יש פוליטיקאים זיגזג

אפילו בעולם בו מפלגות ורשימות משתנות מדי יום, מתן כהנא מצליח להפגין שיאים חדשים של לוליינות פוליטית

מות האידיאולוגיה. ח"כ כהנא | דוברות הכנסת

במרוצת השנים ידעה הפוליטיקה הישראלית מספר לא מבוטל של חברי כנסת "טרמפיסטים". פוליטיקה היא עסק דינאמי, ובעידן בו מפלגות משנות את צורתן – קמות, נופלות, מתאחדות ומתפצלות חדשות לבקרים – "ערכים" ו"שליחות ציבורית" הם מצרך נדיר. כמו במשחק כיסאות, אף אחד לא מעוניין להיות זה שנאלץ לוותר על מושבו בבית המחוקקים.

אם עד לפני שנים אחדות ניתן היה אולי לייחס למעברים של נבחרי ציבור בין מפלגות או גושים פוליטיים ארשת אידיאולוגית, הרי שכעת מדובר באופורטוניזם למתקדמים. בעשורים האחרונים בלטו בזיגזוגם הפוליטי חברי כנסת כמו יואל חסון, מאיר שטרית, זאב אלקין, ציפי לבני ואחרים – זיגזג שאפשר לראותו בדיעבד כמדורג ומתון יחסית. כעת, בחסות המשבר הפוליטי המתמשך על פני חמש מערכות בחירות, ישנם פוליטיקאים המפגינים לוליינות של ממש, עד שקשה לעקוב אחרי זהות המפלגה בה הם נמצאים בכל זמן נתון.

בקרב זן הפוליטיקאים החדש, דילוגים ושריונים הם מרכיב חשוב בהישרדות המועמד. אין צורך להציג משנה סדורה, אין בחירות מתקדמות או דין וחשבון לבסיס הבוחרים של המפלגה. הרקע האידיאולוגי בשמו הגיעו לפוליטיקה התמסמס וכל שנותר הוא חישוב טקטי של מיקום ברשימה.

בהקשר הזה, הבולט מכל הוא אולי שר הדתות לשעבר, ח"כ מתן כהנא. לאחר שירות צבאי כמפקד טייסת קרב, הפציע כהנא בשמי הפוליטיקה אי שם במערכת הבחירות של סבב א' (אפריל 2019), כאשר שוריין על ידי נפתלי בנט ברשימת 'הימין החדש' על תקן הביטחוניסט הקשוח.

במהרה חרך כהנא את הרשתות והאולפנים בניסיון למצב את המפלגה החדשה כבשורה האטרקטיבית של המחנה הלאומי וכחלק מקמפיין "ימין על מלא", שכזכור הסתיים במפח נפש, חיפוש פתקי הצבעה אבודים ומחוץ לכנסת.

חלפו מספר חודשים, ובגלגולם החדש כ'ימינה' כהנא ושות' אימצו קו נחרץ יותר. אנשי "הימין שמימין לימין" הבטיחו לבוחריהם כי רק הם ישמרו על נתניהו מהצד הנכון. כמו יתר חבריו, גם כהנא הצהיר כי פני המפלגה לממשלה לאומית בראשות הליכוד ובראיון ל'מידה' בפברואר 2020 אמר:

אנחנו מתייצבים לימינו של ראש הממשלה נתניהו ותומכים בו…נמליץ על נתניהו לראשות ממשלת ימין, וזו הממשלה שאנחנו שואפים להקים"

גם במערכות הבחירות הבאות כהנא המשיך להדוף את הספקות, ובראיון לבועז גולן בערוץ 20 אף התפייט ופסק: "אתה תהיה רקדן בלהקת בת שבע לפני שנשב עם מרצ בממשלה". הסוף ידוע. 'ימינה' לקחה פניה חדה שמאלה ודהרה הישר לזרועות מרצ, העבודה ורע"מ בדרך להקמת ממשלת שמאל על מלא.

