במאבק על השלטון, האליטה ממשיכה להתנכר לעם

איווי המוות הישראלי בנוסח השמאל, כפי שעורך כתב-העת נתיב אריה סתיו אבחן בזמנו, החריף והקצין עם השנים. המשורר נתן זך התרפק על הישן שאין עוד, והצביע על "תשוקת המוות". האירוע שהוליד מחשבות אובדניות הייתה כמובן רעידת האדמה הפוליטית ב-1977. "דור הלומי המהפך", כתב איש הספרות יורם בק. דרדור השמאל הגיע לנקודת שבר נוספת עם מחיקת מרצ מהכנסת וצמצום כוחה של מפלגת העבודה לארבעה מושבים בלבד בבחירות האחרונות.

לצד עוגמת הנפש ובגללה, התפרץ החל מחודש ינואר כאוס בחוצות המדינה. התכנית הממשלה לרפורמה משפטית שימשה המצית לאש. השמאל מצא עילה לחדש ולהעצים את המערכה ההיסטורית נגד המחנה הלאומי. הפרחת איומים של מרד ומלחמת אחים, ועד קריאה להוציא השקעות וחברות הייטק לחו"ל – כסימני ייאוש וניוון. סוגיית הרפורמה המשפטית נתנה את האות לקריסה אידיאולוגית, מוסרית ופוליטית שתחילתה בימי תמורה שלטונית שלעולם לא קבלה לגיטימציה ממחנה השמאל.

יש כאן ניכור יסודי מאחריות יהודית לכלל העם. דוברי מחאה ידועי-שם, הנאורים בעיני עצמם והפרוגרסיביים בחיקוי אמריקני, קראו ליהודים נאצים, לא פחות. רעל של תיעוב ושנאה נשפך החוצה. במקום דיון ושיח בין אחים, התנכרו מחוללי האנדרלמוסיה לקדושת הברית בין כלל בני עמנו.

ענווה לא הייתה אף פעם בין סגולת התכונות של השמאל בישראל. יצחק בן אהרן, מראשי מפלגת העבודה, אמר במאי 1977 שאם הכרעת העם היא אכן לטובת הליכוד, אז הוא "לא מוכן לכבד אותה". מהלומה פקדה את השמאל שהאמין בימי בן-גוריון, ספיר וגולדה בשלטון הנצח של מפלגת העבודה. תגובה כזו חזרה אחרי בחירות נובמבר 2022, כאשר מתנגדי ליכוד לא היו מוכנים לכבד תוצאה דומה. דן חלוץ, רמטכ"ל לשעבר, פלט מהרהורי לבו "המדינה זה אנחנו". מובן שהמדינה לא שייכת לבבונים, צ'חצ'חים ופרימיטיביים שאינם נמנים על הציבור הנאור.

הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ ל-@SuleimanMas1 על המחאה נגד הרפורמה המשפטית: אנחנו נחושים להצליח להגיע להידברות והסכמה רחבה. מדינת ישראל זה אנחנו, האנשים שעובדים, משרתים, משלמים מיסים ומחזיקים על כתפיהם את כל הטפילים. אני תומך בשביתה, אבל לא בשלה העת להחרים הגעה למילואים#שרוןואורי pic.twitter.com/cT11TXrfZi

— כאן חדשות (@kann_news) February 9, 2023

דרכי התנהלות של שמאלנים נתנו ביטוי פומבי מאז ומתמיד לתחושה של עליונות. שמעון פרס, שהתקשורת צבעה אותו בצבעים של מדינאי חכם ונערץ בעולם, פעל בנבזות בנושא הסכם לונדון ב-1987 וגם ב"תרגיל המסריח" ב-1990. את הפשע הגדול עשה פרס ברקימת הסכם אוסלו ב-1993. אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון, ביטאה זלזול למוסד העליון במדינה בסירובה להופיע בטקס לציון יום הולדת לכנסת ישראל – בכנסת.

