במקום לעסוק בעיקר ולטפל בניגודי עניינים חמורים מצד שופטים, בג"ץ בחר בתעלול יח"צ שאינו מחדש דבר ומנסה להסיט מעצמו את האש
בשעות אחר הצהריים של יום רביעי האחרון, רשת הטוויטר החלה לגעוש ולרעוש. הסיבה: הודעה חגיגית שפרסמה דוברות הרשות השופטת בה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הצהירה על "כוונת הרשות השופטת לפרסם ולעדכן מעת לעת באופן יזום החל משנת המשפט הקרובה" את רשימת ניגודי העניינים בהם נמצאים השופטים ומונעים מהם לעסוק בתיקים הקשורים לגורמים מסוימים.
עד היום רשימת ניגודי העניינים של השופטים הייתה נמסרת למי שביקש באופן מיוחד לקבל את המידע, אך הוא התפרסם ברובו במקומות שונים בעבר וזמין לכל אחד במרחק כמה לחיצות עכבר. כלומר, בעצם הבאת תוכן הרשימה לציבור אין למעשה כל חדש, רק שעכשיו הוא נעשה לכאורה באופן יזום מצד בית המשפט עצמו, אם כי משום מה ייכנס לתוקף רק מחודש ספטמבר הקרוב.
שנית, ההצהרה הדרמטית מגיעה מספר שבועות לאחר שני תחקירי עומק עיתונאיים שחשפו את אוסף ניגודי העניינים הרחב של הנשיאה חיות עצמה (קלמן ליבסקינד ב'מעריב') ועוד רשימה ארוכה של ניגודי עניינים אצל שופטים אחרים (צח שפיצן ב'כאן'), מהם עלו מקרים רבים בהם בג”ץ דן בתיקים בהם יוצגו בעלי עניין אשר השופטים הצהירו במפורש כי אסור להם לדון מולם. בהודעת הרשות אמנם נכתב כי "החלטה עקרונית על הפרסום התקבלה כבר לפני מספר חודשים" כחלק מ"מהלך לקידום השקיפות" אך ברור שהתזמון שנבחר אינו מקרי ובכל מקרה, מה מנע מבית המשפט לפרסם אותה עד עכשיו?
ליבסקינד חשף למשל כי חיות הפנתה בעלי דין לגישור אצל חברה טובה, קידמה עוזרת שלה לשעבר לתפקיד שופטת, קיבלה להתמחות בלשכתה בת של ידיד קרוב ואף ישבה בדין בתיקים של חברות אותן מייצג בעלה. במקרים קודמים למדנו כיצד השופטת ענת ברון דנה בענייני תורמים למוסד שמנהל בעלה, וגם דחתה תביעות נגד מפעל הפיס שתרם כסף למוסד בראשו הוא עומד. רק לפני כשבועיים דחה בג"ץ עתירה נגד המשך כהונתו של היועמ"ש מנדלבליט גם כממלא מקום פרקליט המדינה למרות ניגוד עניינים הזועק לשמיים ולמרות עננת החשדות נגדו. במילים אחרות, גם כאשר ניגודי העניינים היה קיימים וידועים לצדדים הדבר לא מנע משופטים להפר אותם ברגל גסה, ובמקום להתייחס למקרים החמורים עצמם, בג"ץ בוחר כעת בתעלול יח"צני שאינו מחדש לציבור דבר ומנסה להסיט מעצמו את האש.
בשנת 2007 פרסמה נשיאת העליון דאז דורית בייניש את רשימת "כללי האתיקה לשופטים" אשר היו אמורים לשקף ולבטא "תפיסות עומק ערכיות ומוסריות המהוות תשתית למעשה השפיטה ולדרכי התנהגותו ואורחותיו של השופט", ובהתאם אליהם ינהג השופט כאשר הוא "משווה נגד עיניו כל העת את הצורך לקיים את אמון הציבור ברשות השופטת". בין הסעיפים ברשימה נכללת "מניעה משבת בדין" במקרים בהם קיימות נסיבות "שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים" כמו למשל קרבה משפחתית, חברית או עסקית. בסעיף זה כבר ראינו שחלק מהשופטים, כולל הנשיאה, אינם עומדים ובכל מקרה – מי אמור לשפוט אותם במקרה של הפרה? הם עצמם?
