תחושת התסכול של אזרחי ישראל תחת הרודנות המשפטנית והפקידותית היא בלתי נמנעת. לכך מתווספת הטהרנות האידאליסטית של גורמים בימין המסרבים לראות את המציאות – שרק מחמירה את המצב
השלכותיה של תבוסת נפוליאון ב-1815 לא היו פוליטיות גרידא. למפלתו הייתה השפעה גם בספרות, זאת על-ידי התנועה הרומנטית ששיקפה הלך רוח של תסכול ומלנכוליה שהיכה את הנוער האירופי של תחילת המאה ה-19. את התוגה הכללית הזו כינו Mal du siècle, ״מחלת המאה״. גם מקס נורדאו שלנו כתב רומן עם אותה כותרת (Die Krankheit des Jahrhunderts).
לפי אלפרד דה-מיסה, סוף עידן נפוליאון קבר איתו את השאיפה לאירופה חדשה בת החופש והדמוקרטיה, ובהתאם לכך הביא לפסימיות עמוקה ביבשת. מאז, כל מאה שנים לערך נוצרת אווירה דומה של חוסר האונים כללי. כך, במאה שעברה התמוטט העידן היפה (Belle Époque) של היציבות והשגשוג כאשר בשנת 1914 נפתחו בעיר סרייבו שערי הגיהינום ופרץ הפרק הארור ביותר בתולדות האנושות.
מזלה של המאה ה-21 לא היה שונה מזה של שתי קודמותיה. תחזיתו של פרנסיס פוקויאמה על סופה המבטיח של ההיסטוריה התבדתה, והתקווה של סיום המלחמה הקרה נבלעה על-ידי הפיגועים בניו-יורק. פתאום התגלגלה ההיסטוריה אחורנית, ועוד חזר הניגון של חוסר האונים אצל דור שלם, למרות ש״השיחוק הגדול״ היה בהישג יד.
עד פרוץ מגפת הקורונה היה מצבה של מדינת היהודים הטוב ביותר בתולדותיה. כלכלה תוססת עם כמעט ללא אבטלה וללא אינפלציה; תחילת הגשמת חלום השלום שליווה אותנו במשך מאה שנים; אוכלוסייה המתקרבת לכעשרה מיליוני אזרחים, כאשר רוב העם היהודי יושב בציון בפעם הראשונה מזה אלפיים שנה; יחסי חוץ עם כ-170 מדינות, ביניהן כעשר מהעולם הערבי; ושיאים במדע, בתשתיות, בטכנולוגיה, בספורט, בביטחון ועוד.
אלא שלישראל יש ״מחלת המאה״ משלה, הנגרמת במישור הפנימי על-ידי שני גורמים מרכזיים. הראשון הוא ״מדינת העומק״ – מדינה בתוך המדינה, הפועלת באטימות כנגד רצון העם הריבון, והשני הוא הטהרנות האידיאליסטית. הללו יוצרות אצל האזרחים תחושה של חוסר אונים והולמות בחזקה בכלל ההישגים שצוינו לעיל.
בזכות הפקידות המשפטית
״מדינת העומק״ מורכבת מצמד אקטיביסטי כוחני: פקידות התקועה כמסמר ללא ראש, ומערכת משפט הפועלת מחוץ לחוק, תוך ששתיהן חותרות לכפות את אמונתן על החברה.
גדי טאוב טוען בספרו ׳נייחים וניידים׳ כי ״המהפכה החוקתית״ שיזם השופט אהרון ברק היא פוסט-מודרניסטית במובן שרוקנה את המילים מכל תוכן. אך לא במהפכה עסקינן, אלא בהפיכה שלטונית לטובת השררה של המשפטנים. הרי העיקר עבור מפלגת בג״ץ איננו נישול המילים מתוכן, אלא כפיית בעלותה הבלעדית על משמעותן. יותר מפוסט-מודרניזם, יש למהלכי בג״ץ ריח של רודנות, אשר כמו כל רודן, מנטרלים את החוק על מנת לעמוד כסמכות מעליו.
