הודו בת 75: ההישגים, האתגרים והקשר עם ישראל

הדמוקרטיה הגדולה בעולם נכנסת לשיאו של תהליך לאומי מורכב ורואה בישראל שותפה אסטרטגית חשובה

שינה את המדינה. מודי בירושלים ב-2017 | Prime Minister's Office (GODL-India)

ופתאום אירוע חדש, קצת מבולגן, הרבה נרגש, נולד מתוך האירוע החנוט שקדם לו.

רגע אחד קודם לכן עוד הכל היה כשורה. הודו חגגה במלון דן בתל-אביב 75 שנים לעצמאותה. בהתאם לכללי הפרוטוקול, הנשיא הרצוג הקדים בנאומו את ראש הממשלה לפיד, ושגריר הודו בישראל סנג'יב סינגלה הזכיר לו שהיחסים הדיפלומטיים בין הודו ישראל – בסך הכל בני שלושים שנה – כוננו בזמן כהונת אביו חיים הרצוג. כמו בכל אירוע המוקדש ליחסי ישראל-הודו מאז 2010, גם הפעם הובעה תקווה שהסכם הסחר החופשי (FTA) בין המדינות ייחתם סוף סוף.

אחרי דברי הברכה הקצרים הסתיים החלק הרשמי והחלה התרועעות בחדר הסמוך. ואז, כמעט ברגעי הסיום, בנימין ושרה נתניהו נכנסו לאולם. בתוך שניות נוצר סביבם מעגל צפוף, והאירוע כמו נשאב אל האזור. רוב המצטופפים כדי לזכות בתמונה או בלחיצת יד, היו כנראה עושים זאת גם לולא היה נתניהו אחד משני האדריכלים של היחסים החדשים בין ישראל להודו. עבורי זו הייתה הזדמנות להרוות סקרנות, ולחקור קלות את בני ציפר על תולדות יחסיו עם משפחת נתניהו.

היכן עומדת הודו ביום הולדתה ה-75, ואיך ישראל מתחברת לסיפור?

הודו היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם והחל מהשנה הבאה תהיה גם המדינה הגדולה בעולם. על פי מגמות הדמוגרפיה הנוכחיות, אוכלוסיית הודו תעקוף את זו של סין בשנת 2050 ביותר מרבע מיליארד נפש. מאז 2014 הודו היא גם מדינה יציבה. נרנדרה מודי הוא פוליטיקאי מקצועי וראש ממשלה חזק; הוא מנהיג בלתי מעורער של מפלגה המתחזקת מזה שמנה שנים רוב פרלמנטרי מוצק גם בלי שותפות קואליציוניות. עוצמה כזו הייתה רק לאינדירה גנדי בראשית שנות השבעים, עד שההיבריס הכריע אותה.

הודו משנה פניה. כאשר עזבו הבריטים את היהלום שבכתר, הודו הייתה מדינה מפולגת עם מאות נסיכויות עצמאיות ומלאכותיות, ואחרי טרנספר וטבח דו-צדדי בין מוסלמים והינדואים בעיקר באזורי הגבול. תוחלת החיים של ההודי הממוצע עמדה אז על 32 שנה. כל תינוק שישי מת סמוך ללידה ומגפת הפוליו הגיעה כמעט לכל עיר וכפר. ארבע שנים לפני עזיבת הבריטים קיפחו את חייהם שלושה מיליון הודים ברעב המוני שניתן היה למנוע. וינסטון צ'רצ'יל מואשם עד היום בהודו במדיניות הכושלת והאכזרית שגרמה לרעב באזור עתיר דגן.

היום הודו היא מעצמת חיסונים, יבולי המזון גדלו פי שבעה ותוחלת החיים עומדת על 70 שנה ומתקרבת לממוצע העולמי. הודו היא הכלכלה השישית בעולם גם ללא שקלול כוח קנייה, ולפי קצב הצמיחה הנוכחי היא תגיע בשנת 2048 למקום השלישי. קשה למצוא היום בעולם דמוקרטיה בטוחה בעצמה יותר מהודו, והביטחון הזה מגיע בד בבד עם שינוי האתוס הלאומי מקצה לקצה.

הודו נולדה מתוך אתוס סוציאליסטי וחילוני, הערצה לתיעוש כבד, מדיניות תכנון בהשראה סובייטית והערכה עמוקה למשטרים החילוניים בארצות ערב ובראשן מצרים של נאצר. סין, מצרים והודו הובילו את גוש המדינות הבלתי מזדהות, וכמובן, נוספה לכך התנגדות אידיאולוגית עמוקה לפרויקט הציוני. אותן מדינות אמנם ניסו והצליחו לא להפוך לגרורה סובייטית, אבל עיקר חשדנותן היתה כלפי המערב. ישראל היתה אחת המדינות ששילמה את המחיר, ורק בשנת 1992 כוננה עם הודי יחסים דיפלומטיים מלאים. עם היבחרו של מודי כראש הממשלה, היחסים יצאו לאור רשמית.

