לא עוד קונספציה: האיום האיראני מוחשי יותר מתמיד

כדי לא לחזור על המשגים שהובילו למלחמת יום כיפור ותוצאותיה הקשות, הדרג הצבאי והמדיני חייב להיות מוכן לכל תרחיש אזורי

כוחות מצריים חוצים את התעלה, 7 באוקטובר 1973 | ויקיפדיה

מלחמת יום הכיפורים הייתה אירוע מטלטל ונחשבת למלחמה הטראומתית ביותר בתולדות ישראל. צֶבר של כשלים קריטיים, מסוף מלחמת ששת הימים ועד לפרוץ המלחמה ב-6 באוקטובר 1973, הובילו למה שמכונה "הפתעת יום הכיפורים" ולתוצאותיה העגומות. ראש וראשון הכשלים הייתה העובדה שקברניטי המדינה היו שקועים באופוריה של הניצחון המזהיר של 67', ובביטחון מדומה שהערבים למדו לקח מתבוסתם ולא יעזו לצאת למלחמה נוספת מול ישראל.

הכשל השני נבע מהעובדה שמדינת ישראל הגדילה את שטחה כמעט פי ארבעה וגבולותיה הפכו לארוכים מאוד, כמו גם קווי האספקה שנמתחו עד תעלת סואץ. ישראל של אז הייתה קטנה ובעלת משאבים מוגבלים מכדי שתוכל להחזיק צבא סדיר גדול וחזק, שיוכל לתת מענה מהיר ויעיל, במצב כוננות מתמיד למתקפה צפויה של אויביה. ההנהגה כשלה כאשר לא השכילה למצוא פתרון מדיני למצב החדש, וגם לא בנתה צבא סדיר שיוכל לתת מענה הולם לשינוי הגיאוגרפי.

הדרג המדיני היה עיוור ביחס לעובדה שבמצרים ובסוריה גמלה ההחלטה לצאת למלחמה, גם כדי למחוק את "חרפת 67" וגם כדי להחזיר את האדמות ש"נגזלו" מהם. בחיל המודיעין פותחה תיאוריית ה"קונספציה" שהתבססה על מחשבה שגויה לפיה הערבים, ובעיקר מצרים, לא יעזו לצאת למלחמה כוללת, וההנהגה הצבאית הייתה בטוחה שהמכשול הטבעי של תעלת סואץ יחד עם קווי הביצורים שהקים צה"ל לאורכה ירתיעו או לפחות יעכבו את החצייה באופן שיאפשר להדוף אותה. הכוונה הייתה ליצור מצב שבו צה"ל יקבל התראה מספיק ארוכה על מנת שיוכל להתארגן, לגייס מילואים לעזרת הצבא הסדיר ולהכריע את המערכה.

ההתראה על מלחמה הקרבה ניתנה בשעות הבוקר של ה-6 באוקטובר, אך הסברה הייתה שהיא תפרוץ רק בערב. כך אבדו להן שעות יקרות, ובשעה 14:00 פרצה המלחמה במלוא עוזה. מה היה הסיכוי של 435 חיילים ישראלים מול 30,000 חיילים מצרים מאומנים שהסתערו על סוללות העפר ופרצו אותן? כמובן שהמילואים טרם גויסו, וגם מתקפה אווירית מקדימה על הצבא הסורי בגולן שכבר יצאה לדרכה בוטלה על ידי המטכ"ל. ה"קונספציה" כשל, וחלפו ימים ארוכים ומרים של לחימה עד שצה"ל התאושש והחל להשיב מלחמה.

שיאים של חוצפה

ומכאן נעבור לתקיפה האיראנית בסעודיה שהוכיחה כי עזות המצח והחוצפה של איראן מגיעות לשיאים חדשים. לאחר שהרשתה לעצמה להפיל מל"ט אמריקני ולפגוע במכליות נפט במפרץ הפרסי, השיא הגיע עם המתקפה הפתאומית על מתקני הנפט הסעודיים ב-14 בספטמבר, כאשר כל האירועים האלו לא זכו לתגובה הולמת ביחס לחומרתם.

