הסכם חלש עם איראן רק יקרב את המלחמה

אופטימיות בלתי-מבוססת אינה אסטרטגיה כאשר אתה מתנהל מול משטר אלים ומהפכני המוקדש כולו להשמדת ישראל

הסכם של שקרים. הנשיא ביידן ועלי ח'אמנאי | Robert Waghorn, הבית הלבן, Khamenei.ir

בזמן בו מרבית מדינות המערב רועדות מפחד מפני איום גרעיני רוסי, הן עומדות לחתום עם איראן הסכם שיעניק לה בדיוק את אותו הכוח לסחוט את המערב. לאחר שישה חודשי מלחמה באירופה, נראה כי המערב אינו מסוגל להבחין בקווים המקבילים בין שני המקרים. פוטין הסתכן בפלישה לאוקראינה מכיוון שסמך על חולשת המערב הפייסני, זה שבתמימותו קיבל את רוסיה בחזרה למשפחת העמים לאחר שכבר בלעה חלקים נרחבים משכנתה ב-2014, בעודה ממלאת את קופתה במיליארדים של ייצוא אנרגיה לאירופה.

מאז ייסוד הרפובליקה האסלאמית ב-1979, איראן למעשה נמצאת במצב מלחמה בלתי-פוסק מול המערב ובנות בריתו במזרח התיכון. הניסיון לפייס את האייתוללות באמצעות הכשרת תוכנית הגרעין שלהם והסרת סנקציות שתעניק להם מיליארדי דולרים, רק יעודד אותם להיות תוקפניים יותר מתמיד.

אלו הן ההשלכות של הסכם הגרעין המתווך בידי האיחוד האירופי, רוסיה וסין. ומדוע הוא מתווך בידי האיחוד האירופי, רוסיה וסין? מכיוון שארה"ב נפסלה באופן שערורייתי בידי האיראנים מלהיות צד בשיחות הישירות. השערורייה אינה בעצם הדרישה האיראנית, אלא בכך שהאמריקנים הסכימו לקבל את הדרתם משולחן הדיונים.

המנטרה השחוקה אותה משמיעים כיום תומכי ביידן, המנסה נואשות להחיות את ההסכם הכושל של אובמה מ-2015, טוענת כי "הסכם גרוע עדיף על מצב ללא הסכם". ובכן, זה פשוט לא נכון, ונראה כי ההסכם המסתמן עלול להיות גרוע בהרבה. טענה נוספת של מקדמי ההסכם הכושל גורסת כי הוא "יקנה זמן" למערב, בתקווה המוזרה שעד אז משהו אחר יקרה. תפיסה זו מובילה בין היתר לאמירות מנותקות כמו זו של הנשיא ביידן, לפיה הוא מקווה "להאריך ולחזק" את ההסכם לאחר שייחתם. אלא שאופטימיות בלתי-מבוססת אינה אסטרטגיה, והיא בוודאי לא יכולה להיות אסטרטגיה כאשר אתה מתנהל מול משטר אלים ומהפכני המוקדש כולו להשמדת ישראל, בה הוא רואה שליחה של האויב האולטימטיבי – אמריקה.

בזמן כהונתו כנשיא, ברק אובמה הכריז כי איראן לא תורשה להשיג נשק גרעיני במשמרת שלו. הוא בוודאי ידע אז כי הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות פעולה צבאית או סנקציות משתקות, אך הוא נמנע מלנקוט באף אחת מהן. התוצאה הייתה הסכם הגרעין של 2015, שפשוט דחה את הטיפול בבעיה למשמרת של מישהו אחר.

כפי שהתברר במהרה, הדחיה הזו הייתה קצרת מועד. סעיפי השקיעה מן ההסכם הקודם אינם אמורים להיכלל בהסכם החדש, והמשמעות היא שטהרן יכולה להתחיל בתוך שנתיים וללא הפרעה העשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות מתקדמות, תוך כדי שהיא ממשיכה לפתח יכולות בליסטיות שכלל לא כלולות בהסכם. במקרה הטוב ביותר, ההסכם של ביידן רק דוחה את הטיפול בבעיה למשמרת של יורשו.

הטיעון אודות "קניית זמן" (ולמעשה כל טיעון בנוגע לכל הסכם) יכול לשכנע רק אנשים שלא באמת מבינים את איראן, והם תמימים מספיק כדי להאמין שהמשטר יכבד את הדברים עליהם סיכם. מספיק להציץ מעבר לגבול, אל המתרחש בישות הג'יהאדיסטית השכנה אפגניסטן, שם ביידן הבטיח לנו כי משטר הטאליבן החדש לא יאפשר לארגוני טרור להתבסס שוב במדינה, רק כדי לגלות שנה לאחר מכן את מנהיג אל-קאעידה חי וזומם בקאבול תחת הגנת הממשלה.

המציאות אותה האופטימיסטים נכשלים מלהבין היא שמשטר האייתוללות ימשיך להתעלם מכל הגבלה שלא מוצאת חן בעיניו בהסכם. זה מה שהוא עשה בהסכם הגרעין המקורי, וזה מה שהוא עשה עם כל אמנה בינלאומית אחרת הקשורה לגרעין. ההפרות החוזרות ונשנות של כל הסכמה מתועדות היטב, ואושרו שוב לאחרונה בידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. כפי שראש המוסד דדי ברנע אמר לאחרונה, זהו הסכם ה"מבוסס על שקרים".

