אבישי עברי עמד לשאול את נתניהו שאלה, אבל אז הגיע ביבי ג'וניור. בתקשורת שואלים שאלות, אבל רק על האיפור של שרה. הקקפוניה צמאת הדם נמשכת.
אם פרשת וי-15 לא הספיקה לכם, כעת מתברר כי גם המתקפה נגד נאום נתניהו בקונגרס אורגנה מעבר לים. ולאן מובילות העקבות? ניחשתם נכון, היישר לחדר הסגלגל
האם ישלבו היו"רים "כוכבים" על חשבון הפריימריסטים? ועד כמה זה מועיל, אם בכלל? אבישי עברי על קוסמטיקה פוליטית.
"אסלמופוביה" הוא מונח מומצא הלקוח מבית המדרש הקופירייטרי של "הומופוביה". הבעיה היא שהמוסלמים באירופה אינם מיעוט נרדף אלא מיעוט רודף.
מנכ"ל הרשות השנייה עד לפני חמש דקות חבר לכחלון, שר התקשורת לשעבר, והודיע על תמיכה בערוץ 10 – למרות ששניהם אחראים למצב הערוץ הכושל.
חיילי צה"ל נשלחו רגלית לג'נין כדי להגן בעיקר על פלסטינים, הושמצו על ידי בכרי ולאחר מכן הופקרו להתעללות מתמשכת של מערכת המשפט.
במפה הפוליטית המרוסקת מככבת הפעם יותר מבעבר מפלגת התקשורת: רביב דרוקר, אמנון אברמוביץ', ומעל כולם 'ידיעות אחרונות', מתגייסים לקמפיין "רק לא ביבי".
למה הם אומרים שהבחירות מיותרות? הבחירות האחרונות הכניסו שורה של דמויות "מעניינות". זו הזדמנות לנפנף אותן
מדי שבוע מפרסם 'הארץ' מאמרים המבססים את הטיעון, שהדתיים הם אבות כל צרה ואסון.
ב'ידיעות' תואר יהודה גליק כ"חבית חומר נפץ" ובערוץ 2 תואר הפיגוע כאילו מדובר בסכסוך בעולם התחתון. ב'הארץ' שחררו לאורי משגב את הרצועה
בשביל מה נערכו בחירות לנשיאות אם מה שקיבלנו בסוף זוהי גרסה משועתקת של שמעון פרס?
זוכרים את "הכחלונים"? גלעד ארדן כבר עקף אותו בסיבוב. הרפורמה ברשות השידור היא מהלך היסטורי, שארדן יוצא ממנה מחוזק מתמיד.
סרבני 8200, בדיוק כמו בר רפאלי ושיחות סקס סודיות, הם כולם אירועים מדומים חסרי משמעות בעולם הממשי שנועדו לגרום לקוראים להקליק.
ידיעות בהרעשת אנטי-ביבי ובישראל היום ממשיכה לנשב הרוח החגיגית. בימין ובשמאל קיפאון דוגמטי וליברמן זוכה, משום מה, לעדנה מחודשת.
הציבור הישראלי שבוי בקסמי דמויות מנהיגיו ויסלח להם על התבטאויות שגויות עד שקריות, כפי שסלח לכל ראשי הממשלה על התנהלותם החובבנית והלא אמינה.
כשהשגרה הישראלית נראית כמו זירת מלחמה קל מאוד להכריז שמטרות "השבת השקט" של מבצע 'צוק איתן' הושגו. על ניצחון, הפסד ומה שבאמצע.
הגישה האוטופיסטית לסכסוך עם הפלסטינים יצרה שסע ישראלי עמוק. עזה מכריזה על התפכחות הכרחית.
"צה"ל רוצח"? "מוות לערבים"? נו, אז אמרו. אבישי עברי מתגאה בחופש הביטוי הקיצוני הנהוג בארצנו, וקורא: תנו לכולם לדבר. נעמוד בזה.
מי צודק בוויכוח בין רזי ברקאי לאיילת שקד על דיווחי התקשורת? האם 'הארץ' הוא עיתון ישראלי? ומה חושב נציגו הבולט של העיתון על טלוויזיה?