״מדינת העומק״ עומדת כקיר מוצק אל מול רצון הציבור וגורמת לתסכולו. זאת משום שלא חשוב כמה העם הריבון יתאמץ, ישכנע את אנשיו ויחליט, החלטתו פחותה מקביעוֹת הפקידות הבלתי מבוקרת. הדוגמאות לכך הן רבות: תובעת שמפירה חוק, נשיאת העליון הפוסקת בניגוד עניינים לטובת משפחתה, שופט עליון שמסרב להחזיר סכום רב שקיבל בטעות, מיליטנטית ׳פרו-מסתננים׳ שמייצגת את מדיניות הממשלה נגד ההסתננות, ושערוריות נוספות שלאזרחים אין דרך לתקן.
בין כל הדוגמאות, בולטת דמות מסוימת שאולי מגלמת את המחלה כולה במילוי תפקיד כפול וכל-יכול של פרקליט מדינה ויועץ משפטי לממשלה. אותו אדם מרשה לעצמו להחביא בתוך כספת ציבורית את עבירותיו האפשריות, ולהסתיר מהוועדה שמינתה אותו את העובדה שהוא ״מוחזק בגרונו״ על-ידי ״מניאק״ מסוים שמנהל את תיקו הבעייתי.
לא מספיקה לו ההנאה משכר נדיב ומהטבות על חשבון האזרחים, אלא שהוא צמא לעוד שררה וכוח. פעם אחר פעם הוא חורג מסמכותו כיועץ, אפילו כדי לפטר יושב ראש כנסת. הוא מתעמר במשך שמונה חודשים באישה דתיה שנעצרה בשבת בפני ילדיה, אך ורק בגלל שהעזה למלמל ״בושה״. הוא מטלטל במשך שנים את המדינה כולה באמצעות משפט בזבזני על עבירות מפוברקות שאין להן אח ורע בעולם כולו. והכול – כדי להפיל ראש ממשלה שמכהן לפי רצון העם הבוחר, אותו עם שהפקידות אמורה לשרת.
תחושת התסכול של אזרחי ישראל תחת מרות הגחמות של הרודנות המשפטנית, כאשר נראה שאין חוק בישראל שישים פרקליט במקומו, היא בלתי נמנעת.
התסכול הכללי גובר במיוחד לאור העובדה שאצל מפלגת בג״ץ פועלות תת-מפלגות אשר מסכלות כל פתרון אפשרי תחת ההסבר של ״פגיעה במערכת המשפט״. חברי מפלגות אלה מרכיבים מחנה של ציניקנים, דהיינו אנשים שאינם רואים בפוליטיקה אמצעי להגשמת אידיאלים הנבחרים על-ידי הציבור בדמוקרטיה, אלא רואים בה כלי להיאחזות בכיסאות השלטון.
לא קשה לזהותם. מדובר באותם אנשים שרק מדברים על החרמות, ולפעמים גם על רוטציות. כאשר לוחצים עליהם לנסח יעדים ברורים, הם מסתפקים בקלישאות על כמה נורא המצב ועל הסכנות השוכנות לפתחם. אנשים אלו תולים תקווה באפשרות שהברית עם הפקידות אולי תאפשר את טשטוש מעשיהם, כגון פרשת ׳הרפז-אשכנזי׳, ׳הממד החמישי׳ או תרומות לא מוסברות מקרן וקסנר.
בנוסף, יש גורם פוליטי שני לתסכול העמוק, והוא האידיאליזם הטהרני אצל הרבה יהודים מסורים. עמדתם מתעלמת ממגבלות המעשה הפוליטי, ומוצעת כפרק בספר שירה. בניגוד למחנה הציניקנים, את ספינתם של האידאליסטים הטהרנים מנָווט מצפן עקבי. אך מכיוון שמה שחסר בספינתם הוא המִפְרַשׂ, היא למעשה פגיעה אל מול הצוקים הממלאים את הזירה הפוליטית מכל עבר.