מקרים נוספים של הפרות אתיקה שהתרחשו לאחרונה ללא שום השלכות היו למשל כאשר השופט חנן מלצר שיבח בפומבי את עו"ד שחר בן מאיר, העותר הסדרתי משמאל, ואמר כי "מגיעה לו בהחלט הוקרה על פעילותו במערכת הבחירות הזו". על כך קבע נציב התלונות כי מדובר ב" התבטאויות מיותרות מהן היה ראוי להימנע". מכעיסה במיוחד הייתה התנהלותו של השופט מני מזוז, שהוציא צו הקפאה להמשך כהונתו של ממלא מקום פרקליט המדינה דן אלדד למרות ניגוד עניינים ברור ומבלי שהתבקש, ועוד העז לטעון בהמשך שדבריו הקשים כפי השר אוחנה לא כוונו ספציפית אליו. כן, אלה הם אותם השופטים שמטיפים לציבור מוסר מעל הדוכן, אבל בעצמם כושלים שוב ושוב בענייני אתיקה אישיים ונהנים מפטור גורף.
לאחר ההודעה על הפרסום המתוכנן של רשימות ניגודי העניינים, שר המשפטים אבי ניסנקורן בירך על המהלך וצייץ כי מדובר ב"צעד חשוב לקידום השקיפות" ו"עדות נוספת לכך שהתברכנו במערכת משפט איכותית ומקצועית". אכן שקיפות ומקצועיות הם ערכים חשובים, ובמיוחד חשובים למערכת משפט שכוחה נובע מאמון הציבור. אבל שקיפות לא עובדת באופן חלקי ולמרבה הצער, התנהלות מערכת המשפט בנושא עד היום הייתה לא פחות שערורייתית.
רוצים שקיפות אמיתית? אולי נתחיל למשל בפרסום פעילות "ועדת השתיים" הסודית שממיינת מועמדים לשפיטה או מאגרי המידע הסודיים על שופטים שהרשות השופטת עשתה הכל כדי להימנע מלחשוף אותם; או שאולי נתחיל למשל בהסרת צווי איסור הפרסום מעל פרשיות מנדלבליט שמסעירות את המדינה כולה במשך שנים, אותו יועמ"ש שסירב למשל לחשוף האם נפגש עם דנה ויס לפני שידור הראיון השערורייתי בו חשף פרטים מחקירות רגישות, תוך שהוא דוחה כל בקשה לחקור את ההדלפות מאותן חקירות. משרד המשפטים גם סירב לבקשתנו לחשוף את שמות העיתונאים עמם נפגש פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, סירב למסור פרטים על החופשה אליה יצאה המשנה לפרקליט המדינה ליאת בן ארי במהלך השימוע בתיקי ראש הממשלה, סירב למסור את יומנה המקורי של המשנה ליועמ”ש דינה זילבר ושל בכירים אחרים במערכת.
עד שמערכת המשפט לא תעמוד בעצמה בסטנדרטים הבסיסיים ביותר של שקיפות, אנא חסכו מאיתנו הטפות על חשיבותה, ועד ששופטי בג"ץ לא ידרשו גם מעצמם את דרישות האתיקה המחמירות שהם דורשים מכל השאר – אנא חסכו מאתנו תעלולי תקשורת וספינים כמו זה מיום רביעי האחרון. המשך הגיחוך על כללי האתיקה ותרגילי יח"צ כדי לכסות עליו הם בטח לא מה שיעצרו את המשך התרסקות אמון הציבור.
אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר.
נכון גם לחיטוי המחלה השופטת.
D9
אז מתרסק אמון הציבור , אז מה? נראה תוריד להם שקל מהמשכורת
לא מעניין אותם הציבור.
רק פוליטיקאים כמו אוחנה יביאו שינוי.
כנראה ל99 אחוז מהח"כים מהימין אכן עומדות ותלויות קופות שרצים מעל הראש. אין הסבר אחר לפחדנות ואימפוטנציה של שנים על גבי שנים מול מערכת המשפט.
אוחנה כנראה מהבודדים שבאמת שאין שום עילה לתבוע אותו. חבל שלא כל הח"כים שלנו כאלה.
