מכל הסיסמאות וההבטחות הגדולות, נותרו רק ספינים, שקרים וכישלון אחד גדול
ב-13 ביוני בשנה שעברה, ביום השבעת הממשלה החדשה, עלתה השרה המיועדת מרב מיכאלי לדוכן הכנסת והצהירה בהתרגשות: "עצם הקמת הממשלה הזאת הוא השינוי הגדול". בעת העברת התקציב כמה חודשים לאחר מכן, ניצן הורוביץ הלך אף רחוק יותר וקבע כי "הנס הפוליטי היה עצם הקמת הממשלה".
חלפו עוד מספר חודשים, ה"נס" הגדול התפוגג לו ביחד עם הקואליציה, אך מאגר הקלישאות לא עבר ריענון כלל. בטור שאמור לסכם את הישגי השנה האחרונה, טענה השבוע אנה ברסקי ב'מעריב' כי "ההישג הגדול והמרכזי שנרשם היה עצם הקמת הממשלה".
באותו יום ממש, מאמר מערכת מוזר ב'הארץ' הסביר גם הוא מדוע "עצם הקמת ממשלת השינוי היה הישג". כמה ימים קודם לכן התפייטו ב'כלכליסט' על ההישג הגדול של בנט ולפיד", שהוא כמובן "עצם הקמתה של הממשלה". בכתבת מגזין יח"צנית במיוחד ב'אולפן שישי' אמש מנו את סיפורי ההצלחה של ראש הממשלה המיועד לפיד, ובראשם "ההישג הגדול ביותר" – "עצם הקמת ממשלת רק לא ביבי".
כעת כאשר גם ההישג המרהיב הזה מתאדה כלא היה, זהו זמן טוב לחזור ולבדוק את תוקפן של שלל האמירות הריקות והשחוקות ששלטו פה ברמה בשנה האחרונה, במיוחד בהתחשב באפשרות שאותם אנשים מבקשים להקים גם את הממשלה הבאה.
"השינוי"
אחת ההבטחות המרכזיות של לפיד ושות' הייתה כמובן להביא שינוי משמעותי לישראל לאחר שנים ארוכות של שלטון הימין. בנט גם הוא רכב על המנטרה הזו כדי להצדיק את הפרת כל הבטחותיו ואת עריקתו הרחק שמאלה. אלא שדי מהר התברר שהשינוי העיקרי שקיבלנו היה שינוי לרעה כמעט בכל התחומים.
אחד הכישלונות הבולטים היה בגזרה הביטחונית, כאשר החודשים אפריל ומאי היו מהקטלניים ביותר שידעה ישראל מבחינת מספר הפיגועים וההרוגים. במשך מספר שבועות מדממים, היה נראה כי ממשלת ישראל בהרכבה דאז פשוט לא מסוגלת לספק ביטחון לאזרחיה. נציגי השינוי לא טרחו להופיע ללוויות הקורבנות, חלק מהשרים טענו ש"יצאנו יחסית בסדר" מגל הטרור ואילו אחרים בכלל שכחו שמישהו נרצח. ראש הממשלה עצמו מצא זמן להתבדח בבוקר הטבח באלעד והסביר ש"הכל רגוע כאן במדינה".
גם בתחום המדיני נרשם שינוי משמעותי לרעה. איראן המשיכה בדהרה לעבר פצצה גרעינית, כמעט ללא הפרעות או השגות מצד ישראל. בנט גרר אותנו לתסבוכת מיותרת עם ניסיונות "התיווך" הכושלים שלו באוקראינה, בזמן שממשלתו גילתה פסיביות מטרידה מול ניסיונות ההתערבות הבוטים של ירדן בריבונות הישראלית בירושלים. שקרים ישנים על "הגדה המערבית" ו"אלימות המתנחלים" עשו קאמבק בהסכמה בשתיקה של בנט, בזמן ששר החוץ לפיד הקפיד לדרוך בגמלוניות על כל מוקש דיפלומטי אפשרי.
