הכנסת מרבה להנציח, הציבור ירבה לשלם
בזמן שהמדינה מתמודדת עם הוצאות המלחמה, הכנסת ממשיכה לאשר מוסדות הנצחה חדשים בעלות של מיליוני שקלים, ללא מדיניות ברורה וללא בקרה תקציבית
כשקונספציה כושלת מתאימה לאג'נדה, אפשר לדוש בה גם 40 שנה אחרי. ואוסלו? כאן הדין הוא לא רק דממה, אלא הכחשה.
שתי מדינות לשני עמים? אם הייתם שואלים את יצחק רבין הייתם מקבלים תשובה מפתיעה.