מיניסטריון האמת ברחוב שוקן

עבור משטרת המחשבות של השמאל הנאור, החזקת דעה שונה היא פשע בל יסולח

פעם זה היה עיתון | אוסף דן הדני, הספריה הלאומית

אראל סג"ל היה ממובילי טבלת ההאזנות בגלי צה"ל, הרבה לפני שדרים ותיקים ומוערכים לכאורה. הוא נדחק לבסוף מהתחנה שלא יכלה לסבול דעות שונות; לפני כשנתיים הוא הושעה מהגשת תוכניתו בתאגיד השידור, לאחר שצולם לסרטון קצר עם ראש הממשלה נתניהו. לבסוף התוכנית הוסרה מלוח השידורים; יעקב ברדוגו הודח מהגשת תוכנית פופולרית בגל"צ, רק משום שהעז להביע ביקורת על "ממשלת השינוי"; ליטל שמש סיפרה ממש לאחרונה כיצד הודחה מהתחנה מאותה סיבה בדיוק. נוה דרומי פוטרה מ'הארץ' בקיץ האחרון. רגע לפני הבחירות בחודש נובמבר, ראש הממשלה הזמני יאיר לפיד פתח בקמפיין תעמולה ציני לסגירת ערוץ 14, רק משום שהעז ר"ל למתוח ביקורת על המנהיג העליון.

אלה הן רק כמה דוגמאות לאופן בו השמאל הפלורליסטי השולט במרבית התקשורת הממוסדת  בישראל אינו מסוגל להשלים עם שום קול אחר. רשימת המודחים והמפוטרים עוד ארוכה, ואתמול הצטרף אליה קורבן חדש – ד"ר גדי טאוב שקיבל הודעה על הפסקת פרסום טוריו בעיתון 'הארץ'. טאוב אמנם שרד במעוז השמאל במשך מספר שנים ולמרות גל מתקפות אישיות שספג ללא הפסק, בעודו מזהיר בדיוק מאותה צביעות ורודנות אותה זיהה בקרב חבריו לשעבר. אך מיניסטריון האמת ברחוב שוקן לא היה יכול לשאת עוד את הרעיון לפיו קיימת בעולם דעה נוספת מלבד זו של הקליקה השולטת בעיתון, ובכך הוכיח בדיוק את נבואתו של טאוב.

ומה היה חטאו של ד"ר טאוב? מה הרגיז כל כך את משטרת המחשבות? ובכן, מאמר דעה בו הסביר את הצורך לתקן את מערכת המשפט ואת האופן בו השתלטה על מובנים רבים מידי בחיינו. זה כבר היה חטא שאין עליו כפרה. או כפי שהסביר זאת עורך מדור הדעות של 'הארץ' בהודעת הפרידה: "במונחים של דמוקרטיה מתגוננת, אנו מאמינים שכעת זהו זמן של מגננה".

זו כבר עליית מדרגה של שיחדש שגם ג'ורג' אורוול לא היה מצליח לדמיין. בשם ההגנה על "הדמוקרטיה", העיתון שמגדיר את עצמו כ"עיתון לאנשים חושבים" משתיק בלי למצמץ דעה שעלולה חלילה לשכנע אנשים אחרת. בשמאל הישראלי אין יותר מקום לדיון והחלפת רעיונות. קיימת דעה אחת ואין בלתה וכל השאר חייבות להיות מצונזרות.

'הארץ' ודומיו כבר אינם טורחים להתמודד עם טיעונים או מסקנות, אלא פשוט שואפים להשליט על כולנו את הדעה האישית שלהם, כזו שתתאים ל"עולם הערכים" הנכון והרצוי. ומה קורה אם הדעה אינה נאה בעיני הערכיים? במקרה כזה אין ברירה אלא לעשות את המעשה הערכי הנכון ולהשתיק אותה. כמעט כמו כל דבר בשמאל הצבוע, המחנה שרואה בעצמו כמי שמגן על הדמוקרטיה הפך גם את חופש הביטוי ממטרה לאמצעי.

עבור מי שעוקב אחרי מגמות ההשתקה המטרידות בשמאל, פיטורי גדי טאוב לא היו הפתעה מרעישה. היחידים  שאולי מופתעים הם אלה  שעדיין משוכנעים משום מה שבתקשורת השמאל נותר עוד שריד לדמוקרטיה. יתכן כי טאוב הבין כבר מזמן לאן נושבת הרוח ופיתח לעצמו מגוון פלטפורמות באמצעותן הוא שומר על קשר עם קהל שפתוח לשמיעת דעות שונות ואינו חושש מדיון אמיתי. טאוב ימשיך הלאה לרתק קוראים וצופים, עיתון 'הארץ' הנאור והמתקדם נשאר הרבה מאחור. תזכרו את זה בפעם הבאה שהם יטיפו לנו על ערכים ודמוקרטיה.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. יש סרט, מקאברי ומשעשע, בשם The death of Stalin משנת 2017, המראה את ההתקוטטות מבוססת השחיתות הערכית המוחלטת בשורות ההנהגה הסובייטית, עת התגלה דבר מותו של המנהיג העליון. עצוב לראות את הקווים המקבילים, אבל מעודד לדעת שסופם של דיקטטורים עגום, כפי שההגינות הבסיסיית דורשת.
    שוקן וחבריו יודעים שימיהם בשליטה על התודעה ספורים, והם נאחזים בציפורניים מדממות בקצה הצוק, תוך התעלמות מכל יד מושטת. הם יפלו אל התהום באשמתם בלבד, תוך כדי שימשיכו לקלל וללחוש לחשים בגנות הברברים המדומיינים שאכלו להם ושתו להם.

