זמן לחשבון נפש במרצ ובעבודה

במקום לנצל את התקופה בממשלה לעשיה משמעותית, מפלגות השמאל בחרו בהקצנה שהתבטאה בתוצאות הבחירות

לאן עכשיו? גלאון ומיכאלי | צילום מסך מתוך כאן 11, Joshua_seajw92

על פי נתוני ועדת הבחירות המרכזית נכון לבוקר יום חמישי ולאחר ספירת 91% מן הקולות, מסתמן כי מפלגת מרצ לא עוברת את אחוז החסימה ותישאר מחוץ לכנסת הבאה. מפלגת העבודה נמצאת קצת מעל אחוז החסימה, וככל הנראה תרשום שפל של ארבעה מושבים בלבד בכנסת הקרובה, בה תשוב לשורות האופוזיציה בעקבות הניצחון המשמעותי של גוש הימין.

מדוע ואיך זה קרה? יתכן וזהו שלב נוסף במגמה מתמשכת של שקיעת השמאל הישראלי והתחזקות זרמים לאומיים שעוד ידובר בה, אך כרגע ניתן לנתח את הנסיבות המיידיות לתוצאות העגומות בקלפי.

יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי הגיעה למערכת הבחירות האחרונות ממעמד בכיר של שרת התחבורה ולאחר שנה וחצי של נוכחות תקשורתית רחבה. אלא שכפי שהתברר בפועל, מעבר לסרטונים ולראיונות, מיכאלי עסקה מעט מאוד בבעיות התחבורה.

במקום לצלול לעומק לטיפול בסוגיות יסוד כמו הגודש בכבישים, בעיות תשתית או העומס בנמלים, היא העדיפה להתמקד בשורת גימיקים כמו הטמפרטורה ברכבת, תמרורים מגדריים וסימוני גבולות באוטובוס. גם כאשר ניתנה לה הזדמנות לטפל בסוגיה מגדרית אמיתית כאשר התפוצצה מחדש פרשת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע, מיכאלי בחרה בשיקולי פוליטי קר וצר כאשר זנחה את אסונן וכאבן של חיילות צעירות.

גם חלק מחברי מפלגתה לא טמנו ידם בצלחת במהלך כהונתם הקצרה בקואליציה. כך למשל, עמר בר-לב התגלה כשר לביטחון פנים כושל ומבולבל, אבתיסאם מראענה בילתה בעיקר בטקסי זיכרון למחבלים והשר נחמן שי, כאשר לא היה על מטוס בדרך לאי-שם, הקפיד לספק התבטאויות תמוהות שגרמו נזק מדיני לא מבוטל. למערכת הבחירות מיכאלי הגיעה כבר במצב קשה, ובחרה בקמפיין של הקצנת מסרים החל מהשמצת היהדות ועד לשימוש ציני ומבזה בזכרו של יצחק רבין ז"ל. את התוצאות ראינו בקלפי.

תהליך דומה היה ניתן לזהות גם אצל מרצ. אחרי קדנציה קצרצרה בקואליציה בה השרים וחברי הכנסת של מרצ התמקדו בעיקר בהשגת ג'ובים למקורבים, ביזוי דגל ישראל וחללי צה"ל והחייאת אגדת "זכות השיבה", זהבה גלאון שבה להנהגת המפלגה כאשר היא נישאת על שטף בוץ עכור במיוחד. אינספור ציוצים בסגנון אלים והשתלחויות בוטות ביריבים, הפכו אותה לרגע לסוג של כוכבת רשת, ולאחר שכבשה את ראשות מרצ הסגנון רק הלך והקצין.

מעבר למחילת רק-לא-ביבי המוכרת בה גלאון (כמו מרבית ראשי המפלגות בשמאל) המשיכה להתחפר ללא מוצא, נראה כי קמפיין הבחירות של מרצ התמקד בעיקר במתקפה על גוש הימין. זה החל, שוב, במשטמה של ממש לכל סממן יהודי, המשיך בדמגוגיה בגרוש נגד כל סממן לאומי ועתירות לפסילת מתמודדים ברשימות אחרות, והשיא הגיע בהחלטת הדמוקרטית הדגולה שלא לאפשר לערוץ 14 לשדר ממטה המפלגה בערב הבחירות. רעיונות חדשים? דרך? הצעה כלשהי למדיניות? אף אחד מאלה לא נמצאו בקמפיין של גלאון והכישלון הגיע בהתאם.