להיאחז בקרנות הפוזיציה

לאורך השנה האחרונה כהנא עבר טרנספורמציה מלאה מאיש ימין לבורג מרכזי בקואליציית "רק לא ביבי", ולדוגמה המובהקת והצינית ביותר לאופורטוניזם מהסוג החדש. מי שהגיח לחיים הפוליטיים בקול תרועה כתוספת כוח אידיאולוגית לימין, הפך בתוך זמן קצר לפלקט של גוש "השינוי", תוך שהוא מתמרן ומאמץ את אותו עולם מונחים בדיוק נגדו יצא בקצף.

המהפך של כהנא היה כל כך חד וחלק, עד שגרם לו כנראה לבעיות שכחה. בראיון ברשת ב' לפני כשבועיים, נשאל האם יש מקום לאמירה כמו "הפסילה של נתניהו כמנהיג גוש הימין היא עזות מצח, חוצפה ומעשה לא דמוקרטי".

מבלי שזכר שהוא עצמו אמר את המשפט הזה לפני שנה וחצי, כהנא הזדעק מיד והשיב: "אני אגיד לך שנתניהו…גורר אותנו פעם אחר פעם למצב של חוסר יציבות שלטונית והגיע הזמן לחתוך את הדבר הזה, להגיד לו תודה ולהמשיך הלאה". לאחר שהמראיין אסף ליברמן הזכיר לכהנא כי הוא הדובר והשמיע את ההקלטה בשידור, הוא התחמק בילדותיות אופיינית.

אגב, בהמשך אותה הקלטה, כהנא מוסיף לדבר בלהט: "מה פתאום ללכת עם גנץ, אנחנו נלך עם הליכוד לממשלת אחדות, ואם זה לא יקרה, זה יהיה אך ורק בגלל כחול לבן שממשיכים לפסול את מנהיג גוש הימין שהוא בנימין נתניהו". לבסוף כהנא אכן הלך לממשלה, אך ראו איזה פלא – בדיוק עם האנשים איתם אמר שלא ילך.

בשבוע שעבר, לאחר פיגוע הירי בבקעת הירדן, נשאל כהנא על ידי אריה גולן האם הוא תומך בחיזוק הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון שלה, כדי להילחם בגל הטרור המתחדש. וכך השיב: "אנחנו צריכים לחזק את הרשות הפלסטינית מול חמאס – צריך לחזק את מי שמשתפים איתנו פעולה בצורה כזו או אחרת". למה הכוונה "בצורה כזו או אחרת"? גם הוא עצמו אינו יודע.

הבלבול רב עוד יותר כאשר זוכרים הצהרות קודמות של כהנא כמו זה שגרסה כי "הרשות הפלסטינית היא אויב וכך יש להתייחס אליה". מה נשתנה בשנתיים מאז נכתבה? האם הפלסטינים זנחו את תכנית השלבים באמנת אש"ף? הפסיקו את ההסתה ותשלום המשכורות למחבלים או שמא ויתרו על זכות השיבה? הדבר היחיד שהשתנה היא הפוזיציה הפוליטית של הכותב.

אך התייחסות להתבטאויותיו האחרונות של כהנא כלא יותר ממעידות או סטייה רגעית מדף המסרים תהיה קלה מדי. אסור לעשות הנחות כאלה למי שנטש לחלוטין את המצפן האידאולוגי והונה את ציבור בוחריו, וממשיך לעשות זאת רק עבור חיבוק מהמחנה הנכון וסידור עבודה פוליטי.

ממלכתי זה אחי

בחודשים האחרונים נפוץ במחוזותינו המונח החדש-ישן "ממלכתיות".

בשנות ה-80 וה-90 השורש מ.ל.כ בהקשרים ציבוריים ופוליטיים סייע לשמאל להגדיר ולבדל אישים מסוימים מקרב שתי קבוצות הנמנות (על פי רוב) על מחנה הימין. האחת – דתיים לאומיים מיושבים וצייתנים, לא ההם מהגבעות עם הדובון, העוזי והזקן המדובלל; השנייה – חברי ליכוד פרגמטיים, אינם ניציים, לא ההם שהלכו להפגנות ועמדו על מרפסות. אף שחלפו כמעט שלושה עשורים, התיוג המתנשא (והממלכתי) של אנשי השמאל לכל מי שחושב אחרת, נמשך באותן השיטות.