יצחק רבין, בליל הניצחון ב-1992, הכריז בנאום הניצחון ובארשת של זעם – "אני אוביל…אני אקבע…אני אנווט" ככוונת שלטון יחיד. אף אחד לא כינה אותו דיקטטור. בליל הניצחון ב-1977 הזכיר בגין את ההשפלה שספג מתנועת העבודה ,ונשא על נס מרכיבי הליכוד שסוף סוף הגיעו לשלטון. בגין לבש צניעות, רבין גסות. כאשר בן-גוריון פסל את ז'בוטינסקי ואחר כך את בגין, הוא לא רק העליב מנהיגי ימין, הוא גם נקט בהדרה גורפת של הציבור שלהם. בלי חירות ובלי מק"י.

בשלושים השנים האחרונות ממלא בנימין נתניהו את תפקיד הדמון של הימין, על אף או הודות לכישרונותיו והצלחותיו והן כצנינים בעיני יריביו הפוליטיים וקהלם.

תחושת ניכור

ראוי להציג את המאבק הפוליטי בישראל סביב עניין של ניכור. עומד בצומת דרכים לאומי השסע בין אלה ששייכים לאליטה ואלה שלא. כדאי להשתמש במילים: Insiders ו-Outsiders. הראשונים נמצאים בפנים השלטון ומחזיקים בו, והשניים מחוץ לשלטון ולמנופי הכוח. מלחמת השמאל על גווניו השונים נגד כוחות הימין הלאומיים – ניל"י, רביזיוניסטים, אצ"ל ולח"י, חירות וליכוד – היא מהות הפוליטיקה היהודית למעלה ממאה שנה בארץ ישראל.

השמאל קיים מדיניות ניכור כלפי הימין, והימין חש על בשרו ניכור מהשלטון ודרכי פעילותו. מכאן היה השמאל מנוכר על חלק גדול של החברה הישראלית. הקמת המדינה לא הביאה השלמה ושלווה בין שני המחנות. חלוצי גוש אמונים, חלוצי עיירות פיתוח, וחלוצי גוש קטיף חוו חיי Outsiders. הרכב בית המשפט העליון והחלטותיו כמשל של תופעה זו. לא מעט בעלי דעות ימניות נידונו לאילמות והסתרה כדי לשמור על מקום העבודה.

המדינה ברחה להם בהוראת עם ישראל. העובדה שהשמאל ספג הפסד ברור בבחירות האחרונות איננה סיבת הכאב, כי הרי הימין ניצח בעבר כמה פעמים טובות. אלא הפעם, אחרי שהייתה עדנה חולפת בהנהגת בנט, לפיד ועבאס, שב נתניהו במפתיע.

כאשר ח"כים מהשמאל משתוללים בכנסת, אין כאן רק ביזוי בית המחוקקים. הם מבזים את העם ששלח את נציגיו לכנסת, כך שביזוי הכנסת משמעו ביזוי העם.  מכאן, כאשר האופוזיציה מתנגדת לחבילת התיקונים שתחזק את הכנסת מול הזרוע המשפטית, זו הוכחה בולטת שהיא מתריסה נגד ציבור הבוחרים ונגד בית המחוקקים בו היא עצמה חברה.

וואוו תמונות שלא נראו כמותן בכנסת pic.twitter.com/0L7NWQpAMT

— נדב אלימלך Nadav Elimelech (@NadavElimelech) February 13, 2023

בלב הרפורמה נמצאת קריאה לבעלי תפקידים מנויים – קרי שופטים, פרקליטים ויועצים משפטיים בשירות המדינה – לקבל את מרות הנבחרים, שפועלים בהתאם לרצון הרוב בציבור הישראלי. הOutsiders- מגששים כיצד מתקדמים לעבר קבלת מעמד של Insiders . יש מטען היסטורי ורגשי כבד שרובץ על גבם, כמו השנאה למשפחת אהרונסון, הסזון, אלטלנה, ילדי תימן, ודי סליב, אוסלו, רדיו ערוץ 7, ההתנתקות והגירוש, הריסה מוחלטת של עמונה והריסת בתים בעפרה ובנתיב האבות, הפגנות בלפור, ושאר אירועי אלימות מסוג זה או אחר נגד חלקי עם טובים.