לאבישי עברי נמאס לשמוע על הקסאמים "שירו עלינו גם לפני ההתנתקות". לא יעזרו כל הפלפולים: ההתנתקות הייתה טעות, ומישהו צריך ללכת הביתה.
השב"כ לא אשם בחטיפה, אפילו לא משטרת ישראל. האחריות רובצת על הדרג המדיני שטיפח את קני הצרעות ביו"ש.
מהם קווי הדמיון בין מחנה השמאל לשחקן פוקר אובססיבי, ומאיפה יונקת מועצת חכמי 'הארץ' את האידאולוגיה שלה. טור הביקורת של אבישי עברי
אנשי התקשורת דואגים לפלסטינים שסובלים מהמבצע הצה"לי, כועסים על הטרמפיסטים, ומחסלים חשבונות עם שמאלנים ש"סרחו". אבישי עברי עושה סדר
רוב הזמן, התקשורת יודעת להימנע מהאשמת קרבנות בתקיפה שעברו. אך כשזה מגיע למתנחלים, השבט הלבן שוכח את כל הכללים
התקשורת שוב סוערת על הוצאות מעון רה"מ שנחשפו לאחרונה. גם כאן, כרגיל, הדיון הפך למתלהם והחמיץ את הנקודות החשובות באמת
מרכז 'מולד' של השמאל הרדיקלי פרסם בערוץ 10 תחקיר מביך וחובבני במיוחד על עלות המאחזים. אבישי עברי לא מופתע.
תחקיר של 'רגבים' וערוץ 2 חשף גביית פרוטקשן במגרשי חנייה מאולתרים של בדואים בלב המדבר. את אביב לביא התחקיר הרגיז במיוחד, מעניין למה.
"ביביתון", "סמרטוטון", "זוועתון"; הכפשת ישראל היום הפכה זה מכבר לספורט הלאומי, אך מלבד בכי ונהי אין לה שום תוכן רציני. טור הביקורת של אבישי עברי.
אבישי עברי קרא כמה טקסטים של תרבות ה"זכרון האלטרנטיבי" והבין מה כל כך מפריע לו בטרנדים האחרונים בתחום.
כששמאלני מראיין שמאלני שמתווכח עם שמאלני שמצדד בשמאלני שאכל צהריים עם שמאלני שדיבר על השמאל.
שחיתות? שוחד? בגידה בציבור? הצחקתם את בכירי העיתונאים הישראלים. כל עוד זה משרת את האג'נדות שלהם – הכל טוב. אבישי עברי נושך
אבישי עברי לא מבין את הביקורת על חשיפת החשדות כלפי השר סילבן שלום. הרי נבחרי הציבור צריכים לעמוד בסטנדרטים אחרים
מדוע יצא קצפו של מו"ל 'הארץ' עמוס שוקן על אחד מבכירי כותביו, והאם גם לדעתו אין דבר כזה עם פלסטיני? כשנלחמים במדינת הלאום היהודית הכל תופס
תנועת שלום עכשיו הולכת ומאבדת מהרלוונטיות שלה. גם קליפ גדוש בחוסר מודעות מביך כנראה לא יציל אותה
תפיסת ספינת הנשק האיראנית, שהובילה לפרץ של אחדות וגאווה ישראליים, היכתה בתדהמה ויגון את החסידים התקשורתיים של הדיכאון הלאומי, הפיצול והסכסוך. המומים ודואבים מן ההצלחה הישראלית, הם פצחו במסע בהול נוסף של ערעור מוסכמות פטריוטיות. אבישי עברי מפצח את הקוד ההיסטרי, ומסביר את תפקידם בחברה הישראלית.
מזה 13 חודשים נתניהו לא התראיין בכלי התקשורת ולא ענה לשאלות או ביקורת. למה לציבור לא אכפת?
20 שנה חלפו מאז אוסלו, 20 גם חלפו מאז התחילה אילנה דיין את 'עובדה'. שום דבר לא השתנה: לא הקלישאות ולא דובריהן.
תזכורת קצרה להפחדות שהתקשורת הישראלית כל כך אוהבת.