ובימינו, מה יעשו אותם פוליטיקאים שחברו יחדיו לגוש חוסם אך משולל מכנה משותף מלבד "רק לא ביבי"? כיצד יצליחו לקיים ממשלה וכנסת מתפקדות ללא עריקות, שביתות, איומי פרישה ומשברים קואליציוניים? מוסיפים לחבילה מילוי כדי ליצוק תוכן: הכוחות הממלכתיים.

מי לא רוצה להיות היום ממלכתי. מאוכזב ליכוד? תפדל. יודע לדבר בשבחה של מערכת המשפט? אהלן וסהלן. רוצה לדלג על פריימריז? וולקאם. העיקר שתהיה ממלכתי. אין זה מפתיע שהמפלגה השלישית בגודלה, נכון לסקרים האחרונים, בחרה לעצמה את השם הזה. החבילה נוצצת, אך במציאות – ערב רב של אופורטוניסטים, טרמפיסטים ופלקטים לייצוג מגזרי. אף אחד גם לא הופתע כאשר מתן כהנא, לאחר התרסקות 'ימינה' ולאחר שפלרטט עם מספר רשימות אחרות, נחת בבטחה הישר למקום התשיעי ברשימה הממלכתית.

כחלק מהניסיונות להניע את הקמפיין המדשדש, נקרא כהנא להפקת סרטון תחת הכותרת "ממלכתי דתי כמוך". הוא כולל את כל הקלישאות הרגילות על "ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל", הצורך "לחפש את המשותף", וכמובן מנטרות חלולות בסגנון "התיישבות, ערכים וציונות".

במילים אחרות, כל הערכים בהם כהנא בעט בשביל עוד שבוע בכיסא, כעת משווקים לציבור בו בגד בשם הממלכתיות. ימים ספורים לאחר הפצת הסרטון, בכיר הממלכתיים ומי שלמעשה צירף את כהנא למחנה, גדי איזנקוט, טען בשיחה עם פעילים כי "התנועה שדוגלת בהתיישבות בכל מקום מובילה לאסון". כהנא שוב נזעק מיד להגן על פטרונו החדש, כאשר טען ברשת ב' כי איזנקוט למעשה חושב את ההפך.

אז אחרי כל כך הרבה פליק-פלאקים, לאיזה כהנא להאמין? ספק אם מצביעי "ימין הרך" שעל קולותיו נאבקים מפוצלי בנט וסער, ייקנו שוב את הבלוף, או שאולי יש לכנותם "ימין לשעבר", אך בבחירות כמו בבחירות אין דבר כזה שאין דבר כזה. המהלך הושלם, כהנא ונבחרי הציבור מגוש השינוי התמקמו מחדש וכעת נותר לראות האם ועד כמה גם הבוחרים ינועו בעקבותיהם בממלכתיות.

מות האידיאולוגיה

בעיצומם של המגעים להקמת ממשלת בנט-לפיד, התייחס כהנא להליכה עם מפלגות השמאל בראיון לגלי צה"ל והבהיר: "יש עת לאידיאולוגיה, ויש עת להרגעה". בזמן אמת ובמפגן של כנות בלתי מתוכננת, כהנא ומפלגתו דאז ריסקו את הבטחותיהם לבוחר וזרעו את ניצני האופורטוניזם הישראלי, מודל 2021.

מיד לאחר צירופו למחנה הממלכתי לפני כשבועיים, ערך כהנא ראיון חגיגי עם אמיר אטינגר ב'ישראל היום', במהלכו נדרש לדלג מעל שאלות מציקות על עמדות, אידיאולוגיה והתחייבות לבוחרים. גולת הכותרת הייתה בביקורת שמתח על חברת מפלגתו לשעבר עידית סילמן, שפרשה מהקואליציה ונתנה את האות לקץ ממשלת בנט. "סילמן חושבת רק על עתידה הפוליטי", אמר כהנא ושלח את הקוראים לערך "חוסר מודעות עצמית" בוויקיפדיה.