בתחום הכלכלה, למרות תנאי פתיחה סבירים יחסית, תחת ממשלת השינוי יוקר המחייה בישראל זינק לשיאים היסטוריים יחד עם מדד המחירים כולו. שוק הדיור רק ממשיך להתנפח ולא נראה שום פתרון באופק. בשבועות האחרונים נראה כאילו המדינה כולה פרצה בשביתה, בין היתר עם שביתת המורים, שביתת נהגים, שביתה ברשויות המקומיות ושביתת רופאים. נתב"ג נמצא בכאוס כללי ואפילו הדיונים לגבי התקציב הקדוש מוקפאים בגלל המשבר הפוליטי.
כל זה התרחש בזמן כהונת הממשלה המנופחת והבזבזנית ביותר שנראתה במחוזותינו, עם עשרות שרים וחברי כנסת נורבגים ושלל ג'ובים שחולקו ביד נדיבה, בנוסף לעוד ועוד כספים לכל חבר כנסת סחטן, וחמישים מיליון שקלים נשפכו על שיפוץ מבצר בנט ברעננה.
"הריפוי והאיחוי"
עוד סיסמה חלולה שנשמעה תכופות בימי הממשלה הראשונים, אם כי מאז קצת ירדה קרנה. בניגוד כמובן לממשלות קודמות, הממשלה החדשה הייתה אמורה לאחד את כולנו, לרפא את הקרע בעם ולהביא עידן חדש של אחווה ואהבה. במקום זה נשמעות היום סיסמאות אחרות, קצת פחות מרפאות ומאחות, ורובן מתמקדות כמובן במחנה היריב.
רק מהתקופה האחרונה אפשר למנות למשל פניני איחוי כמו "מכונות הרעל", "חלאות", "תתי-אדם" ו"מחלה ממארת", "זוהמה" ו"זיהום אוויר". ראש הממשלה המיועד בעצמו היווה מגדלור של ריפוי עם מסרים מלאי חסד החל מה"חארות" וה"מגעילים האלה" ועד לדמיונות אינפנטיליים על "כוחות האופל".
אפילו חברים במחנה השינוי עצמו לא היו חסינים מפני עוצמת הריפוי. ח"כ זועבי ממרצ, למשל, שהעזה לחרוג לרגע מן השורה ולסכן את המשך ממשלת השינוי, מיד זכתה לקיתונות של איחוי החל מאיומים ברצח והאשמות בנעיצת סכין בגב ועד ביטויים מזלזלים כמו "האישה הזאת" ו"צאי מהבית".
מעבר לזה, נראה כי המאמץ העיקרי של אנשי השינוי מתמקד כרגע בשינוי חוק יסוד הממשלה, כך שאדם שהוגש נגדו כתב אישום לא יוכל להרכיב ממשלה. אבירי הדמוקרטיה פשוט לא מסוגלים להכיל את העובדה שרוב העם מעוניין במנהיג אחר, ולכן עושים הכל כדי לסכל את הבחירה שלכם, אפילו ערב פיזור הכנסת. מרגישים את הריפוי?
"הבאנו יציבות"
יאיר לפיד הבטיח אי-אז במהלך אחת ממערכות הבחירות כי "אם נקים ממשלה, מה יהיה פה יום אחרי הבחירות? יהיה פה שקט". אחרים בממשלתו דיברו רבות על הצורך ב"יציבות" והסכנה הגדולה מבחירות נוספות.
בפועל, כבר ביומה הראשון של הקואליציה הנוכחית הצביע נגד הקמתה אחד מחבריה, ח"כ שיקלי, ומיד לאחר הגיעה סדרה של פארסות החל מהכישלון לאשר את 'חוק האזרחות' עם העדרות חלק מחברי רע"מ, סירוב 'כחול לבן' להצביע בשל משבר הפנסיות הצבאיות והקפאה כללית של פעילות רע"מ סביב המהומות בהר הבית.