מודי שינה את הסיפור של הודו. לא עוד לאומיות חילונית, מדינת כל אזרחיה וקהילותיה שהגדרתה גיאוגרפית גרידא. זהו שיח אותו הימין ההודי תמיד ראה כשקרי, ממולכד, תבוסתני וחסר תוחלת. מודי גורס כי האידאל החילוני עליו הודו נבנתה זר לחברה הדתית ובעיקר זר לרוב ההינדואי במדינה שרואה בה הרבה יותר מאשר אמנה אזרחית גרידא בין אלה שהגורל חרץ לאזרחות משותפת. בעיניו, כל עוד הלאומיות תהיה מבוססת על סטנדרטים מערביים ותימדד לפי תו תקן מערבי, הודו תמיד תיחשב דמוקרטיה פגומה. חומרי הגלם שלה תמיד יישארו נחותים כל עוד היא לא תבנה את הסיפור הדמוקרטי שלה מתוך עצמה.

כאן גם ישראל נכנסת לתמונה. ראשית כל, התפיסה הלאומית ההינדואית שואבת השראה מן הציונות בלי שום התנצלות. שנית, מודי שינה מקצה לקצה את התפיסה ההודית לגבי המזרח התיכון. ישראל הפכה מנטל שצריך להסתיר בארון או מדינה שמדי פעם יש להיעזר בה בעניינים שהצנעה יפה להם, לבת ברית גלויה וחשובה.

הסכמי אברהם בנו גשר חדש בין הודו לישראל, והולידו את ה-I2U2. מעבר לשותפות בין הידע הישראלי, ההון האמירתי והשוק העצום של הודו המשווע לידע והשקעות. יש פה שותפות בין מדינות שלא מנסות לחנך או לתקן זו את זו, ומכבדות באופן עמוק זו את ריבונותה של זו. עבור יזמים ישראלים זו גם הזדמנות, כי האמירויות הן לא רק כסף, אלא גם מאות אלפי הודים שמכירים היטב את הנורמות של עשיית עסקים בהודו ובמערב ומהווים גשר תרבותי.

ביטוי נוסף של העוצמה ההודית והכיסים העמוקים של קהילת העסקים בה ניתן לראות ברכישת נמל חיפה על ידי קבוצת אדאני ההודית (בשיתוף גדות). החברות ההודיות הגדולות הן בסופו של דבר חברות משפחתיות. לפעמים הן אלמוניות לקורא המערבי, עד שהגורל חושף אותן אל האור.

למרות חיבתו לזרקורים של המיליארדר אדאר פונוואלה, הוא לא היה ממש ידוע מחוץ להודו על לפרוץ מגפת הקורונה, וזאת למרות שהמפעל המשפחתי אותו הוא מנהל אחראי לרוב חיסוני הילדים בעולם. ההסכם עם אסטרזניקה לייצור המוני של חיסון לקורונה לא רק העשיר את קופת החברה, אלא גם שם את הודו על המפה כמדינה שכבר חילקה ומכרה יותר משני מיליארד חיסונים. רכישת מותג היוקרה 'יגואר' על ידי קונצרן הרכב ההודי טאטא היתה עוד הצצה של העולם לשאיפות העסקיות של הטייקונים ההודים.

ראש ממשלת הודו מואשם בקִרבה מוגזמת לאותם טייקונים, והוא מואשם לא פעם על ידי האופוזיציה על כך שהוא עובד עבור העסקים הגדולים ולא עבור העם ההודי. אחד הכישלונות של עידן מודי הוא נסיגת הממשלה מרפורמה עמוקה לתיקון מבני של משק החקלאות. הרפורמה בחקלאות זכתה לשבחים גם מצד אלה החשדנים כלפי הימין ההודי, אבל מבחינת החקלאים שיצאו לרחובות במחאה, הייתה פה מזימה מצד שני המיליארדרים הגדולים בהודו – גאוטם אדאני ומוקש אמבני – שבאו לגזול את כבשת הרש של החקלאות המסורתית.

כך או כך, פערי השחיתות בין עידן מודי לבין קודמיו משמאל ומימין הם כל כך לטובתו, שכל שיח ציבורי בנושא המגיע מהאופוזיציה השמאלית של מפלגת הקונגרס ששלטה בהודו עד 2014 מתגלה כבומרנג. למרות הישגים כלכליים שלא עמדו בציפיות הבוחרים, אין בעיניהם תחליף למודי כקברניט האוניה ההודית העצומה.