כך למשל, ראינו את ספינתם בפעולה כאשר נשקפה האפשרות להחיל ריבונות על אזורי יהודה ושומרון בעקבות ׳תכנית המאה׳. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי הציונות הדתית ואֵילֵי ימינה יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, והמחנה הטהרני הזעיק את האוונגליסטים בארצות הברית כדי שיעצרו את טראמפ, ונמוגו הריבונות והסיכוי להישג היסטורי.
ההתעלמות מהעובדה שהפוליטיקה היא אומנת האפשר והתנפצות האידאלים הרמים על מזבח המציאות, מביאות גם הן להעצמת ״מחלת המאה״, וללא פחות תסכול מזה שיוצרת הציניות או היוהרה הפקידותית.
ד”ר גוסטבו פרדניק הוא חוקר בתחום הפילוסופיה היהודית והאנטישמיות ומחברם של מספר ספרים בנושא. ספרו האחרון עסק בטבעה של היודו-פוביה.
אם משהו לא הגיוני או לא טוב קורה, צריך לחפש את הסיבות.
וכנראה שמדובר בכסף, כוח וסחיטה באיומים.
מאמר מצוין ומאלף. דרכים מעשיות ליישם אותו אינם
מחלת המאה הינה "קשקשת" ובעברית "חירטוט"
ויוכיח המאמר הזה וכותבו
התוצאה הינה ליהוג עצמי לדעת עם כותרות מפוצצות
בלשונו הקולעת של יוסי בנאי "הגזמות ושדרוגים"
https://www.youtube.com/watch?v=X3MIzA3S_jg&t=8s
כל ספר הוא "הכי טוב בכל הזמנים" גם כל סרט וכל הצגה שכוחה וכל אמן הוא גאון יוצר וכיוצ"ב
ככה כל גריפה היא מחלת המאה
וכל מאבחן כזה הוא ד"ר
כך מתחיל המאמר ב"רקע" כללי מעורפל המתאר תופעה אמורפית שאינה קשורה באמת לתוכן שיבוא אחריה אבל הוא יוצר "אווירה" של חשיבות כאילו עניין לנו כאן עם מבט היסטורי מעמיק וארוך טווח
ואז מגיעות קלישאות והגיגי טעם אישי והצבעה על תוצאות בעייתיות
איבחון אמיתי ? זה לא
עד כאן באשר לכלום ושום דבר שישמש מעתה רק כמתלה למשהו
והוא :
פרידריך האייק זיהה שתי מסורות שונות בתוך הליברליזם הקלאסי : המסורת הבריטית והמסורת הצרפתית. האייק ראה את הפילוסופים הבריטים כגון ברנרד מנדוויל, דייוויד יום, אדם סמית, אדם פרגוסון ויאשיהו טאקר כנציגי המסורת שקידמה את האמונה באמפריציזם, במשפט המקובל, ובמוסדות שהתפתחו באופן ספונטני אך לא הובנו כראוי. המסורת הצרפתית, לעומת זאת, כללה את רוסו, קונדורסה, האנציקלופדיסטים והפיסיוקרטים. מסורת זו האמינה ברציונליזם ולפעמים הביעה עוינות למסורת ולדת. האייק הודה שהתוויות הלאומיות הללו לא נכונות עבור כל ההוגים של שתי המסורות; הוא ראה את הצרפתים מונטסקיה, קונסטנט וטוקוויל כשייכים ל"מסורת הבריטית", ואת הבריטים תומאס הובס, פריסטלי, ריצ'רד פרייס ותומס פיין, כשייכים למסורת הצרפתית. הוא דחה את התווית "לסה פר" מפני שמקורה במסורת הצרפתית והיא זרה לאמונתם של יום וסמית.