מעשים מזוהמים בהתנהלות המערכת המשפטית – המשטרה, הפרקליטות ובתי משפט – ממחישים את עומק השחיתות. רפורמת התיקונים נדרשת כדי לעקור מהשורש – אם אפשר – את חוליי המערכת המסואבת. לא נשכח פתיחה של תיקים פליליים נגד יעקב נאמן, רובי ריבלין, אביגדור קהלני, רפאל איתן ועוד אישי ציבור שנסגרו בלא כלום. אנשים נידונו להשמצה והטרדה על לא עוול בכפם. את תא"ל גל הירש סיכלו באמצעות חשדות שווא מלקבל את תפקיד המפכ"ל. המטרה במקרים אלה ואחרים היא לא צדק אלא לדכא חופש ולשמור על בלעדיות הדיפ-סטייט ככוח הבלתי ניתן לסילוק.

לאורך השנים לא חשנו שעומד בית המשפט כשומר סף אמיתי על זכויות אדם ואזרח. לא עבור תושבי דרום תל-אביב מול ריכוז גדול של מסתננים אפריקאים בקרבם, לא עבור נחקרים הסובלים במנעד בין עינוי והטרדה בידי המשטרה, ולא עבור קורבנות פשעי ערבים נגד יהודים. כבוד אדם וחירותו, אומרים? בניגוד לחסרי ייחוס ומעמד, זכו בני משפחה וחברים של השופטים, ילדיהם וקרוביהם, לפריבילגיה גדולה. התמנו לעוזרים ומתלמדים, וגם למשרות שפיטה, על ידי בעלי שררה על כס המשפט. משפחה, אמר.

השופט אהרן ברק קבע ללא רשות וללא סמכות כי "הכל שפיט" וגם "מלוא כל הארץ משפט". יוהרה וגסות רוח בקעו מהכרזות לא מעוגנות בחוק ושאינן הולמות מידות של ענווה ואיפוק. לפי עקרון זכות עמידה, בג"ץ נגיש לכל אדם שמערער על החלטה של הממשלה או חוק של הכנסת; ואז אין נושא חף מהתערבות של בג"ץ כסמכות מכרעת במדינה. מערך משפטי חולש על כל החזיתות וסוגיות ללא הגבלה. אויבי הימין רצים לקבל סעד ממקור עליון. הדיקטטורה המשפטית מחקה את כבוד הממשלה והכנסת בישראל. מלוא כל הארץ משפט, אמר.

משפטיזציה פשתה בכל חלקה טובה במנגנוני המדינה ובממשלותיה – גם של מפלגת העבודה. בפרשת גירוש המחבלים הפלסטינים ללבנון בחורף 1992, ראש הממשלה רבין היה זקוק להסכמת פרקליטות המדינה – שלא קיבל – אך קיבל אישור של בג"ץ. זהו סוג המצבים שמגבילים את ישראל בשעת מלחמה כאשר עננה של חוק מאפילה על שיקולי ביטחון. מי צריך לנהל את המלחמה – קצין צה"ל או יועץ משפטי? לצורך משילות יעילה חייבים לקצץ בכנפי היועצים המשפטיים שלא יוכלו לכפות את המותר והאסור בכל נושא. השמים לא יפלו אם תזוז הגבינה שלהם.

מחאה ומרידה

איומי השמאל שיפרוץ מרד עממי ותתרגש עלינו מלחמת אחים לא נולדו עם רון חולדאי ואהוד אולמרט. קדמו להם למשל הסופר א"ב יהושע בשנת 1983 והעיתונאי רן אדליסט ב-1988. דעתם הייתה שלא המשחק הדמוקרטי יקבע מי שולט אלא תקבע אלימות. מסע הדמוניזציה רב-השנים שעשה השמאל כלפי הימין, המתנחלים והחרדים, הכשיר את הלבבות והסית את היצרים. יאיר גולן ואהרן ברק לא היו חלוצי ההשוואה בין ישראל ונאציזם. קדמו להם למשל ישעיהו ליבוביץ, עמוס עוז ומשה צימרמן. ולפני שיאיר לפיד קידם בדרך כלשהי חרמות על ישראל, אברום בורג ונעמי חזן כבר היו שם ועשו את זה.

