בכל פעולותיהם והחלטותיהם, צמד אנשי "הימין" חיזק בפועל את ממשלת השמאל ומדיניותה. אין שום סיבה לחשוב שזה עומד להשתנות
ממשלת ישראל החליטה אתמול על מינוי מני מזוז ליו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים. קדמה לכך סדרת דיווחים לפיה איילת שקד פנתה לבנט לראש הממשלה החליפי נפתלי בנט בבקשה שיטיל וטו על המהלך, אך הוא סרב לבסוף לעשות זאת. השרים שקד והנדל הודיעו כי יצביעו נגד, אך זה לא שינה את התוצאה הסופית – מינוי איש שמאל מובהק (על פי דברי שקד עצמה) לכהונה בת שמונה שנים, למרות שמדובר בממשלת מעבר ובתקופת בחירות.
אפיזודת מזוז היא רק הדוגמה האחרונה להתנהלות הקבועה של אנשי "הימין" בממשלת השמאל של לפיד-בנט. הרבה מאוד רעש וספינים, דיבורים על מדיניות ציונית ולאומית והבטחות על גבי הבטחות, כאשר בפועל קורה בדיוק ההפך. בכל פרשת דרכים בה אנשי "הימין" היו צריכים לבחור בין המשך קיום הממשלה הצולעת ושמירה על הכיסא לבין קידום מדיניות ימנית אמיתית, החשש מאיבוד התפקיד המפנק תמיד ניצח.
הכל התחיל כמובן במהלך ההונאה הגדול שאפשר את המלכת בנט והקמת קואליציית טלאים שאינה נהנית מאמון רוב הציבור, ובמטרה לשרוד עוד שבוע נאלצה לדרוס כל מוסכמה דמוקרטית בכנסת. כשליה רבים מספור אבל בשורה התחתונה ברור כי למרות סיפורי "הימין הממלכתי", היה מדובר בממשלת שמאל מובהקת.
בתחום המשפטי למשל, שרים כמו שקד שבעבר התפארה ב"מהפכה" אותה הובילה או גדעון סער שהתחייב לאינספור רפורמות לחיזוק נבחרי הציבור, קיפלו במהרה את כל התוכניות היפות לטובת המשך ביצור שלטון האקטיביסטים בעולם המשפט, כמובן על חשבון הציבור ונבחריו ובהסכמה מלאה של אנשי "הימין" בממשלה. במשך מרבית כהונת הממשלה, הדבר העיקרי בו עסקו חלק מחבריה היה ניסיון לקדם חוקים פרסונליים בזויים כדי לשלול מהימין את האפשרות לבחור במנהיגו. שקד והנדל היו שותפים מלאים.
בתחום המדיני-ביטחוני, ממשלת לפיד-בנט הובילה בשנה האחרונה מהלכים פזיזים ומסוכנים כאשר הביעה נכונות לשוב ל"תהליך השלום" הישן והלא-טוב, נכנעה לחלוטין לממשל האמריקני בנוגע לפייסנות מול איראן והגרעין, אפשרה בניה ערבית בלתי-חוקית בשטחי יהודה ושומרון בעודה רודפת כל מתיישב יהודי, וכעת מנהלת משא ומתן לוויתור על שטחים חשובים בשדות הגז בגבול לבנון.
כל עוד הייתה תלויה לקיומה ברע"מ ובתמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות, ממשלת ישראל נמנעה בפועל מלנקוט צעדים משמעותיים מול גל הטרור שהכה ברחובות ישראל. ובכל הזמן הזה שקד והנדל ישבו בנעימים בממשלה ואפשרו לביזיון האנטי-לאומי להתרחש.
ממשלת בנט-לפיד הייתה כנראה הבזבזנית והמנופחת ביותר מקרב ממשלות ישראל, חילקה ג'ובים וכספים קואליציוניים לכל דורש והביאה את מחירי הדיור, המזון, הדלק והחשמל לשיאים שלא נשמעו כמותם. בשיתוף עם אבירי העצמאים ולוחמי הרגולציה של 'ימינה', גנץ ובנט חילקו עוד מיליארדים בפנסיות לחברים ובאופן כללי רשמו כישלון היסטורי בכל הקשור להקלת הנטל הכלכלי הכבד על כתפי אזרחי ישראל. "תוכנית סינגפור" המהוללת נשכחה כלא הייתה, ורק שקד והנדל המשיכו לצחוק כל הדרך אל הלשכה.