אז נכון שהיו כאמור נסיבות פוליטיות ואחרות רחבות ומורכבות יותר. יריבויות פנימיות הביאו לפיצול עמוק בשמאל אותו ניצל לפיד להגדלת 'יש עתיד' על חשבון הגוש כולו, אך מעבר לכך – זה כבר כמה עשורים שבשמאל לא מצליחים להכיר במציאות המדינית והביטחונית ובתהליכי שינוי חברתיים, ופשוט לא מסוגלים לערוך חשבון נפש אמיתי.

בפעם הזו הייתה לשתי המפלגות הזדמנות נדירה להגיע לבחירות מעמדת השפעה בממשלה ולהציג תוצאות, אך מפלגת העבודה שהנהיגה בעבר את מדינת ישראל התעקשה להמשיך בדרך ללא מוצא בה ככל שהתנועה הפוליטית גוססת, כך היא מקצינה יותר מבחינה אידיאולוגית, ובמרצ כאמור נצפה דפוס דומה מאוד.

מול כל אלה הן מיכאלי והן גלאון בחרו להמשיך ולזרום עם שטפון ההקצנה. הן לא הצליחו (ולרוב לא ניסו בכלל) להציג שום רעיון חדש, שום פתרון או מדיניות, ושום עבודה למען האזרח. במקום זאת הן המשיכו בזעקות "זאב זאב" מזויפות שכבר לא מפחידות אף אחד וכעת עומדות בפני שוקת שבורה. לפי דיווחים שונים הסכינים המסורתיות של מפלגת העבודה כבר מושחזות לקראת הדחה אפשרית של מיכאלי, ואילו גלאון תעביר את הימים הקרובים כאשר היא מקוששת פתקי הצבעה אבודים.

את הגורמים וגם את ההשלכות עוד יהיה זמן לנתח, אבל נכון לעכשיו ובשורה התחתונה הציבור אמר את דברו וגוש השמאל ספג מהלומה אלקטורלית ממנה יהיה קשה להתאושש. האם נחזה בבדל ביקורת עצמית, התחלה של הפקת לקחים או רמז לשינוי כיוון? ההיסטוריה הקרובה, יחד עם הרכב ההנהגה הנוכחית, מרמזים שהסיכוי לכך נמוך. בכל מקרה, ההחלטות שיתקבלו בקרוב במרצ ובמפלגת העבודה יסמנו לאן פניו של מחנה השמאל הישראלי.


 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. הדבר היחיד שיש לעשות הוא לא לחכות להתנצלות מאוחרת מדי מהשמאל, אלא שהימין ישנה את עצמו ויעבור להתנהגות שתגרום לשמאל לפחד ממנו ולא להרים עוד ראש מולו.

  2. ולמה שיהיה אכפת לנו שהן מתגוללות ברפש של עצמן במקום חשבון נפש?
    ולא, אני לא מייחלת לתקומת המפלגת הללו, כמו כמה דמוקרטים מתוכנו.
    אני לא דמוקרטית כלפי מפלגות דמוקרטיות רק, רק, רק, כלפי עצמן. ודיקטטוריות כלפי ומיליונים כמוני

  3. ואפשר לומר אותם הדברים פחות או יותר על הבית היהודי:
    מפלגה קורסת שממשיכה להקצין בדיוק את ההתנהגויות שגרמו למצביעים לנטוש אותה ומסרבת לעשות חשבון נפש.

  4. השמאל השחית את המערכת הציבורית עם וועדות המינויים ה״מקצועיות״ ובשנה וחצי של שלטון הוא הראה איך הוא משחית את גם את הגופים הנבחרים. זה התחיל עם הטעיית הבוחרים של הבית היהודי, עבר להדרת הימין מהוועדות, המשיך עם בזבוזי הכספים הקולוסאליים של בנט ומשפחתו, והסתיים בקרשנדו הצורם של עסקת הגז המפוקפקת עם ממשל ביידן ועם הצרפתים תוך רמיסת חוקי יסוד ושימוש ביועצים מהצבא ככסת״ח. מי שהצביע לאנשים הללו הם הפנאטים האמיתיים. לא הימין.