ההיסטוריון והפוליטיקאי האיטלקי גואידו דה רוגירו זיהה אף הוא הבדלים בין "מונטסקייה ורוסו, הסוג האנגלי והסוג הדמוקרטי של ליברליזם", וטען שיש "ניגוד עמוק בין שתי המסורות הליברליות". הוא טען שקו המחשבה של "הליברליזם האנגלי האותנטי" התאים את המוסדות העתיקים לצרכים מודרניים ונרתע באופן אינסטינקטיבי מכל הכרזה מופשטת של עקרונות וזכויות. רוג'ירו טען כי הליברליזם הזה מתמודד עם הגישה הנגדית שאותה הוא כינה "הליברליזם החדש של צרפת", המאופיינת בשוויוניות (אגליטריאניזם) וב"תודעה רציונליסטית".
בשנת 1848, פרנסיס ליבר הבחין בין מה שהוא כינה "חירות אנגליקנית לעומת חירות גאליקנית". ליבר טען כי "המטרה הגדולה של החירות האנגליקנית היא להגיע למידה הגבוהה ביותר של עצמאות, שעדיין מתיישבת עם בטיחות ועם ערובות לאומיות רחבות לחירות, והמקור העיקרי שממנו שואבת החירות האנגליקנית את כוחה הוא הסתמכות עצמית". מאידך גיסא, חירות גאליקנית "היא דבר שמנסים לקבל מהממשלה… הצרפתים מחפשים את הדרגה הגבוהה ביותר של ציוויליזציה פוליטית – בְארגון, כלומר, הם מחפשים את מידת ההתערבות הגבוהה ביותר מצד כוח ציבורי".
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D
והיות והמדמנה המקומית הינה אוסט יודנראטית – פולנית. הרי שהינה בעלת מסורת צרפתית
מה זה אומר ?
ובכן
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D#%D7%94%D7%AA%D7%96%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA
כן. וזה מתואר כיאות אצל יוסי בנאי בנ"ל
ככה
"אצלנו הסדר הוא הפוך,קודם כל אתה "גאון", ורק אז מנסים לחשוב באיזה תחום בעצם"…(:
"אתם יודעים, לפעמים נדמה לי..שאף פעם..לא התאספו..במקום..כל כך קטן…כל כך הרבה גאונים !…שעשו כל כך מעט"…(:
והשאר אצל יוסי בנאי בקטע מתוך "יומנו של ישראלי שפוי"
אד הומינום קלסי. בולשביקיות קלסית. הכל לגופו של איש.
תראו מי מדבר על קשקשת !!!
לא למדת כבר שאסור לך להגיב כשאתה מתגלח מול המראה ממנה נשקף האד הומינום העצמי הנפוח שלך
https://iw.socmedarch.org/a-fable-by-mark-twain-1690240-7863
מרכוס בארץ המראות…
(:
למגיב אלי. למדת שסגנון התעמולה הבולשביקי תמיד לגופו של איש נושא פירות ולכן אתה דבק בו? תעמולה אינה יכולה לבוא במקום תוכן וסופו לקרוס
"תעמולה אינה יכולה לבוא במקום תוכן וסופו לקרוס" [השגיאה הפרוידיאנית – במקור…]
(:
חוץ מזה הנה שוב הגבת באמצע שאתה מתגלח מול מראתך…
ממשיך לדבוק בסגנון התעמולה הבולשביקי. אף מילה של תוכן. זה הרי מסוכן מדי. אפשר יהיה להבחין מיד שאתה מדבר שטויות. הרבה יותר בטוח לתקוף את האיש. תתקיף על החלפה בין לשון זכר לנקבה, שגיאה נפוצה בכתיבה במחשב, ממש פרוידיאני. כלל ברזל של הבולשביקים אל תתפתה לויכוח של תוכן.