טהרן תמשיך לפתח את יכולתה הגרעינית בה היא רואה כזכות, ללא קשר להסכם כזה או אחר, עד אשר מישהו יאלץ אותה לעצור. יהא אשר יהא ההסכם עליו יחתום ביידן לבסוף, הוא יכיל אך ורק חסרונות עבור המערב ואך ורק יתרונות עבור איראן. חתימה על ההסכם תעניק לאייתוללות לגיטימיות בינלאומית מחודשת, יחד עם מילארדים רבים כתוצאה מהסרת הסנקציות.

הדולרים האלה יאפשרו לאיראנים להאיץ עוד יותר את תוכנית הגרעין, כולל פיתוח טילים בליסטיים לטווחים ארוכים מאוד; הדולרים האלה יזניקו מחדש את התוקפנות האיראנית האזורית, המאיימת על סעודיה והאמירויות דרך תימן, על ישראל דרך לבנון, סוריה ועזה, ועל אירופה והעולם כולו דרך רשת ארגוני טרור גלובלית. המגמה הזו הודגשה רק לאחרונה עם אלפי הטילים ששוגרו לעבר ישראל מעזה בחודש שעבר, מתקפת טילים נגד חיילים אמריקנים בסוריה בשבוע שעבר, הניסיון לרצוח את סלמן רושדי והמזימה שנחשפה להתנקשות בבכירים אמריקנים. כל אלה התרחשו בזמן שנציגי האייתוללות יושבים לשולחן הדיונים ומכתיבים את התנאים.

גם רוסיה, שלא תפספס הזדמנות לנצל חולשה מערבית, צפויה ליהנות מהסכם גרעין חדש. מעבר לעובדה שהיא משמשת כמתווכת עיקרית בשיחות ממש באותו זמן בה היא מנהלת מלחמה אלימה באוקראינה, איראן חופשיה מסנקציות צפויה לשמש כמקור כלכלי משמעותי עבור מוסקבה. אזרחי מדינות המערב בוודאי לא ישמחו לשמוע כיצד ממשלותיהם מעניקות לפוטין הקלה כלכלית משמעותית, בזמן שהם עצמם סובלים משבר כלכלי חריף כתוצאה מאותן הגבלות ממש.

תחת ההסכם החדש, איראן תוכל לשמור על האורניום שכבר הפיקה באופן בלתי-חוקי מאז ההסכם הקודם, והעשירה אותו לרמה הנדרשת עבור נשק גרעיני. אבל חכו לתפנית המדהימה ביותר – מי שתקבל אחריות לשמירה על מאגרי האורניום האיראניים היא לא אחרת מאשר רוסיה. אם ניקח בחשבון את הרווחים הצפויים לסין, שרק לאחרונה סיכמה על שיתוף פעולה כלכלי ארוך-טווח עם איראן, הסכם הגרעין החדש יעמיד בסכנה את האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של אירופה וארה"ב, וכמובן של ישראל. זו אינה שגיאה אסטרטגית שעשויה להתגלות רק בהמשך; זה ברור כשמש לכולם כבר היום.

וכפי שההסכם יעניק לגיטימציה לאייתוללות ושליחיהם, כך הוא יבצע דה-לגיטימציה לאלו שלא תיוותר בידם ברירה אלא להתמודד עמו. ישראל, לעתים בסיוע מערבי, מובילה במשך שנים מבצעים חשאיים אשר מטרתם עיכוב תוכנית הגרעין האיראנית. מבצעים אלו, שיהיו חייבים להימשך, עשויים כעת להיראות באור אחר מצד ממשלות המערב שחתמו על ההסכם ויהיו נואשות להציג אותו כהצלחה.

פעמיים בעבר ישראל הצילה את העולם כולו מפני אסון גרעיני במזרח התיכון, כאשר הפציצה את הכור העיראקי ב-1981 ואת הכור הסורי ב-2007. שני המבצעים זכו לגינוי מצד מנהיגי העולם, שרק לאחר מכן הבינו את האסון שנחסך מהם בזכות הפעולה הישראלית. תארו את התגובות במערב לפעולה כזו נגד איראן לאחר חתימת ההסכם. חיסול תוכנית הגרעין האיראנית, יחד עם התמודדות מול הגיהינום אותו טהרן תנסה לפתוח על ישראל באמצעות חיזבאללה, יהיו אתגרים גדולים פי כמה ממה שעמד בפני ישראל בעיראק ובסוריה.

התסריט המצמרר הזה עליו העולם ישלם מחיר יקר, עשוי להתקרב למימוש בסיוע הפעולות השגויות של ממשלות ארה"ב ואירופה, החסרות את הנחישות והאומץ הדרושים כדי ליישם לחץ כלכלי מספק והרתעה צבאית שיבלמו את שאיפות הגרעין האיראניות. במקום זאת, בדיוק כפי שפעל מול התוקפנות הרוסית, המערב שוב בוחר בפייסנות – האופיום של מוגי הלב.


קולונל ריצ’ארד קמפ היה מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן ושירת גם בעיראק, סעודיה, הבלקן וצפון אירלנד. בעבר כיהן כראש צוות הטרור הבינלאומי בוועדת המודיעין המשולבת של בריטניה. גרסה מלאה של הטור פורסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.

(Visited 1 times, 1 visits today)

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.