במקביל נמשכה סדרת פרישות והתפטרויות החל מאלי אבידר ועד עידית סלימן, מה שלא רק גרם לאיבוד הרוב במליאה ולמעשה לשיתוק כללי, אלא גם אפשר לכל חבר כנסת זוטר כמו זועבי או ביטון להחזיק בידיו את המפתחות להמשך קיום הממשלה. בלשכת ראש הממשלה, מרבית מקורבי בנט ויועציו נטשו את הספינה. הוא נאלץ להדיח את ח"כ כלפון ולהחזיר את השר כהנא לכנסת, וכל העת הלך והתרסק בסקרים.
שורש הבעיה היה טמון כמובן בהרכב הממשלה ובאופן בו הוקמה תוך מהלך רמייה נרחב, מה שהפך את ההצהרות על "יציבות" למגוחכות עוד יותר. ממשלת "השינוי" הייתה אחת הממשלות הכי פחות יציבות שכיהנו בישראל בעשורים האחרונים, ובסופה אנחנו מגיעים שוב לאירוע אותו לדברי ראשיה ניסו למנוע יותר מכל: בחירות נוספות.
"החזרנו את הנורמליות"
עוד הצדקה חלולה בשמה הוחזקה ממשלת השינוי בהנשמה כמעט מרגע הקמתה. לכאורה, בשם ה"נורמליות" היה אפשר לצפות מיאיר גולן לשבת עם זאב אלקין, ומניצן הורוביץ לשתף פעולה עם אביגדור ליברמן.
בפועל גם זו התבררה כמנטרה ריקה כמו נושא הדגל הראשי שלה, יאיר לפיד. בזמן הקצר שבילה בארץ בין חופשה לחופשה, לפיד היה שותף מלא לשרשרת המחדלים הבלתי-נגמרת של הממשלה, ובקרוב יהיה גם שותף אחראי מלא כאשר יתמנה לעמוד בראשה.
לא היה שום דבר "נורמלי" ובוודאי אין שום דבר "נורמלי" במהלכים כמו דריסת האופוזיציה בכנסת, הקמת ממשלה מנופחת וחלוקת ג'ובים, הכלת מתי הקורונה, קידום חוקים פרסונליים אנטי-דמוקרטיים או הדחת שומרי סף מטעמים פוליטיים צרים. גם ההתפארות כעת בסגנון "באנו לעבוד" ו"עמדנו במילה שלנו" נראית מגוחכת כאשר בודקים באמת בודקים מה לפיד הבטיח ומה מתוך כל ההבטחות באמת קיים – אפס עגול, כפי שהראה במדויק גיא זהר.
אבל גם מאות נאומים ואלפי סרטונים לא יצליחו להסתיר את המציאות העגומה. ה"נורמליות" וה"שינוי" התקיימו בעיקר ביקום המקביל, היח"צני והעליז שנברא פה בשנה האחרונה. בזמן שמסביב הכל בער השרים טסו, הצטלמו והתחבקו, תוך שהם נהנים מחיפוי וגיבוי תקשורתי מלא. באופן אירוני למדי, הדבר הנורמלי היחיד שהממשלה הזו עשתה הייתה ההחלטה לפזר את עצמה.
הניסוי נכשל
ואי אפשר בלי כמה מילים על האיש הנושא בעיקר האשמה לשנה הנוראית האחרונה. ביום ראשון השבוע נפתלי בנט עוד טען בישיבת הממשלה כי הוא נחוש להמשיך לקיים אותה למרות כל הקשיים. "אנחנו לא נשברים ואנחנו לא מוותרים", הכריז בפומפוזיות מעושה. אלא שביום המחרת הוא עצמו ויתר ונשבר והחליט לשים קץ לניסוי שנכשל. לפתע נעלמו כל הדיבורים על "אין ברירה" ו"הצלנו את המדינה". נעלמו כל הפוסטים והאיגרות הצדקניות והדמגוגיות.