  2. בשניה שגוש הימין-חרדים יצליח לחצות את רף 80 המנדטים ולהקים קואליציה בהתאם חובה להעביר את חוק חופש המוסר והערכים.
    אפליה על רקע דעה היא גרועה לא פחות מאפליה על רקע מוצא/מגדר.

  3. לא הבנתי. הארץ הוא גוף פרטי. הוא רשאי וזכאי לעשות ככל העולה על רוחו בתחום העסקה של אנשים. את המחיר לשגיאות שלו הוא ישלם. אז איפה הבעיה?

    ישנה בעיה רק בכך שגופים ממשלתיים מספקים לו פרנסה באמצעות פרסום מודעות, במקום להכניס את כל המודעות לתוך אתר ממשלתי, גם חסכוני גם יעיל.
    לכן ישראל היום נפל שדוד לשמאל מפני שהבין שאם יהיה ימני לא יקבל מודעות משלטון השמאל .

    1. הבעיה היא שהמדינה רוכשת מינויים של בטאון השמאל הקיצוני הזה כאשר הגרסה האנגלית שלו מתדלקת את שנאת ישראל בעולם. מה שהפחיד אותם, כנראה, זה מאמרים רהוטים של טאוב באנגלית שיפריעו לקמפיין המתוזמר להרס היחסים הבינלאומיים והכלכליים של מדינת ישראל.

    2. לא הכל הוא עניין של חוק – זה זווית מעוד צרה, ולא אנושית.

      השאלה היא לא אם הדבר חוקי או לא – אלא מי הם אחינו בשמאל? ומה אופיים?
      והתשובה (הצפויה והידועה…) היא שבניגוד לכל תארי האצולה שהם נותנים לעצמם הם לא "אבירי הפלורליזם" ולא "סובלנים" ולא נעליים… וגם כנות אינטלקטואלית בסיסית אין בהם יתר על המידה.
      אני אומר את הדברים בצער – אחים אנחנו, וראוי שאחים ידעו לכבד זה את זה, ולאהוב זה את זה.

      עדיף היה שאכן יהיו אבירי הפלורליזם, עדיף היה שאכן יהיה להם שמץ של כנות אינטלקטואלית בסיסית או איזשהו עניין במציאות עצמה ולא רק בסיסמאות נבובות.
      מצבם עגום, וכל מה שנותר לנו לעשות זה להתעלם מהם לחלוטין ולקדם את מה שצריך לקדם בלי פשרות ובלי דיבורים. כי אין עם מי לדבר. מצבם עגום, ומכאן שגם מצבנו עגום. (כי רמז, בסוף בסוף, אין פה "אנחנו" "והם".. אחים, זוכר?)

  4. יובל,
    כפי שכתבתי לעיל: אין הבדל בין אפליה על רקע דעה לאפליה על רקע תכונה מולדת(מין, מוצא, לאום…).
    אז או שיאסרו את שניהם או שלגוף פרטי צריך להיות מותר שניהם. כל עוד יש מוסר כפול אז יש בעיה.

    אבל אתה צודק לגבי המודעות.

    1. לא הבנתי , אתה חושב באמת שהם חייבים להדפיס את המאמר של טאוב?
      בוודאי שיש הבדל. לא חושב שזה מוסר כפול. לגוף פרטי יש חופש התנהגות עד קו אדום מסוים. דעה אינה קו אדום. האתר הזה חייב להעלות מאמר שמאלני וגם לשלם לו?

    2. שידפיסו או לא ידפיסו מה שהם רוצים.. בכל מקרה העיתון הזה בדרך לפשיטת רגל.
      העניין הוא הצביעות

    3. להפך, אני סבור שזכותם להגביל את כל מי שהם רוצים. זה עיתון פרטי.
      אבל אם כבר אוסרים אפליה אז כן-לכולם צריכה להיות הזכות לפרסם שם.

      וההשוואה למידה אינה במקומה: אתה מידה מודה בגלוי(בתווית 'אודות') שהוא בא לייצג דעות מאוד מסוימות ואינו אובייקטיבי ולכן יש לו הזכות להגביל עצמו. 'הארץ' לא מודים בזה ומציגים עצמם כאובייקטיבים (גם אם איש לא מאמין לזה).