רק תזכיר לי היכן בתגובותיך בשרשור הזה התייחסת לתוכן דברי ולא לאד הומינום שלי
או אז אאמין לך שתגובותיך אינן נכתבות בשעה שאתה מתגלח מול מראתך הפרטית
עד 11 בלילה היצור הפרופסור עוד המשיך לנסות להגיב, יש לתת קרדיט על ההתמדה (או שמא על האובססיה…?).
והמשיך לקלל ולנבוח.
ולא חשב שמישהו יבדוק את הלינקים העלובים שהוא הביא (ויקיפדיה ויוטיוב, מעוז ההשכלה כידוע), כולל תרגום מ-Google Translate, ללא שום הגהה, לסיפור של אחד, גאון אמיתי, בשם מארק טויין. ובסיפור, הוא מראה יפה מאוד כיצד אנשים שמתאהבים ברעיונות של עצמם, סופם לנסות לרמוס אחרים.
אבל לרמוס אחרים באמת הוא לא יכול (אולי כי גם הוא עסוק עכשיו בגילוח מול המראה, או במשהו אחר מול המראה). אז הוא מתחיל לקלל את הכותב, ואז גם את המגיבים האחרים. וכשאומרים לו שהוא עושה אד-הומינם (אולי הבור לא באמת יודע את המשמעות), אז כמו סמולן אופייני, הוא ממשיך לקלל ביתר שאת. איזו גדולה של אדם באמת – לעשות קצת פלגיאט (ועוד בלי להסביר), לקלל אחרים, וכל זאת בסגנון משתפך שהוא חיקוי עלוב בלבד של אינטלקטואלים עם דעה משל עצמם.
כי כמו שכבר אמור מרקוס – "כלל ברזל של הבולשביקים אל תתפתה לויכוח של תוכן.". בסוף הוא גם דורש שיתייחסו לתוכן דבריו – ברם, תוכן אין. זה בדיוק כמו לצרוח לתוך בור.
100 מיליון נשחטי הבולשביקים זה יותר מדי בשביל כל אחד, אז עדיף כנראה לתקוף את יצירי הדמיון. לא לחשוש מהבולשביקים האלה, הם מטילים צל ענק רק כשהשמש שוקעת.
אולי הוא רוצה לומר עוד משהו, הפרופסור האנונימי היקר?
ובינתיים, במציאות, שינו לבקשת ההגנה את כתב התביעה וכל סיפורי ההפיכה מתבררים (כמה מפתיע) כעוד אגדה בלי כיסוי מבית מדרשו של רודן בהתהוות וחברי הכת שלו
הנושא לא פשוט. אנשי הדיפ סטייט לא מתאמים עמדות. היועמ"ש לא יושב עם שופטי העליון ואומר בואו נדביק לביבי עלילות שווא. הם באמת מאמינים שהם מצילי הדמוקרטיה. הם באמת מאמינים שחסימת מפגיני הימין בכפר מיימון היתה לגיטימית ואילו האיסור לחסום כביש בבלפור אינו כזה. זו לא צביעות לטענתם כי לשיטתם הימין מסוכן לדמוקרטיה ואילו הפגנות השמאל לא . עד שנת 77 היה דמוקרטי להפליא לחיות בלי בג"ץ מבטל חוקים. כאשר התבררנ רוב העם ימני חייבה הדמוקרטיה אח גדול ואחראי לכנסת המופרעת. הם באמת מאמינים שהם התרופה והם לא מבינים שהם המחלה..
הם לא באמת מאמינים שהם מצילים את הדמוקרטיה. הם מאמינים בכוח ובצבירת כוח לשם כוח.
הסיבה שתוכנית המאה לא מומשה היה שנותרה הזדמנות טובה יותר(הסכם אברהם) אך במחיר ויתור על התוכנית הזו.
אין שום קשר להתנגדות מימין שגם ככה לא היתה רחבה במיוחד.
אז לנסות להציג את זה כמקור נזק למדינה באותה מדינה כמו התנהלות המערכת המשפטית זה ממש מגוכח.