ואלי המרגיזה מכל היא העובדה שכל אלה נעשו כאמור באצטלת "הימין הממלכתי" שאנשיו הקפידו לתדרך עד כמה הם נאבקים עבור חיזוק הציונות והלאומיות. במקביל הם לא פסקו מעולם מהשמצת מחנה הימין האמיתי ותיוגו בשלל קלישאות מבית השמאל, בעוד הם מציגים את עצמם כיחידים שיכולים באמת לקדם מדיניות ימין. בכוונה תחילה או שלא, שקד, הנדל וחבריהם הצטרפו בכך לחרם שמוביל השמאל נגד הציבור הלאומי בישראל, הגדילו את השסע והפילוג במדינה ותרמו עוד יותר לכאוס הפוליטי המתמשך.
כעת, כאשר שרידי 'ימינה' ו'תקווה חדשה' מתפזרים לכל עבר ורודפים איש איש אחר המפלגה הפראיירית שתסדר להם את הג'וב הבא, חשוב מאוד להפנים את מעללי השנה האחרונה ואת הלקח העיקרי, ולא להתפתות אחרי שמות חדשים ונוצצים שמנסים לכסות על אותה רוח ישנה.
איילת שקד ויועז הנדל, במאבקם הנואש מול אחוז החסימה ובעודם יושבים עדיין בממשלת שמאל, היו אולי שמחים שתשכחו. אבל כל הספינים בעולם לא יעזרו לעוות את האמת: בכל פעולותיהם והחלטותיהם, צמד "הימין הממלכתי" חיזק בפועל את ממשלת השמאל. גם כאשר ניתנו להם שלל הזדמנויות לנקוט עמדה לאומית אמיתית ולקדם מדיניות ימין אמיתי, הם בחרו להמשיך ולשרת נאמנה את מדיניות השמאל המסוכנת. אין שום סיבה לחשוב שזה עומד להשתנות.
הליכוד-29 ח"כים
ש"ס-9 ח"כים
יהדות התורה: 7 ח"כים
הציונות הדתית-7 ח"כים
פורשי ימינה-2 ח"כים
הרוח הציונית(ימינה+דרך ארץ) 7 ח"כים
סה"כ: 61 ח"כים!
כלומר שקד והנדל יכולים להקים קואליציה עם הימין ולמנוע בחירות תוך שהם דורשים לשמור אצלם את כל הג'ובים שכבר בידיהם(יתכן שש"ס לא יתפשרו על משרד הדתות אבל יש הרבה משרדים אחרים שיחשבו שידרוג מבחינת שקד כגון משרד החינוך או החוץ).
אז מדוע הם לא עושים את זה?
מכאן מוכח שאפילו הג'וב הוא רק תירוץ ומדובר או על חוסר ימניות מובהקת או שהשנאה לנתניהו גוברת על הערכים, מה שמוכיח כמה הערכים הללו שווים.
הרוח הציונית הוקמה לאחר ההחלטה ללכת לבחירות, עד אז הנדל והאוזר היה חלק מתקווה חדשה שפסלה ישיבה עם ביבי ואותם 2 ח"כים היו חסרים כפי שהגעת בקושי ל-61 בספירה שלך.
יבגני,
ההחלטה ללכת לבחירות ניתנת לביטול ע״י הקמת קואליציה חדשה.
ולכן האיחוד ביניהם יכול לשמש למהלך שציינתי.
לצמד הזה, מטרה אחת ויחידה במערכת בחירות הקרובה – לגנוב כמה שיותר קולות ממפלגות הימין.
משטר דמוקרטי, מתבסס על התאמה בין המובטח לבוחרים לבין מה שמבצעים בפועל. אפשר לחשוב שלבעיה X שיש בפני מדינת ישראל ואזרחיה הפתרון המתאים הוא Y, אפשר לחשוב שהפתרון המתאים הוא Z וכך הלאה – אך משטר דמוקרטי אינו יכול להתקיים, אם מבטיחים לעשות Y וזוכים לקולות הבוחרים המסכימים עם כך ובפועל מבצעים Z.
זה מוביל או לדיקטטורה בפועל של מחנה רעיוני אחד (זה יכול לקרות גם אם המשטר נשאר לכאורה דמוקרטי, בדיוק כפי שכבר קורה בישראל [גם טרם הגעת צמד הנוכלים לעיל] – הרשות השופטת כמעט כולה, מלאה בכפיליו של אהרון ברק. זאת בגלל תהליך מינוי שאין לו אח ורע בעולם, בו השופטים אחראים על מינוי של שופטים ממשיכים [אחת מיסודות הפרדת הרשויות היא מינוי בידי רשות אחרת]) או לאנרכיה, בה בכל פעם מחנה רעיוני אחר, גונב את השלטון עם הבטחות שהוא לא מתכוון לקיים (דוגמא מצוינת: מקסיקו, עלית שלטון החוק כידוע).