תקציב הביטחון הסעודי עומד על כ-65 מיליארד דולר לשנה, אך עדיין הממלכה לא מצאה לנכון להגיב למתקפות האיראניות נגדה, והיא גם מתקשה להכניע את הח'ותים בתימן הנתמכים באופן מסיבי על ידי איראן. ארה"ב, המעצמה החזקה בעולם שמוציאה מעל 600 מיליארד דולר בשנה על ביטחון, לא הגיבה גם היא על ההתגרויות האיראניות כלפי ידידתה סעודיה. זאת ועוד, נדמה שטראמפ מחפש בכל דרך אפשרות לפגוש את נשיא איראן רוחאני ומעניין מאוד מה הוא מתכוון להביא כנדוניה לפגישה כזו. רצף האירועים וההתפתחויות הללו דורשים מחשבה רצינית ומעמיקה מצד ישראל.

מפת אזור התקיפה בסעודיה | VOA

בשני העשורים האחרונים מכריזה איראן על שתי שאיפות מרכזיות: לאחוז בנשק גרעיני ולמחוק את ישראל ממפת העולם. היא משקיעה מאמצים ומשאבים רבים בניסיון להקיף את ישראל מכל עבריה באויבים פוטנציאליים שיהיו יכולים לפעול ביום פקודה, ובהקמת ציר יבשתי שמתחיל באיראן, עובר בעיראק ובסוריה ומסתיים בלבנון. איראן סבורה שהציר הזה ישרת אותה הן למטרות צבאיות, נגד ישראל ויריבים פוטנציאליים אחרים, והן למטרות אידיאולוגיות של הפצת והשרשת האסכולה השיעית במרחב הערבי.

איראן השקיעה רבות במלחמה בסוריה וגייסה לשם כך גם את ארגון חיזבאללה, שמזה שנים מטופח על ידה וסר למרותה. המשימה צלחה ובשאר אסד ניצל ונשאר על כסאו, וכעת משלם את החשבון במתן חופש פעולה לאיראנים להתבסס בשטח סוריה. בנוסף, איראן חימשה ומחמשת את החמאס ואת הג'יהאד האסלאמי בעזה בטילים ובכסף, וזאת כדי ליצור לחץ נוסף מדרום ולהרתיע את ישראל מהרעיון לתקוף את מתקני הגרעין שלה. אי לכך, האם נלמדו לקחי מלחמת יום הכיפורים? והאם נלמדים הלקחים מכל האירועים האחרונים המבשרים שחורות לישראל?

לקדם פני רעה

ישראל פיתחה ומחזיקה במערך הגנה רב-שכבתי נגד טילים וחיל אוויר בעל עוצמה ויכולות מרשימות ביותר. בנוסף, לישראל יש מערך של טילים התקפיים המסוגלים לפגוע בכל מטרה במרחב ואף מעבר לו, וצי צוללות התקפיות שלפחות לפי פרסומים זרים בעלות יכולות ייחודיות בזירה.

השאלה הנשאלת היא שאלת הכשירות והמוכנות התמידית של כל המערכות הללו. האם נמצא את עצמנו באותה עמדה עלובה ומשפילה כפי שהיינו ערב ה-6 באוקטובר 1973, או שהדרגים המדיניים והצבאיים יהיו הפעם ערים לקדם פני רעה, אם וכאשר תתרגש עלינו מתקפה איראנית, ללא התראה מקדימה מספקת?

האם תשכיל ישראל להחזיק מספיק כוחות, הגנתיים והתקפיים, פרוסים ומוכנים בכל רגע, אל מול פני אויב? האם גם כיום ההנהגה בישראל מסתירה מהציבור את העלות האמיתית של צורכי הביטחון של ישראל ואת הסכנות הגדולות האורבות לנו? האם איראן, למרות הסנקציות הכבדות, תעז לשבור את ה"קונספציה" הטוענת שהיא מוחלשת כרגע, ותצא למתקפה בוטה וגלויה נגדנו?