תכנית המאה לא מומשה ראשית מפני שישראל כלל לא קבלה אותה בדרך רשמית. נתניהו עסק בשתדלנות בקרב גורמים בימין להסיר את התנגדותם, אבל לא היה באמת עם מי לדבר. די היה בגורמים האלו כדי לעכב את קבלת התכנית עד שבינתיים צץ נושא חדש. לו זכינו והימנים לפחות היו תומכים כולם או כמעט כולם בפה מלא בתכנית, הייתה זו מתקבלת על ידי ממשלת ישראל בדרך רשמית והיום היינו עם רבונות על חלק מיש"ע
אני לא אתפלא אם תוכנית המאה מעולם לא היתה אמורה להתממש אלא בוימה ע״י נתניהו וטראמפ רק כדי לתת לסולטן האמירויות המאוחדות הישג במסגרת ההסכם.
למרקוס,
גם אם לא היתה התנגדות מימין לליכוד-תמיכה של הליכוד, ימינה והחרדים זה פחות מ61 מנדטים כך שבכל מקרה לא היה קורה דבר עם תוכנית המאה.
ואגב, עבודה בערוצים לא רשמיים היא דבר נורמלי בפוליטיקה והרבה דברים טובים קרו ככה(לדוגמה, הסכם אברהם עבר מאחורי הגב של שר החוץ!) ובטח לא גורם שהפריע לקידום התוכנית.
"תכנית המאה לא מומשה ראשית מפני ש…" "מחלת המאה" השיגה אותה (:
דני. כמובן עוד תאוריית קונספירציה. הימין הוא הרי המומחה לבישול קונספירציות. תכנית המאה הייתה הזדמנות היסטורית אדירה לפריצת הגבולות של 1967 והיא הוחמצה בגלל קוצר ראיה משווע של מתיימרי הימין לימין של הליכוד. לליכוד אמנם לא היו 61 גם עם ימינה אבל עדיין הייתה התוספת של ח"כ לוי ומי יודע כיצד היו נוהגים הנדל וחברו מול תמיכה של כל הימין.
קראתי את הכתבה והתגובות ואין לי ספק שד”ר גוסטבו פרדניק מתאר באופן ריאליסטי את "מחלת המאה הישראלית".
זו לא מחלה. זו מגפה ממארת.
אתה מתאר את הבעיה לא את הגורם לה.
נתניהו 25 שנה בקירוב בשלטון. בימיו יועץ משפטי הפך להיות מנוי לא של הממשלה אלא של ועדה של שופטי עליון שבוחרים מועמדים. כל מועמד יודע למי הוא חייב ולא את מי שהוא אמור לשרת – הממשלה אלא מי המליץ עליו – שופטי עליון (ועדת שמגר). כל זה קרה לאחר הפאניקה בעקבות פרשת "בראון – חברון". ביהמ"ש משפיע על חקיקת הכנסת כי "לא יעמוד במבחן בג"ץ" – למעשה ביהמ"ש הפך לבעל הוטו על חקיקה. דוגמא מובהקת היא הסכמה לדון בחוק יסוד הלאום – בדיון שמענו הרבה מאוד עותרים שנעלבו. את מי זה מעניין? למה לא נזרקו על הסף ונכתב: חוק יסוד לכו לפרלמנט – ביהמ"ש לא מחוקק בטח לא חוק יסוד.
האם נתניהו ושריו לאורך 25 שנים לא הבינו מי אלו הפקידות שלכאורה פועלים בשם הממשלה?
ועל כן, כל עוד נתניהו בשלטון להערכתי לא יבוא שנוי.
נתניהו לא בשלטון 25 שנה !!
נתניהו היה ראש ממשלה 1996-1999 ו- 2009-2021
בכל שנות שלטונו לא היה לו רוב בקואליציה לטיפול בפקידות ובמערכת המשפט.