נזכיר את קיץ 1982. בעת מאבק על בטחון ישראל ואזרחיה, כשחיילנו נלחמים באדמת לבנון, התאסף המון זועם בתל-אביב לזעוק נגד ממשלת בגין-שרון. הפגנות בהיקף המחאה כעת לא נראו בעקבות המחדל של ממשלת גולדה-דיין ב-1973. המצפון של הימין נשאר דבוק בפטריוטיזם לאומי שנשען על תשתית של מסורת והזדהות לאומית בלתי מסויגת. דבר אחד למד השמאל מהערבים: לצד שמובס יש זכות לתבוע כניעה של הצד שניצח. מבצבצת בישראל רודנות של המיעוט, סוג של בריונית אידיאולוגית. מלוא כל הארץ דמוקרטיה, נגיד.

את הדברים האלה כדאי שכל אזרח ישמע כדי להבין למה חובה לשנות את תהליך מינוי השופטים. "..הבטחתי לאמא שלה". pic.twitter.com/0dfKUx6OTT

— 👑🇮🇱🇺🇸Ariel Iluz👑 (@Ariel_iluz) February 26, 2023

איבוד העשתונות בשמאל ביחס לרפורמה הוא מעשה לקוח מעולם דמדומים והזיות. ממרידים ציבורים שלמים נגד הממשלה הנבחרת, מטילים דופי ביריבים, חוזים שפיכות דמים, הופכים אמת לשקר ושקר לאמת, פוגעים בשם ישראל בעולם. רוממות דמוקרטיה בגרונם וחבלה בדמוקרטיה בידם. הציבור הנאור, אמר. על אזרחים שירדו מהפסים יש אזכור בימי יוון הקדומה: "אלה שמבקשים האלים להשמיד הם קודם גורמים להם להשתגע". יש במשפט מדהים זה גם דין וגם תחזית. אז השמאל הוזהר לפני שיקוץ הקיץ עליו.

מה ממריץ המחאה?

אני עומד בצד ותוהה, כיצד בני אדם נורמטיביים ובעלי אינטליגנציה מסוגלים להיתפס לטענה שהרפורמה מסכנת את הדמוקרטיה ומהווה מתכון פוליטי של דיקטטורה? כוונת הרפורמה לדלל את הנפוטיזם המשפטי בה שופטים משכפלים את עצמם, אחד אחרי השני, הודות להרכב הוועדה למינוי שופטים. שיטת המינוי האוליגרכית פסולה מעיקרה וחייבת להיפסק.

מלבד הסבר של חיזוי תורני קדום, אציע ארבעה הסברים להתנגדות ולהפגנות.

1. הפילוסוף שופנהאואר מתאר אנשי רפואה ובעלי השכלה שאומרים למשוגע כי הוא איבד שכל ישר. עונה המשוגע: "או שהנפש שלי משתמשת לא נכון בחושים או שהנפש שלי פגומה. או שנפשי היא משוגעת כשלעצמה, או שאין לי נשמה בכלל". זו תמצית הגדרה פסיכולוגית מעניינת.

2. הנדוס התודעה פועל ללא הפסקה – בתקשורת, באקדמיה ובתרבות. כמו במערכה נגד הנשיא טרמפ, הבנויה על שקרים וחצאי אמת, כך התנהל קמפיין ארוך שנים נגד נתניהו. מגמתיות בדיווחי חדשות, הקפדה על אנקדוטות ושמועות לא מוכחות, כאוסף תעמולה שחודרת למוחות הציבור. התוצאה היא תגובה ארסית מבית היוצר עז-המצח של כוחות שמאל והנגררים אחריהם. זהו הסבר שמצביע על שטיפת מוח הלוכדת אנשים ברשת השקר.

3. על פי ניטשה, מנטליות עדר היא שמגייסת המונים לצאת למאבק. יש בו שנאה לציבור המפתח כוח וזכות, שורשיות ומסירות. מולו מגלה העדר תשישות ופסימיות והיעדר אנרגיה וחלום. המיתוס הלאומי נשחק מלבו. רבבות יוצאים בגיל ובכעס לכבישים וגשרים לבילוי של כיף, האדרה-עצמית, התחככות ופרסום. הנה-כי-כן הסבר תרבותי וסוציולוגי להשתלחות השמאל.