כמו אז, גם כיום, אין פתרון מדיני באופק, ופרט לאיומי סרק כאלה ואחרים, גם פתרון צבאי לא הופעל ישירות מול האיראנים.


ד"ר רפי שגיב הוא מרצה להיסטוריה של המזרח התיכון באקדמית גליל מערבי, המתמחה בתחומי מצרים המודרנית, תנועות אסלאמיות במזה"ת, הסכסוך הישראלי-ערבי, דת ומדינה במזה"ת ואינטלקטואלים במצרים ובעולם הערבי ויחסם לישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. יום כיפור ב73 הייתי אז תלמידת בית ספר, עוד כמה שנים מיתגייסת. אני זוכרת את האזעקה המפתיעה שגרמה לי להיתעורר .תקופה כל כך שונה מהיום. המון או עדיין אידיאליזם. ותחושת עם קטן לבדד ישכון וזה היה דווקא טוב. צריך להחזיר תחושה זו כדי לחבר בין כולנו. אנחנו כה קטנים וכל הסקטוריאליות העוינת חייבת להעלם להיתבטל. העם צריך להיתעשית להבין את עצמו לדרוש את שלו. יום כיפור חשבון נפש. מי אנחנו אז למה שבנו. הרי נאמר דע מאיפה באת ולאן אתה הולך . צריך גם מדייה שמספרת אמת .אני כבר המון זמן איבדתי אימון במדייה כולה מפקפקת בכל כתבה. האם אנחנו לא ראויים ושווים ליותר מיכך. מנהיגים טובים תיקווה חזון רעיון. גם אמונה אבל מיתחדשת פעילה זריזה והכי בחזית. בתור מיזרחית אני מאמינה באלוהים זה מהתנך. הכי מתאים לנו זו הנבואה. היא ההיתחדשות שלנו והיא כה ניפלאה. נורא רוצה להבין מהי איך מיישמים אותה במאה 21. אין פה מודלים המחשה. אף אחד לא מיתעניין בה נורא מדהים. שנה טובה לכולם לאתר. גמר חתימה טובה.

  2. פיזור האוכלוסיה היה מיטיב את המצב
    לצערי משרד הביטחון והקריה נמצאים בלב עיר
    וזה היעד הראשון לתקיפה מצד האוייב.עוד לא מאוחר להעתיק אותם לשולי רמלוד וכבר היתה תוכנית כזאת.יש להעתיק את הראיה ומשרד הביטחון מזרחה למיקום מרוחק מהאוכלוסייה
    כך שהם יהיו רחוקים ולא בסמיכות למגדלים ובתים.את הספארי להעתיק לנגב וכן את מפעל קוקה קולה.את אונברסיטת בר אילן להעתיק לרמלוד על שטח כלא איילון.את הכלא להעתיק או לבאר שבע או לאיזור חריש.לזרז הקמת העיר כסיף.ומסילת רכבת עד אילת וכן מסילות לאריאל קצרין.ירוחם.עיר הבהדים.
    וכן העתקת מערך המודיעין דרומה

  3. אוקיי אולי אתם יכולים לשבור אחורה לרגע עם האינטרס ושניה לשים דברים בפרופורציה

    את יום כיפור ניצחנו אין מה לריב על זה
    לא מנצחים מלחמה ע"י השגת הישג ראשוני אלא מנצחים מלחמה ע"י השגת המטרות שמגדירים

    מה שהמצרים והסורים לא השיגו
    תבינו מבחינתם, מבחינת השילטון המצרי והסורי יום כיפור היה כישלון

    הם לא הצליחו להשתלט על סיני ורמת הגולן ולא הצליחו להיכנס מספיק עמוק כדי ליצור עמדת כוח

    ולא הצליחו למנוע התקפת נגד ישראלית ופלישה אל שיטחם

    הציבור הערבי היה נואש לאיזשהו הישג להחזיר את הכבוד שלהם ולכן הם מחריזים על המלחמה כניצחון ע"פ ההפתעה הראשונית תוך התעלמות מוחלטת משאר המלחמה