יש לכך השלכה גם עלינו, כי מודי מביע בפומבי את הערצתו למדינת ישראל ולהישגיה המדעיים והטכנולוגיים. עו"ד ענת ברנשטיין-רייך, יו"ר לשכת המסחר ישראל-הודו ומנכ"ל חברת בנקאות ההשקעות ישראל-הודו בקבוצת BDO, זוקפת לזכות מודי כמה הישגים שהצעידו את ארצו קדימה. מודי חיזק את המאבק בשחיתות, קבע יעדים שאפתניים לצמיחה והעלה את הודו במדד קלות עשיית עסקים של הבנק העולמי.

עם כניסתו של מודי לתפקיד, הודו דורגה במקום 142 מתוך 190 מדינות במדד Ease of Doing Business. כעבור שש שנים היא דורגה במקום ה-62. בעידן מודי פושטו הליכי המיסוי וקטן השימוש במזומן. "אחרי הביקור של מודי בארץ וביקור הגומלין של נתניהו בהודו ראיתי באופן מובהק עלייה בהתעניינות ההודית בחברות הישראליות. מודי נתן "תו איכות" לעסקים בישראל", היא מספרת.

אולם לדבריה יש גם צד אחר שאסור להתעלם ממנו. "מודי הוא אבי התוכנית האסטרטגית ההודית 'Make in India' שדורשת כתנאי לעבודה מול הממשלה את העברת ייצור וידע להודו. במקרה של ישראל ידע בתחום העיבוד השבבי או האלקטרוניקה שיעבור להודו עשוי למחוק מלאכות שקיימות כיום והן משמעותיות לתעשייה הצבאית ולתעשייה בכלל. התכתיב ההודי הדורש ייצור מקומי בתמורה לרכש ממשלתי של טכנולוגיה זרה, עלול לגרום לנו לאבד יכולות ייצור שקיימות אצלנו היום".

אחת הסיבות שמודי חסין יחסית בפני ביקורת כלכלית משמאל היא שמדיניות הרווחה שלו יעילה בהרבה מזו של הממשלות הקודמות. המלחמה שלו בשחיתות גורמת לפקידוּת לחשוש מהכנסת יד אל הסיוע לפריפריה ולמשפחות העניות, ולחשוש שהחור בצינור הסיוע הארוך מדלהי אל אחרון הכפרים יתגלה ויגרור עונש. בלוני הגז שחולקו בחינם והסיוע הכספי בזמן הקורונה הצליחו להגיע אל הכתובת, עם רמות שחיתות נמוכות ומרשימות במונחים הודיים.

גם מדיניות הרווחה שגרמה כאבי בטן למי שקיוו שמודי יהיה רייגן או תאצ'ר, מתבצעת ביעילות המתורגמת להרחבת הבסיס האלקטורלי של מפלגתו, שזוהתה בעבר עם הקאסטות הגבוהות בלבד. בתנועת מלקחיים הודו מעודדת את אזרחיה, לעתים מאלצת, לפתוח חשבונות בנק ולהנפיק תעודת זהות ביומטרית. יכולת הממשלה להזרים למאות מיליוני הודים בעלי חשבונות בנק סיוע חירום בזמן הקורונה, הצילה מרעב את ההמונים שחזרו לכפרים בזמן הסגר ללא פרוטה.

גם בזירה הבינלאומית הודו מפגינה ביטחון עצמי רב. היא עמדה בהצלחה מול הלחץ האמריקני להטיל סנקציות על רוסיה ונמנעה מלגנות את רוסיה בהצבעות באו"ם. למגינת לבם של האמריקנים היא קנתה יותר ויותר נפט רוסי במחיר מוזל, וגם אין שום סימן לכך שהרכישות הביטחוניות של הודו מרוסיה יפסקו. השותפות ההודית במרובע שבנו האמריקנים בעמל רב מול סין המתעצמת חשובה מכדי לפגוע בו, אפילו כאשר מדיניות החוץ ההודית כלפי רוסיה מזכירה במשהו את ימי המלחמה הקרה ומעצבנת את ממשל ביידן.

להודו יש גם אתגרים וכישלונות. החולשה מול סין היא תוצאת הזנחה ארוכת שנים של הכלכלה והצבא. גם בעידן מודי שהעניק להודו יציבות, פערי העוצמה בין המדינות לא הצטמצמו באופן משמעותי. הודו נושקת למיליארד וחצי תושבים, אבל רק 82 מיליון הודים משלמים מס. התוכניות השאפתניות לשדרג את הנגישות לחינוך ובריאות מתנפצות מול בסיס מס צר מלהכיל את השאיפות.