אתה ממש לא צודק.
מעל ראשו של יעקב נאמן לא היתה תלויה שום קופת שרצים.
בוודאי לא מעל הראש של רפול וקהלני.
מערכת המשפט הצליחה להשיג הרתעה אצל רוב הפוליטיקאים.
הטוטליטרים הנושאים את שם הדמוקריה לשוא
גדעון סער עשה רבות לקידום שלטון המשפטנים. היוזמה לשינוי שיטת הועדה לבחירת שופטים הגיעה מגדעון סער. מלפנים המצב היה עוד הרבה יותר גרוע בחירת שופטים נעשתה באופן סודי בקרב שופטים עצמם בלבד. מאוחר יותר הוקמה ועדה לבחירת שופטים אך לבחירה לא היה צורך ברוב מיוחס של שבעה מתוך התשעה. החוק הזה נחקק בדיוק בזמן לביטול השפעת הרוב הלאומי בועדה לשביעות רצונן של השופטות דורית בייניש ואילה פרוקציה ועורכת הדין רחל בן ארי.
רפורמות משפטיות למה הן לא בוצעו? הרי בית המשפט הוא אבן הנגף! הוא המעצור! גדעון סער מהפרקליטות. וגדעון סער שמתגאה בזה שקבע את הרכב הועדה לבחירת שופטים תשעה 9 חברים, שלבחרת שופט צריך רוב של שבעה 7 מתוך התשעה 9: מתוכם שלושה 3 שופטים משמע וטו לשופטים, שניים 2 מלשכת עורכי הדין – רוב למשפטנים. שני 2 שרים שאחד מהם שר המשפטים שהוא בדרך כלל עורך דין ועל כן הוא לצד השופטים. שני 2 חברי כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. גדעון סער התנגד לשינוי שיטת בחירת השופטים ותמך בהמשך בחירתם הם על ידי עצמם בשם “הדמוקרטיה”, כל זה אומר חוסר פיקוח על שופטים. זהו שמאלן מובהק גייס החמישי. מספיק לדעת מי בעד פיקוח על שופטים (גם פרקליטים) ומי נגד כדי לדעת מי שמאלן. במדיניות חוץ ובטחון ופנים מתערבים ומפריעים השופטים שהוא גדעון סער כל כך עוזר להם בכך. גדעון סער כמו דן מרידור, כמו בני בגין וכמו מיכאל איתן תדיר הצביעו נגד כל חקיקה לאומית כפי שהיו בעד המשך רודנות המשפטנים.
גדעון סער ודן מרידור ובני בגין הצביעו נגד שינוי שיטת בחירת השופטים שתהיה יותר דמוקרטית ושלא שופטים יבחרו את עצמם. את התנגדותם הם נימקו ברוב צביעותם ב”דמוקרטיה” שהרשות השופטת תהיה חפה מפוליטיקה – אם פוליטיקה הינה מילה מלוכלכת לא ברור מה הם עושים שם. כלומר ששופטים ימשיכו לבחור את עצמם לפי העדפות ההשקפה הפוליטית שלהם.
כלפי המשטרה, חקירת מח"ש אינה שווה היות ומח"ש הינה מחלקה בפרקליטות המשתפת פעולה בפשעי המשטרה. גם המשפט הישראלי בהיותו בברית עם גורמי האכיפה האחרים ובלתי דמוקרטי בעליל, דוחה את גישת ‘פרי העץ המורעל’ לפיה ראיה שהושגה באופן לא חוקי אינה קבילה בבית המשפט. רק במקרים נדירים של צדיק בסדום ישנו שופט המוכן להודות ש"ביצוע עבירות על ידי גורמי אכיפת החוק מהווה תופעה פסולה שאין להשלים עימה”….“על רשויות החקירה להקפיד הקפד היטב על הוראות החוק ועל יישום נהלי החקירה, ולהוות דוגמה לכל אזרח להתנהגות נאותה" זאת ועוד "במקרים קיצוניים בהם הדברים נעשים בזדון אז צריך כמובן לנקוט צעדים המתאימים כמו חקירה של מח”ש והעמדה לדין" אין אלו מקרים קיצוניים כלל וכלל אלא מעשים של שגרת שעה שעה! —————————————
.