  5. בשנה האחרונה השמאל הראה לכולנו שלא גידלו דור של אנשי עשיה אלא מקוננים וחוזי עתידות.
    אחרי שנים באופוזיציה היה מצופה שיפעלו רבות כל אחד במשרדו הוא ובמקום זאת פעלו רק בצורה פופוליסטית .אנחנו לא עיוורים

  6. לא חבל לי על מרצ, הבחירות הוכיחו מה היא שווה. אני מצטער על מפלגת העבודה שהיתה בעבר מפלגה עם קו אידיאולוגי ברור, מרכז שמאל עם בסיס בטחוני לא מבוטל. מפלגה שהיו בה דמויות ראויות בהחלט.
    אני רואה את תחילת הדרדרות כבר בתקופת רבין ז"ל כאשר הסיסמא: "יומרץ רבין" והיא הפכה עם השנים לגרורה של מרצ. וברחה לכיוון השמאל ההזוי וכיום לא נשאר ממנה כלום מהעבר המפואר.

  7. לא חבל לי על מרצ, הבחירות הוכיחו מה היא שווה. אני מצטער על מפלגת העבודה שהיתה בעבר מפלגה עם קו אידיאולוגי ברור, מרכז שמאל עם בסיס בטחוני לא מבוטל. מפלגה שהיו בה דמויות ראויות בהחלט.
    אני רואה את תחילת הדרדרות כבר בתקופת רבין ז"ל כאשר הסיסמא: "יומרץ רבין" והיא הפכה עם השנים לגרורה של מרצ. וברחה לכיוון השמאל ההזוי וכיום לא נשאר ממנה כלום מהעבר המפואר.

  8. אתם מתמקדים פה במפלגות הלא-נכונות.
    מרץ והעבודה הפסידו כמנדט וחצי כל אחת, אותו דבר קרה לחד״ש-תע״ל ובל״ד. וגם המנדטים הללו בסה״כ עברו ליש-עתיד, כלומר נשארו בגוש.
    הם לא הפסידו כי מצביעים נטשו אותם לטובת הימין, אלא בגלל שהם היו מפוצלים ונפלו אל מתחת לאחוז החסימה. לכן הלקח היחיד שהם ילמדו הוא לרוץ ביחד(מרץ עם העבודה ובל״ד עם חד״ש-תע״ל, בשני המקרים אלו איחודים שכבר קרו בעבר).

    מי שבאמת צריכים חשבון נפש הם מפלגות המרכז.
    גנץ הגיע לבחירות עם מפלגה של 8 מנדטים, הוסיף את סער(6 מנדטים) ואת כהנא(לפחות חלק מ7 מנדטים) ובסוף סיים רק עם 11 מנדטים, אפילו אם תוסיפו את שני המנדטים של שקד זו מפלה משמעותית לטובת המחנה היריב.
    מחכה לראות את חשבון הנפש שלהם(לא שאני מאמין שהם מסוגלים להודאה בכשלון ולקיחת אחריות).

    1. התגובה של ימני פה מלמעלה טובה מאד. הניצחון של הימין היה גבולי וכמעט מקרי. 3600 קולות היו מכניסים 4 חברי כנסת של מרץ. לו הערבים היו מאוחדים או מעט עירניים היו נכנסים עוד 4 בל"ד, והתמונה היתה נראת הפוך ומבולבל. הימין צריך להתעורר ולשאול מדוע הוא לא הצליח שלא במקריות ולא בצרוף מקרים.

  9. שתי הנציגות של השמאל הקיצוני, מתיימרות לייצג איכות אנושית ורעיונית ולמשוך את הציבור אחריהן בזכות אותה רמה אישית ואנושית, בפועל, הן בגדו בכל הרעיונות הנשגבים והכפיפו אותן לאינטרסים סקטוריאליים זמניים, ובמקום שצריך אותן הן לא היו.
    הן כן בלטו לרעה בשפת הביבים הפרועה שלהן, שלוחת כל רסן, להחדיר שנאה ופילוג.
    עם ישראל לא אידיוט וזה בא לידי ביטוי בקלפי.
    כאשר מפלגה מצד אחד מתביישת להזדהות כציונית ומצד שני מביעה תמיכה, לפחות על ידי אי גינוי, של אוייבי עם ישראל, אז הציבור מתרגם זאת בקלפי.
    תוצאות הבחירות הן משאל עם מוחץ שבו כ 2/3 של עם ישראל אמר את דברו נגד השיסוי והזדהות עם האוייב ובעד עם ישראל.
    הנצחון של בן גביר על מיכאלי וגלאון יחד הוא קודם כל נצחון מוסרי של כוחות האור מול כוחות החושך.