בן כספית ומותה של העיתונות הביקורתית

מתוך פוזיציה פוליטית קנאית, כספית ודומיו הפכו מ'כלבי שמירה' תוקפניים לחברים בלהקת עידוד מביכה

נלחם בטחנות רוח. בן כספית | צילום מסך

תפקיד העיתונאי הוא לבקר את השלטון. בשביל זה הוא קיים"

כך הצהיר בן כספית בטוויטר לפני כחמש שנים, וכמובן השמיע דברים דומים אודות תפקיד התקשורת בשלל הזדמנויות שונות לפני ומאז. כספית אכן עמד במשך שנים רבות במילותיו, כאשר השמיע ללא הפסקה ביקורת על השלטון ואף בנה עליה קריירה נאה. אלא שאז התחלף השלטון, ומה עושה העיתונאי הביקורתי כספית? החל לתקוף באומץ דווקא את האופוזיציה.

הטור ב'מעריב' בו כספית שופך מדי שבוע (ולפעמים כמה פעמים בשבוע) את חמתו על ראש האופוזיציה כבר הפך לבדיחת רשת נפוצה, והיא התעצמה עוד יותר עם הכרזתו ביום חמישי האחרון על השתתפותו בהפגנת תמיכה בממשלה במוצאי השבת. "לראשונה בחיי אלך להפגין", הודה העיתונאי ופירט את מטרת ההפגנה ההיסטורית: "פשוט להגיד תודה לממשלה". הפעיל הפוליטי החדש אף הוסיף בהמשך קריאה לציבור כולו: "אל תעזו לא להגיע!".

אלא שהציבור, שוב, כנראה פחות נסחף בהתלהבות ההודיה לשלטון. על פי דיווחים שונים, השתתפו בהפגנה אמש בנמל תל-אביב בין אלף ל-2,000 איש. מספרים אלה תואמים את הנתונים העולים במרבית הסקרים האחרונים, ומראים כי רוב הציבור בישראל אינו מעוניין בהמשך כהונת הממשלה הנוכחית. אבל את בן קישוֹט, שוב, כנראה פחות מעניינת בחירת הציבור. הוא לא ייתן למציאות להפריע לו במלחמתו בטחנות הרוח. על פי כספית, דווקא ראש ממשלה ללא מצביעים נהנה מ"קסם מופלא" של עבודה ללא הלחץ המיותר הזה שנקרא בחירת הציבור.

בינתיים, נראה כי ככל שכספית וחבריו מתעקשים להדק את חיבוק הדוב סביב בנט, ככה בנט הולך וקורס בסקרים. אפילו בנט עצמו כבר הבין לאן נושבת הרוח ועל פי דיווחים מסדר לעצמו את הג'וב הבא בממשלה הבאה. אבל כספית, כמו כנר נאמן על סיפון הטיטניק השוקעת, לא יפסיק לנגן עד הרגע האחרון, גם כאשר ברור לכולם שהסוף קרוב ובלתי-נמנע.

אם אכן בן כספית היה עומד בהגדרתו לעיתונאי כמי שאמור לבקר את השלטון, הרי שממשלת בנט-לפיד הייתה אמורה לספק לו תעסוקה רבה. כספית היה יכול למשל לבקר בנחרצות את פרשת המבצר ברעננה בה נשפכו עשרות מיליונים מכספי הציבור על מעונו הפרטי של ראש הממשלה, תוך שורה ארוכה של הפרת תקנות ופגמים, או בחודשים הארוכים בהם בני משפחת בנט הוציאו עשרות אלפי שקלים על משלוחי מזון. בפועל, כספית כעס על בנט דווקא בגלל שפרסם הבהרה בעניין ובכך נכנע לדבריו ל"מכונת הרעל".

כספית היה יכול לעסוק גם בשרשרת הכישלונות הבלתי-נגמרת של הממשלה, החל מהגרעין האיראני, דרך המצב הביטחוני הרעוע או גל הפשיעה במגזר הערבי ועד למחירים המרקיעים שחקים. בגזרה הפוליטית אין שבוע ללא משבר קיומי של הממשלה הקורסת או סערה חדשה בקואליציה המקרטעת. בנט ולפיד תלויים בחסדי כל חבר כנסת מזדמן ונסחטים בהתאם, חוקים לטובת אזרחי ישראל פשוט לא עוברים בזמן שחגיגת המינויים ממשיכה ללא הפרעה. כל אלה ועוד היו יכולים להיות חומר נהדר עבור עיתונאי שתפקידו הוא לבקר את השלטון, אבל את בן כספית זה כלל לא מעניין. הדבר היחיד שמעניין אותו הוא שימור הממשלה שיצרה את כל הצרות האלה, והוא לא עושה זאת מאהבת מרדכי. האובססיה האישית של כספית לקחה אותו למקום הכי גרוע אליו איש תקשורת יכול להגיע: עיוור מפוזיציה פוליטית, הוא הפך לקריקטורה של עיתונאי; מ"כלב שמירה" עצבני ותוקפני לחבר בלהקת מעודדות מביכה.