    כשלים היו, אבל להיות מופתע לא אומר להפסיד זה אומר שאתה מתחיל ממצב גרוע

    והבא ופלא למרות המצב שהתחלנו איתו עשינו את ה comeback של המאה

    גם בלמנו את ההתקפות בשתי החזיתות
    גם עשינו התקפת נגד וניכנסנו לשטח שלהם
    גם לא נתנו להם להשיג שום מטרה
    וגם הצלחנו למנוע כניסת כוחות משמעותית לתוך השטח

    המצרים היו במצב עגום (אגב לא יגידו לכם זאת אבל גם את הארמיה השנייה איגפנו לא רק את השלישית וגם מצבם היה נתון לחסדנו)
    וסוריה בכלל לא היו יכולים להישאר

    המלחמה הייתה ניצחון

    נכון היא הייתה יכולה להימנע אבל היה יכול תמיד אפשר לדבר
    ואם היו לנו אקדחי לייזר?
    ואם היו לנו אווירון דוד?
    ואם לסבתא היו גלגלים?

    אז הייתה מגיע למסקנות שצריך להגיע עוברים הלאה

    אז המסר ברור לא להתכונן ל 3 חזיתות אלא להוריד את מספר החזיתות כבר עכשיו
    ואני מסכים לגמרי

    אבל לא צריך להגזים ופשוט לצייר את יום כיפור באור שפשוט לא עונה על המציאות

    המלחמה הייתה הצלחה
    הכישלון טמון בימים שלפני

  4. החשש שלי הוא שוב מהממשלה כי שצריך לירות יורים ולא מדברים. כמאמר מערבון ידוע. בשתי המילחמות\ מיבצעים אחרונים דיברנו… והאירנים נראים מומחים בשיטת הסלאמי "מרגילים" אותנו בעזה ואת העולם במיפרץ עם פעולות "קטנות" ומותחים את החבל בזה הם אלופים, זה טרור קלאסי מדברים הרבה עשים מעט וכולם מפחדים בסיוע התיקשורת שמתפרנסת מליבוי פחד. וזו גם בעייה של ביבי וטראמפ אם יגובו חזק, מחרחרי מילחמה ומסוכנים. אם שותקים אי אפשר לסמוך עליהם…

  5. הבעיה הגדולה היום היא בצבא היבשה, הוא פשוט לא מוכן וכל הלוקשים שהאלופים בצה"ל מאכילים את הציבור זה פשוט שקרים וכסת"ח אחד גדול. לפני כמה ימים יצא ראיון בynet של הקשנ"ר היוצא שבו הוא הודה בפה מלא שיש הרבה אוגדות שיש להם חוסרים רציניים אבל הם ימצאו מאיפה להשלים להם במלחמה הבאה. זה פשוט הזיה!! פעם הם היו מכחישים ואומרים שהמצב נפלא היום הם אומרים לנו שיש חוסרים אבל אין מה לדאוג.
    אני אומר את הדברים האלה בתור מילואימניק שמכיר את המצב מבפנים, חיל היבשה פשוט פשט רגל!! הימח"ים שלנו מלאים בנשקים חלודים מלפני 30 שנה ואנחנו נוסעים על נגמ"שים משנות ה70, רוב האימונים הם פשוט בדיחה, משחקים בנדמה לי וצועקים אש אש במקום לירות תחמושת (כי כמובן אף פעם אין הקצעות). אני חרד מאוד ליום שבו נצטרך לצאת ולהילחם, לא יודע איך נצליח להתמודד מול אויבנו בהצלחה. גם ב73 לא היה הרבה אבל היו אימונים ברמה! חיילים היו יורים ויורים בלי סוף(כך שמעתי מהסיפורים) והתוצאה היתה שלמרות נחיתות עצומה ניצחנו.
    לצערי הרב האלוף בריק צודק הקודקודים מכירים את הצבא רק דרך מצגות וגרפים ואין להם שום מושג מה קורה בשטח הכל נבנה על כסת"ח אחד גדול