לפיכך, אין מקום לשקד והנדל במשטר דמוקרטי.
הימין יתאושש מהגניבה שביצעו – יש מספיק מנהיגים חדשים שכבר בבחירות הקרובות ניתן לבחור בהם ומנהיגים ותיקים, שניתן לבחור בהם. שקד והנדל הוכיחו את דבריי, הרבה יותר מפעם אחת. חלוקת ועדות הכנסת בכנסת היוצאת זו דוגמא מצוינת, להבין מה באמת רוצים צמד הנוכלים כאשר היו באופוריה על גניבת הקולות שביצעו ובטוחים שכוחם ימשך לעד. ממש לא רק השוני בין מה שהבטיחו לבין מה שקיימו. כיצד התייחסו לשותפיהם לדרך, כאשר היו בטוחים שהציבור ישכח במהרה את גניבתם ו/או הסמול יקבל אותם למפלגותיו.
לכן, מטרתם של שקד והנדל היא אך ורק לגנוב לגנוב כמה שיותר קולות ממפלגות הימין. או ע"י בזבוז הקולות אם לא יעברו את אחוז החסימה או גניבה חוזרת, במידה ועוברים. אסור לאפשר לגנבים לגנוב שוב! צריכים לקבל או 0% מקולות המצביעים או שיעור כלשהו ממצביעי החמאס (הכוונה למצביעי רע"מ – בנט הגדיר אותם חמאס. אני רק חוזר על דבריו).
אסור ששקרנים יבחרו בפוליטיקה ישראלית, אם אנחנו מעוניינים בהמשך קיומו של משטר דמוקרטי. זה נכון גם לבוחרי ימין וגם לבוחרי סמול.
רק פרסומן יוציא ויחשוף את כל הטינופת שנקראת מערכת המשפט, צמרות כל המוסדות כולל צמרת המשטרה הפרקליטות, האקדמיה, החינוך, הפיננסים, הצבא, כולל כל המטכ"ל, המוסד והשב"כ.
כולם הושחתו באופן מוחלט וכולם אחוזים בגרונם ובביציהם כך שאיש לא יכול לעשות שום דבר. כלום.
רק פושעים שולטים פה בדרכים אפלות.
חשיפת החומרים שיש בידי אפי נווה תמוטט את כל אימפריית הרשע והפשע המחסלת את מדינת היהודים עד הסוף המר.
אפי נווה יקר.
עשה פעולת הצלה למדינה שלנו.
רק הליכה לקלפי ביום הבחירות תביא את הגאולה. כל מי שלא יגיע לקלפי יוכל לבא בטענות רק לעצמו.
כולם להצביע. אלו בחירות גורליות
כל מה שהוזכר במאמר ניתן להקביל לממשלות נתניהו השונות:
מינוי מזוז? איך כל מערכת המשפט והפרקליטות מלאה באנשי שמאל אחרי 12 שנות שלטון?
המלכת בנט? מי העדיף את ברק על כצ'לה ואת לבני על בנט כשהוא עוד היה ימין?
"תהליך השלום" ? מה עם הסכם וואי שתי גדות לירדן…
ולבסוף מי שהכשיר את רע"מ היה ביבי , מממשלות מנופחות זה לא דבר חדש ועד ועוד
לסיכום :לא משנה מה בוחרים בסוף מקבלים את אותו ח..
רק שהטור לא עוסק בממשלות קודמות אלא בממשלה הנוכחית, ומה שאתה עושה זה בדיוק הספינים הכושלים בסגנון בנט-שקד ושות' שמדובר עליהם.
מעבר לתגובתו הנכונה של ׳מה הקשר׳, כל תגובתך מלאה בעיוותים וחצאי אמיתות:
א.הוא מעולם לא העדיף את השמאל.
הוא ראה שאין מספיק מנדטים לימין אז הוא פנה לשמאל ועשה זאת בהתחלה מתוך ידיעה שהוא צריך הרבה קלפי מיקוח בדמות משרדי ממשלה פנויים מולם בעוד למי שמימיני אפשר לפנות אח״כ.
ואגב, במקרה של בנט הוכח שלא היתה סיבה להעדיף אותו על לבני.
ב.הסכם וואי נעשה תחת לחץ אמריקני ולחץ תוך קואליציוני.
ג.מתי היה לו 61 מנדטים להחלפת שיטת בחירת שופטי בג״ץ? אז איך הוא היה יכול להשפיע על הנושא?
ד.הכשרת רע״מ נעשתה כצעד נואש בגלל המחרימים. להם היתה אלטרנטיבה בדמות הצטרפות לנתניהו ולכן ההשואה מגוכחת.