4. יש הסבר מדיני למלחמת השמאל וחסידיו נגד תכנית התיקונים של יריב לוין ושמחה רוטמן. ממשל ביידן נכנס בבוטות לזירת ההתגוששות הפנימית בישראל. הפוליטיקה הישראלית חדורה מזמן בהשפעה אמריקנית. דוגמה לכך היא מימון זר עבור התנועה למען איכות השלטון שתופסת מקום בקיום המחאה של מתנגדי הרפורמה. על הודעות ממחלקת המדינה, הצהרות השגריר בישראל, היחס לשר סמוטריץ' – כל אלה ועוד כביטויים חד-צדדיים הפוגעים בראש הממשלה נתניהו ויציבות ממשלתו. רוח גבית נושבת מוושינגטון לתל-אביב.

סוף דבר

המחאה איננה עומדת בפרופורציה לתוכן הרפורמה. פסיכוזת המונים מתפשטת ברוחב החברה. קשה שלא להרהר באפשרות שפועלת יד נעלמת ואף גורם זדוני מאחורי קמפיין המתגלגל ברמות של אינטנסיביות, ובהיקף והתמדה עוצמתיים. שיבוש החיים הרגילים, שמריח כמתכון לביצוע הפיכת השלטון. רופאים, סטודנטים ומורים, כלכלנים ובעלי מקצועות חיוניים נוספים מחליטים לשבות – האם יש הסבר הגיוני לתגובה הקיצונית והבלתי פרופורציונאלית בעליל למהלך של תיקון מערכת השפיטה? עילת אי-הסבירות, אמר.

שיא השערורייה התפוצץ ממקום בלתי צפוי. בעוד הסכנה של איראן גרעינית מתקרבת לשעת אפס, וקיימת פעילות מבצעית הכרחית מול יעדי תקיפה בסוריה, הודיעו טייסי קרב על השעייתם מאימונים, בשלב ראשון. מדהים שהתנגדות לתכנית משפטית אזרחית חמורה יותר בעיניהם מהתחייבות להתמסר למען ביטחון המדינה וקיומה מול מבקשי נפשנו. רצו להגיד שהם כסרבני מצפון מוכנים לבחור באי-ציות לפקודות צה"ל. נחישות הדעה מצדיקה ומטהרת מעשה מזוהם בעליל. איווי המוות, כבר אמרנו.

הקבלה לא מדויקת מתחום הפוליטי לזה הצבאי נוגעת לפוליטיקאים בכירים ממפלגות האופוזיציה. בעבר הציעו בעצמם גדעון סער ויאיר לפיד אותו כיוון של רפורמה, אבל עכשיו ממלאים פיהם מים ושותקים. מה נאמר, צביעות וחולשת אופי עולים על יושר ואומץ לב.

מחנה השמאל, ובעיקר הכנופיה שמובילה את מסע ההתנגדות, אף פעם לא האמין באמת בדמוקרטיה פלורליסטית. כעת הוא מציג שתי אופציות: אנרכיה במרחב הציבורי או המשך רודנות בשדה המשפטי. חבל שהשמאל יאמין שהמדינה הלכה לו, למרות שהמדינה כפי שהייתה להם משתנה והולכת. עצוב לראות מחנה החש שישראל הופכת להיות מדינה זרה. צריך להתייחס לתחושה זו ולתקן בהתאם.

האם חייבים ה-INSIDERS לצאת כדי שה-OUTSIDERS ייכנסו, או שיש מקום מספיק לשני הצדדים? אפלטון חשש ביוון העתיקה מעריצות של המון משולהב, וחיפש פתרון בחינוך לאיזון הנפש ולאיזון במבנה המדינה. כך באמת שואפת הרפורמה המשפטית להשיג. מי שעיניו לא טחו ואוזניו לא שעו וליבו לא נאטם, יודע זאת.

ד"ר מרדכי ניסן שימש מרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית, וחיבר ספרים רבים. האחרון בהם The Crack-up of the Israeli Left.