לכן העמדה לדין על ידי בית המשפט גם היא אינה שווה כיון שבית המשפט גם הוא המשכה של הפרקליטות שהיא המשכה של המשטרה. כלומר גורמי הפשיעה הממוסדת הם רשויות האכיפה אינם יכולים לתקן את הפשיעה הממוסדת כלומר של רשויות האכיפה. נציגי העם צריכים להיות אחראיים על גורמי האכיפה. הצרה היא שאין מי שיעשה זאת כיון שאין בישראל מספיק מוסדות. אין מוסד שישפוט את השופטים והתובעים כיון שאין לנו מספיק מוסדות. יש לנו כנסת קטנה שמספר חבריה 120. כבר מזמן מזמן אינה מספיקה לגודלה של המדינה. לא רק שהיא קטנה אלא חלקה אפילו אינה מתעניינת בשלום המדינה על תושביה. אלו הן המפלגות הערביות אשר בעודן מאיישות את הכנסת, הן מתנגדות לעצם קיום המדינה. כנגד החלטת הכנסת בג"ץ פסל את החלטת הכנסת להוציאן אל מחוץ לחוק, כמובן מתוך דאגה לכנסת כדברי יצחק זמיר… גם אין לנו בית נבחרים גבוה שיפקח על כולם: על הכנסת ופיקוחה על הממשלה וגם כמובן על בית המשפט. יש צורך בפיקוח על שיעשה על ידי בית נבחרים גבוה כפי שנעשה במדינות אחרות. משכנו צריך להיות היכן שנמצא כיום בית המשפט העליון. בניין זה מתאים גם כיון שיש בו תאי אסורים לצורך מעצרים של גורמי אכיפה חשודים כפי שהם עושים לאזרחים.
שלטון השמאל בבתי המשפט חייב להסתיים. השמאל מתגלה כאן כצבוע ועברייני ובעיקר מגן על אנשיו. משמר פריווילגיות.
אור השמש לא עוזר נגד הקורונה, וגם כאן לא יעזור.
אנחנו חייבים לוודא, כי אלה שנמנה לשפוט אותנו, יהיו בעלי איכות אנושית גבוהה
וזאת נעשה על ידי ועדה שהציבור + נציגיו ימנו, תחת שימוע נוקב.
עם האיסורים הבאים:
אף שופט לא ישב בוועדה להחירת שופטים, גם לא עורך דין (למניעת שחיתות)
לא יהיו במערכת המשפט, כולה, בני אותה משפחה, קרובים מדרגה שניה ושלישית. אחד נכנס, השני יוצא.
לכל השופטים יהיה טופס משוב, לניתוח ביצועיהם, עם סנקציות
אפשר לפטר שופט, שעבר על החוק, או שפט שלא על פי חוק, במקום.
יסגרו כל משרדי השופטים בדימוס, בבית המשפט העליון
יופרד הית המשפט העליון מבג"צ
הכל נכון. ומה הלאה ??? כל מוסדות הביקורת לא יועילו. הוצאת קיטור לריק. די מייאש.
יש דרך לפתור ולפרק את החונטה שהשטלתה על מערכת המשפט בישראל.
לחוקק חוק שכל השופטים ימצאו במעמד מפוטרים שימשיכו בתפקידם עד ליום זימונם לדיון בשימוע בפני וועד ממלכתית שתוקם למטרת בדיקת נקיון כפיהם והתאמתם לשבת בכס המשפט. במקביל הוועדה תשב בשימוע לבחירת שופטים חדשים. יאמר גם שהוועדה תהיה מוסמכת לפטר שופטים שחורגים מסמכותם ופוסקים שלא על פי חוק.
שופט שלא יעבור את אישור וועדת השימוע יפוטר ויחדל מלשמש שופט.
החוק יקרא בשם: חוק ניקוי בתי המשפט משופטים מוטים וחיטוי נגע הטיית משפט בבתי המשפט, ומנוי שופטים בישראל.
אסתר חיות כנראה מושחתת. אהבתי יותר את מרים נאור
דמותו של היומ"ש
https://www.news1.co.il/Archive/002-D-141949-00.html