שיעור האבטלה הצטמצם אחרי מגפת הקורונה, אבל הוא עדיין עומד על שבעה אחוזים. זה נתון מטעה, כי הודו היא מדינה צעירה עם יותר ויותר צעירים משכילים. משרות צווארון כחול הן פחות לטעמו של הצעיר ההודי, מה גם שאפילו הן במחסור. גם המחסור במשרות צווארון לבן בשוק החופשי מייצר תשוקה הודית חריגה להתקבל למשרות ממשלתיות.

גם שינוי האתוס מהווה אתגר, כי עניין אחד הוא להעניק להודו אופי דתי ושמרני יותר, המשקף טוב יותר את המצביעים ההודים- הינדואים, מוסלמים ונוצרים כאחד; עניין אחר הוא שהלגיטימציה לפגוע במיעוטים מקבלת לעתים צורת לינץ' במוסלמים או הינדואים מקאסטות נמוכות.

תהליך השמרנות פוגש גם את שוק העבודה. אחוז הנשים העובדות בהודו נמצא בירידה מתמדת. לפני ארבעים שנה, כשליש מהנשים (31.9%) השתתפו בשוק העבודה, ואילו היום רק חמישית מהן עובדות. לשם השוואה, נתוני ההשתתפות של נשים בכוח העבודה של בנגלדש המוסלמית השכנה, גבוהים בהרבה ועומדים על 33.7%.

וכמובן ישנו האתגר הקבוע של קשמיר ופקיסטן. האחרונה שוב עושה סימנים של פשיטת רגל ואובדן מעט סממני הדמוקרטיה שעוד היו נהוגים בה. אבל הניסיון מגלה כי הגרורה הסינית מצליחה לרוב לגרד עוד הלוואה מבייג'ינג או העולם. לא משנה כמה נמוך פקיסטן יורדת, עדיין יש לה יכולת להפוך את חבל קשמיר לשדה קטל עבור ההודים. מאז סיפוח קשמיר המלא לפני שלוש שנים, השתפר מצב הביטחון בקשמיר וגם התיירים חזרו לחבל המוריק, אבל קשמיר היא עדיין חומר נפץ.

הודו נמצאת היום בשיא עוצמתה מאז קיבלה עצמאות. ההתקרבות ההודית לישראל נעוצה לא רק בחיבה הגלויה וההדדית בין נתניהו ומודי, אלא גם בהחלטה המשותפת להעמיק את הקשר בגלוי, ללא זיקה לדשדוש של יחסי ישראל עם הרשות הפלסטינית. לפחות מהצד של הודו, זו החלטה שדרשה תעוזה. לפחות בעידן מודי, תעוזה לא חסרה לה.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

(נצפה 1 פעמים, 1 ביקורים היום)

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. כתבה מעניינת מאוד.
    לטעמי מי שהוביל את השינוי הם מאות אלפי התרמילאים שחרשו את הודו וגרמו לשם טוב.
    רק אחכ באה האליטה.
    ועדיין זו מדינה של עובדי אלילים שאני מקווה שתימחק מהמפה.

    1. חס וחלילה!
      כבר לימדו חז״ל: ״יתמו חטאים מן הארץ״ ולא חוטאים!
      אל תקווה למחיקת מי שיכולים להיות חברים טובים שלנו. קווה לחזרה בתשובה וקבלת שבע מצוות בני נח(כולל איסור עבודה זרה).

    2. לדוד היקר.
      הפסוק שהבאת מתייחס לעם ישראל בלבד.
      גוי עובד אלילים שמסתמא אינו שומר על מצוות בני נוח דינו מיתה.
      עם ישראל לא נוצר כדי שלמדינת ישראל יהיו חברים.
      עם ישראל נוצר כדי להפיץ את קיומו של הקב"ה בעולם

    3. הטענה שההודים עובדי ע"ז אינה נכונה, הרב אליהו בירנבוים בדק את העניין לעמוק ולא כמוך

  2. ״ההתקרבות ההודית לישראל נעוצה לא רק בחיבה הגלויה וההדדית בין נתניהו למודי״-
    למעשה, החברות ביניהם מדגימה בזעיר אנפין את הקשר בין המדינות: זה מתחיל באתגרים ואינטרסים משותפים (איסלאם, התקפות משמאל ומימין, חיזוק הזהות הלאומית-דתית, חיזוק הכלכלה המקומית) ועליהן קומה של ערכים ואסטרטגיה דומים והבנה ששיתוף פעולה יכול לעזור לשני הצדדים ומתוך זה התפתחה חברות אמיצה.
    זה הסדר: אינטרסים, אסטרטגיה ואז חברות.

  3. שכחת לציין את הקבוצה ההודית שקונה לאחרונה המון דירות בפרדס כ"ץ בצורה מוסתרת. ממקורותי נודע לי על כוונתם להקים במקום השכונה רובע עסקים הייטקיסטי הודי, ולשנות לבסוף את שם השכונה ל "פראדש כץ"