אחרי שנה של יוהרה וזחיחות, בנט גילה מעט אחריות רק כאשר כבר לא נותרה לו ברירה, אבל לא התאפק והיה חייב לסגור מעגל בתדרוכי סוף השבוע לכתבי החצר. וכך שמענו עם הקמת הממשלה כיצד בנט "מאושר", "מבסוט", "מרחף", "החיוך לא מש מפניו" והוא "נהנה מכל רגע". בן כספית אף הגדיל לתאר את "הקסם המופלא" במצב בו ראש ממשלה פועל עם תמיכה אפסית מהציבור. באמצע עברנו להפחדות כמו "המדינה בסכנה" והזיות כמו "אני המגן האנושי של ישראל", והשבוע, למרות נפילת "ממשלת ההצלה", למדנו שבנט\דוד המלך בכלל נמצא במצב של "אופוריה" וחש הקלה ובהירות.
אז למרות האתרוג המוגזם והמשעשע, ההקלה הגדולה ביותר נרשמה אצל הרוב הציוני-לאומי במדינת ישראל, שעל פי כל הסקרים היה מאוד לא מרוצה מתפקוד ממשלת השינוי. על מנת שממשלת השקרים ומקימיה השקרנים יהפכו להערת שוליים נשכחת, ולטובת התיקון הנדרש לנזקים הרבים שגרמו, אותו רוב צריך לבטא את עצמו בקלפי בבחירות הקרובות.
מעולם הניתוק בין התקשורת לציבור לא היה חד יותר.
שביעות הרצון של הציבור מהממשלה: pic.twitter.com/OKHEKe69fl— ימנית ליברלית 🗽 (@LiberalRiWo) June 24, 2022
בנט עצמו, בין אם מתוך הרגל ובין אם מתוך חוסר מודעות אופייני, ממשיך לנסות לייצר עניין בעוד סבב ראיונות מלוקק ובהדלפות לפיהן הוא "מתלבט" לגבי עתידו הפוליטי הלא-קיים. הוא ודאי גם ימשיך לנסות להציג את הכישלון המהדהד כהצלחה מסחררת, למרות שלא ברור אם יש עדיין קונים לסחורה המשומשת הזו.
דבר אחד ברור היטב. מטרת ממשלת "השינוי" הייתה להחליף את השלטון בכל מחיר, אלא שהתברר אפילו לאיש שרקם אותה שהמחיר הלאומי עשוי להיות כבד מאוד, ושהמטרה הרגעית בוודאי לא מקדשת את כל האמצעים. בכל מקרה, ועל פי טענות ראשי הממשלה ותומכיהם, אם ההישג הגדול ביותר שלה היה "בעצם הקמתה", הרי שבשבוע בו פסקה מלהתקיים ניתן לסכם ולומר שהיא כשלה בגדול.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
גם פרס ורבין מכרו שמעשיהם הם שלום,
למרות שהם ייבאו לארץ כנופיית מרצחים שכוחת אל מתוניס, חימשו אותה, הקלו עליה לרצוח ישראלים ככל יכולתם ובמבחן התוצאה, כתוצאה ממעשיהם נרצחו יותר ישראלים מאשר שנים רבות קודם לכן.
כל נוכל סמולני מנכס לעצמו סיסמא – למרות ובעיקר, היות ומעשיו נוגדים אותה לחלוטין.
לפיכך, הסיסמאות של חסר תעודת הבגרות וזוג השקרנים, הבוגדים במצביעיהם – שווים בדיוק לסיסמאותיו של בני סלע. אין שום צורך להתייחס ולצטט את צמד הנרקסיסטים, גם אם חסר תעודת הבגרות יכריז שבלעדיו השמש תזרח בצפון וזוג השקרנים, הבוגד בהבטחות לבוחריו, יכריז שדין חאן אל אחמר כדין תל אביב – כל נרקסיסט מכריז הכרזות זהות ולמעשה, כך בדיוק יש לזהות נרקסיסטים – אם חסר תעודת הבגרות וזוג השקרנים, הבוגדים במצביעיהם היו מבצעים את מה שמבצעים ומשאירים *לנו הבוחרים* לשפוט את מעשיוהם ולהחליט מה שינוי ומה לא, הם לא היו נרקסיסטים. ברגע שחסר תעודת הבגרות וזוג השקרנים, הבוגדים במצביעיהם, הכריזו שהם "שינוי, אל השמש והיקום כולו" עוד לפני שעשו מעשה 1 – זו ההוכחה שאלה נרקסיסטים ולנרקסיסטים, אסור להיות בשלטון.