אז כהנא מצא בית, לפחות זמני, וסביר להניח שעוד נכונו למערכת הפוליטית חילופי גברי נוספים. לעת עתה, נוכח מפת הסקרים לפיה אין ניצחון של אחד הגושים, נראה כי המשבר לא הולך להיות מוכרע בקלות.

אך לבסוף המערכת הפוליטית תגיע להכרעה שתאפשר לה להגיע לממשלה הומוגנית יחסית, ומה יהא אז על האופורטוניסטים, הטרמפיסטים והמחזרים על הפתחים? איזו אידאולוגיה יחלקו אז כל מרכיבי גוש השינוי? איך כל כך הרבה קצוות ישמרו על לכידות המחנה כששאלת "כן ביבי-לא ביבי" תהיה פחות רלוונטית? כמו האמירה לפיה "פראיירים לא מתים – הם רק מתחלפים", דרכו של עולם רומזת שכך כנראה יהיה גם עם האופורטוניסטים.

רק דבר אחד בטוח. רבים בציבור הישראלי ובפרט מקרב מצביעי הימין כבר למדו את הלקח. סף הרגישות והסלחנות כלפי עריקים לשירות של השמאל תמורת מינוי, נמוך בהרבה. הקונספט של אימוץ מחנה "רק לא ביבי" בשם האיחוי, הריפוי והממלכתיות מוכר, והיום הרבה יותר קל לציבור המצביעים לזהות את התסמינים, ובעיקר לבוא חשבון עם נבחריו.


עקבו אחר ׳מידה׳ ברשתות החברתיות:

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. "אנחנו צריכים לחזק את הרשות הפלסטינית מול חמאס – צריך לחזק את מי שמשתפים איתנו פעולה בצורה כזו או אחרת"-אמר מי שבחר לחזק את מי שהמפלגה שלו הגדירה כ'מפלגת החמאס' במקום ראש ממשלה ימני, גרוע בעיניהם ככל שיהיה, שלפחות ברור שמשתף פעולה נגד אויבי ישראל בצורה כלשהיא, גם אם לא מושלמת.

  2. הזיגזג שאתם מתארים כאן הוא תוצאה של מציאות אחת: מפלגות דיקטטוריות של מנהיג אחד שיכולות לאפשר את המצב הזה. אדם כמו כהנא מעולם לא היה נבחר בפריימריס של אף מפלגה רצינית. אבל במפלגה דיקטטורית שלה הוא מהווה נכס אלקטורלי הוא יכול להיכנס בשתי שניות וגם לצאת למפלגה אחרת. כהנא היה בימינה בזכות שקד ובנט, כיום הוא במחנה הממלכתי בזכות גנץ וסער. בשורה התחתונה – האופורטוניסטים משגשגים במשטר דיקטטורי. כל מה שהם צריכים לעשות הוא לרצות את הדיקטטור שיושב בראש המפלגה ולא את הציבור, עליו הוא משתין מהמקפצה. חשוב להבין מה קרה כאן – הכל קשור לא לחוסר משילות של הממשלה אלא לחוסר הריבונות של העם. העם מאבד חלקים נרחבים מהריבונות שלו לטובת המשפטנים, הפוליטיקאים האופורטוניסטים, הלוסיבטים והמפלגות הדיקטטוריות. בשורה התחתונה אנחנו בדרך לממשל שבו לעם לא יהיה קול.

  3. לפחות דבר אחד טוב יצא מכהנא-
    ההצטרפות שלו לגנץ סדקה את האשליה כאילו גנץ הוא שותף טוב מבחינת החרדים(את כהנא הם מכירים היטב) ווידאה שהם ישארו נאמנים לגוש הימין.

  4. פעם, מזמן, להיות גולדפארב היה עלבון קשה מנשוא.
    כיום כולם בשמאל גולדפארב, כי הכי חשוב להיות על הרכבת, לא משנה באיזה קרון ולא משנה לאן.

    כמו עם גולדפארב והאיחוד הלאומי, השמאל לא יכול להגיע לשלטון ללא עריקים מימין. העריקים זכו בהנשמה קצרת טווח לקריירה דועכת, הציבור שילם ומשלם בדם.