדביקה את המחבלים לבתינו במסמרות ובמקבות ברזל של רקטות.
האדם היחיד שיכול להציל את מדינת ישראל היום הוא אך ורק אפי נווה על ידי פרסום כל ההקלטות שבידיו!
רק פרסומן יוציא ויחשוף את כל הטינופת שנקראת מערכת המשפט, צמרות כל המוסדות כולל צמרת המשטרה, הפרקליטות, האקדמיה, החינוך, הפיננסים, הצבא, כולל כל המטכ"ל, המוסד והשב"כ. כל הצמרות. כולן עד האחרונה שבהן. כל הוועדות. כל ההחלטות במחשכים. הכל יצא החוצה. הכל. לנווה יש מפתח להצלתנו. רק לו.
כולם הושחתו באופן מוחלט וכולם אחוזים בגרונם ומלאי פחד מפני האופל השולט פה במדינת השטאזי המעוותת הזאת וחסרת העתיד והסיכוי שבתוכה חורשים רע וזוממים האויבים הערבים והאחים המוסלמים לפוררה עד דק ונעזרים על ידי כוחות השחור היהודים השולטים בסתר על הכל.
המצב עכשיו הוא שאיש לא יכול לעשות שום דבר. כלום.
רק פושעים ואחוזים בגרונם שולטים פה בדרכים אפלות.
חשיפת החומרים שיש בידי אפי נווה תמוטט את כל אימפריית הרשע והפשע המחסלת את מדינת היהודים עד הסוף המר.
אפי נווה יקר.
עשה פעולת הצלה למדינה שלנו.