וזו הסיבה, מדוע בנט, סער, אלקין, שקד, אורבך, קארה, פינטו, כלפון, כהנא, שאשא-ביטון, השכל, בגין, יצחק-הלוי, שיר, האוזר והנדל – כל כנסת הבאה, אתם תראו רק מבחוץ.
ואותו דבר בעז״ה גם אנשי ישראל ביתנו!
מאמר סיכום מצויין של השנה האחרונה!
1. העברת תקציב.
2. סיום הפניקה והשיתוק עקב הקורונה וחזרת המשק לתיפקוד.
3. התמודדות מושכלת עם הרמאדאן שבסיומה מצעד דגלים דרך הרובע המוסלמי.
4. התמודדות נאותה עם ממשל ביידן מבלי להקפיא את הבנייה.
1. זה לא ממש הישג אם הממשלה מתפרקת אחרי שנה והתקציב הבא כבר מוקפא.
2. בעיקר בגלל החיסונים ותוכניות המענקים של הממשלות הקודמות. בנט כשל לחלוטין מול הדלתא והאומיקרון ומדיניות "ההכלה" עלתה בחיי אלפי ישראלים.
3. 19 נרצחים בתקופת הרמאדן בגל טרור מטורף ברחובות ישראל, כניעה לירדן ועבאס בהר הבית
4. כניעה מוחלטת לביידן בהסכם הגרעין. בפועל הבנייה מוקפאת ואף הורסים ליהודים, בזמן שהבניה הערבית הבלתי חוקית חוגגת
אפשר גם להוסיף כשלון כלכלי מוחלט ויוקר מחייה בשיאים היסטוריים
זה בדיוק כמו שכל אמא תולה את הציורים של הילדים על המקרר ומראה לכולם.
גם אם זה סתם גיבוב של קווים וצבעים.
זוהי בדיוק הממשלה הגרועה הזאת: אוסף של אנשים לא קשורים
שהצליחו לשבת ביחד. שיואו וואו כפיים.
והתקשורת היא אותה אמא. גם היא יודעת היטב שמדובר בסהכ בקשקוש אבל חייבת לעשות פוזה על האורחים
אחלה אנלוגיה, ומדברת בדיוק על אנשים כמו מגיב 3 כאן, אותו עלי עבדו הידוע.
הגישה אינה – "בואו נעשה מה שטוב", אלא – "מה שאנחנו עושים הוא הטוב".
עבור אידאולוגים, אין שום מדד אובייקטיבי של "טוב", משום שלאמת אין עבורם שום משמעות כערך בפני עצמו. המציאות משרתת את האידאולוגיה, והאידאולוגיה בתורה מעוותת את המציאות.
לכן אנשים כאלה מסוגלים לקשקש על הישגים מדומיינים, לנפח דברים שגרתיים לרמת הישג (העברת תקציב), לדבר בסופרלטיבים בלתי מדידים (סיום הפניקה), להיות סובלניים כלפי טרוריסטים (התמודדות מושכלת עם הראמאדן) או פשוט לשקר (התמודדות נאותה עם ממשל ביידן).
בדרך גם עוד כמה דברים כמו לקשור לעצמם כתרים לא להם (הסכם הגז, הסכמי אברהם, התחזקות הכלכלה ועוד).
הכל אצלם נרטיבים, ופרשנות, וזוויות מבט. אמא שתולה ציור על מקרר, בזמן שהילד הנסיך שלה מטביע את החתול באסלה.
מאמר סקירה מעולה, כרגיל אצל אמיר לוי.