בעולמו המוזר של בן כספית, נפתלי בנט כבר ניצח את הטרור הערבי (19 נרצחים ועשרות פצועים בתוך חודש וקצת), מעך את נגיף הקורונה (אלפי מתים בשני גלים קטלניים) ותיווך במו ידיו שלום עולמי (המלחמה באוקראינה נמשכת ביתר שאת וישראל רק מסתבכת מול רוסיה). וכך ראש ממשלה שעד לפני רגע היה על פי כספית "מבסוט" ו"נהנה מכל רגע", הפך תוך שבועות ספורים למגן האחרון של הדמוקרטיה בישראל ולמי שזקוק להפגנות תמיכה בצפון תל-אביב.

תופעת האתרוג של פוליטיקאים ימין מצד אנשי תקשורת משמאל אינה חדשה. אמנון אברמוביץ' הודה בכך בגלוי כבר לפני שנים וגם הסביר את מטרתה: לשמור מכל משמר על ראש ממשלה, יועמ"ש או מפכ"ל למשל, כל עוד הם משרתים את האינטרסים של השמאל. כעת בנט זוכה לטיפול הזמני הזה בטרם יושלך גם הוא, וזה כאמור קורה לא בגלל שבן כספית או אברמוביץ' הפכו לפתע לימניים. כאשר פרשנים הופכים מרצון לסוכני תעמולה, אין פלא שהציבור הישראלי איבד כמעט לחלוטין אמון בתקשורת, ורובו כבר אינה רואה בו מקור אמין למידע.

אלא שגם התגייסות פוליטית מלאה של התקשורת לא תעצור את הבלתי-נמנע, והתשובה לכספית ודומיו, כל עוד הם מתעקשים להביך את עצמם מדי בוקר וערב ולכרות את הענף ממנו צמחו, צריכה להגיע משני המקומות מהם הגיעה תמיד – בשלט ובקלפי. כך אולי יוכל גם בן כספית לחזור להיות עיתונאי אמיתי, ולבצע שוב את תפקידו בביקורת נגד השלטון.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. כמי שעוקב אחרי המדחום הוא היה נגד ביבי
    עוד לפני שנבחר בפעם הראשונה נגד פרס

    1. הוא פשוט מאז ומעולם נגד הימין.
      כפי שאמר לו ינון מגל: ״אתה לא עיתונאי, אתה פעיל פוליטית!״

  2. עד שלא ידווח את מלוא הפרטים על גיוסו כסוכן משטרתי נגד נתניהו, הוא בכלל לא עתונאי. הוא סיפור כיסוי שלקוח מספר זימה ירוד

  3. ״בנט ולפיד תלוים בחסדי כל חבר כנסת מזדמן ונסחטים בהתאם״-טעות. זה נכון רק אם הוא חבר כנסת הצד השמאלי של הקואליציה. להם מותר. אם הוא מהצד הימני(של הקואליציה, לא של המפה הפוליטית. הכל יחסי..) לדוגמה סילמן, כלפון או אורבך-יש תגובות שונות לגמרי.

  4. בן כספית איננו עיתונאי, ולכתוב עליו בהקשר של מותה של העיתונות הביקורתית עושה עוול גדול לעיתונאים ולעיתונות בכלל.
    בן כספית הוא לא יותר מתועמלן ושופרון מהסוג הנמוך ביותר.
    העובדה שהתייחסתי אליו בכלל ובפרט ביותר מחמש מילים נובע בעיקר מפגם באישיות שלי שמונעת ממני לעיתים להתעלם ממפגעים רעים כאלה.

  5. זה מה שקורה כאשר אנשים בינוניים ולא אינטליגנטיים מגיעים לעמדות מפתח בגלל קשרים פוליטיים, חברתיים או משפחתיים. בדיוק כמו בגילוי עריות, לפעמים יש מזל וזה מדלג על דור מסויים אבל בסופו של דבר ההתנוונות היא בלתי נמנעת. זה קרה לעיתונות, זה קרה בפרקליטות, זה קרה לחלקים גדולים מהאקדמיה וזה הגיע גם לבית המשפט העליון.

    1. זה קרה גם לצמרת המערכת הבטחונית, לפקידות ברבים ממשרדי הממשלה ועוד.

  6. מראשי הביביפובים , סובל מתסמונת הביביפוביה