האשם העיקרי במצב הזה הוא מנחם בגין ז"ל שלא רצה להחליף את הפקידות הבכירה בטענה המצחיקה שמדובר ב"משרתי ציבור". והפקידים ? הם רק חיכו לפראייר כזה
תמימות או התממות. הסיכוי היחיד לשינוי נמצא בנתניהו איש חכם אמיץ ובעל תפיסה חופשית. לכן השמאל כל כך נלחם בו. לבד קצרה ידו מלהאבק, אם ימצא שותפים יש סיכוי למאבק
הנה אבו נפחא מרקוס מגיב ב"אד הומינום משיחי-ביביאני" כפתרון לבעיות מערכתיות
נתקבלה ההוכחה שבולשיטביק משליך עצמו על האחר ותוקף
והבולשביק מגיב מיד בהתאם לכללים באד הומינום קלסי "משיחי". ההתנגדות האישית של הבולשביקים לנתניהו היא פולחן אישיות של התנגדות לאישיות ואין זה משנה מה יעשה. מסע יזום של תעמולה בסגנון בולשביקי של הכפשה הכי נמוך שאפשר
והנה אבו נפחא מרקוס נתקע על השריטה בתקליט שלו המנגן ביבים קינג אבל לא בקצב אד הומינום כלומר בעצם כן אבל בבולשיטביביקית זה לא
כולם שמאלנים בולשביקים ושאר מרעין בישין
כי רק ככה הוא מסוגל להבין אותם כלומר רק כאד הומינום בולשביקי הוא יכול לתפוס את ממשותם
האדם החד מימדי
"זו מבשרת את כינונה של טוטליטריות חדשה: יעילה, דכאנית, "חיובית". רציונליות זו מנכסת לעצמה את התיאוריות של מתנגדיה, יוצרת האחדה מרחיקת לכת של מערכות ומונעת מחשבה ביקורתית ואופוזיציונית. כל אלה סותמים את הגולל על אפשרות של שינוי."
נראה שיש לנו יורש ל-"אלה אופק" המיתולוגי.
רק שהגרסה החדשה נשמעת כמו אייל שני על ספידים, עם זריקה גדולה של סטליניזם וטרחנות פסבדו-אינטלקטואלית.
בואו נראה מה הטריק הבא של היצור הבולשביקי הרצחני, כי ניכר שיכולת ניסוח ושנינות דווקא אין לו בכלל.
אני תוהה מתי יבוא כבר איזה מישהו שהוא שמאלני, אבל לא סמולן, וינסח איזה טיעון אינטליגנטי? אני מתגעגע לאופוזיציה נורמלית, מישהו שמאתגר את התפיסות המקובלות, ומצליח להתעלות מעל לרמה של הביובים האלה שמגיחים לפה מדי פעם ואז בורחים ומוחלפים באחרים. או שבעצם לשמאל, גם השפוי (אם יש כזה), כבר לא נותר מה לומר?
נשמור על אופטימיות, ימים יגידו.
אלה אופק!
איזו נוסטלגיה דביקה!
יש לקוות שהפוץ הנוכחי ילך בדרכו של אלה אופק המיתולוגי ויעלם אי שם במרחב הקיברנטי.
כל האתר הזה מגמתי וטוען שאוב מתיאוריות קונספירציות
טוב שהזהרת אותנו. איש טוב ואובייקטיבי
טור מעולה והלוואי ותקשורת הימין היתה מאכלסת עוד מהחומר הזה. יש בעיה כרונית שתצוץ כנראה גם אחרי הבחירות הקרובות: תמיד אותה תלות במפלגה שמתייצבת כמגינת כנופיית שלטון החוק. כחלון היה מקרה טיפוסי. כנ"ל ברק ומפלגת העבודה ועכשיו יפעת שאשא גנץ. ככה צפויים להתנהג גם גדעון סער ובנננט / שקד. הבעיה בעיקר סער. צריך להיות באמת תינוק פוליטי כדי לתת אמון במפלגה כזאת