האירועים החמורים שנקשרו בשמן של ליאת בן ארי ונורית ליטמן מוכיחים שוב כי ראשי מערכת המשפט אינם משרתי ציבור אלא רודפי כוח ושררה
הטענה המרכזית בה משתמשת האוליגרכיה המשפטית בישראל כדי להצדיק את כוחה האנטי-דמוקרטי היא, שחבריה הם אנשי מקצוע אובייקטיביים הפועלים בשירות הציבור בלבד. בטענה זו הם מצדיקים לא רק את הסמכויות האנטי-דמוקרטיות שגזלו מן הציבור ונבחריו, אלא גם מביעים את עליונותם על נבחרי הציבור שמונעים ממניעים פוליטיים, כאילו מניעים פוליטיים הם מניעים נחותים ולא לגיטימיים.
לאור המידע הרב שנחשף, הטענה הזאת לא עומדת בשום מבחן: מלבד שופטי בג"ץ, השמות המוכרים בשיח הציבורי מהשנים האחרונות הם היועמ"ש מנדלבליט, המפכ"ל לשעבר אלשיך ואחרים; אך לאחרונה הדברים מקבלים חיזוק באמצעות שני שמות נוספים: המשנה לפרקליט המדינה ליאת בן ארי, ומשנה נוספת לפרקליטת המדינה, נורית ליטמן.
ביום חמישי האחרון אירעו שני אירועים הקשורים בשתיהן. הראשון היא חקירתו השערורייתית במשטרה של ח"כ מיקי זוהר בחשד לסחיטה באיומים של היועמ"ש, רק בשל דברים סרי טעם שאמר בשידור רדיו. מי שאישרה את האירוע החמור הזה היא נורית ליטמן.
האירוע השני שהתרחש באותו יום הוא חקירתה של ליאת בן ארי בעיריית ראש העין בשל עבירות בנייה ומכרז שבוצעו לכאורה בנכס שברשותה וברשות בן זוגה. בפרשה זאת, מה שהופך התנהלות זו לחצופה במיוחד היא העובדה שהפרקליטה הבכירה אינה סבורה כי מוטלת עליה חובה לספק דין וחשבון לציבור והעובדה שהמערכת מגינה עליה בשתיקה ובגלוי, ומאשימה אחרים על שהם מעזים לדרוש הסברים ומתן דין של הפרקליטה, כפי שנותן כל אזרח.
יש מי שתהו לגבי קשר אפשרי בין שני האירועים. התהייה שעלתה היא, האם חקירתו של ח"כ זוהר נועדה להעלים מהעין הציבורית את חקירתה של אוכפת החוק הבכירה. אילת כהנא, כתבת לענייני משפט וירושלים בעיתון 'מקור ראשון', דיווחה בטוויטר, כי "ח״כ זוהר קיבל את הזימון לחקירה ביום שני במהלך חופשה משפחתית בבלגרד", כלומר ממש בסמוך לחקירה עצמה. זאת עובדה שכלי התקשורת עסקו רבות בחקירתו של ח"כ זוהר, אך כמעט ולא דיווחו על חקירתה של ליאת בן ארי. בין אם יש או אין קשר, עצם העלאת התהייה מוכיח לאלו תהומות הידרדרה מערכת אכיפת החוק מבחינת האמון הציבורי בה.
כוח ושררה
ביחס לליאת בן ארי ניתן להוסיף, שכמי שהובילה את תיקי נתניהו היא נושאת באחריות עיקרית לפעולות החקירה הפסולות שנערכו לעדי מדינה ולפליליזציה של החיים הפוליטיים, או במילים אחרות, מי שאמונה על שמירת החוק אך עברה בעצמה עבירות חמורות לכאורה, היא גם האחראית על תיק בו מואשם ראש ממשלה בעבירה תקדימית של קבלת סיקור תקשורתי אוהד במסגרת שוחד. לא יאומן כי יסופר.
ואם זוכרים את העובדה שבתפקידה כמשנה לפרקליט המדינה זכתה בן ארי במסגרת מכרז שנוי במחלוקת, שספג ביקורת ציבורית קשה, ושגם ביחס אליו הציבור לא מקבל את מלוא המידע וההסברים, הרי שמקבלים עוד הוכחה מוחצת לכך שהמערכת איננה משרתת ציבור, אלא מערכת של כוח ושררה.
ליאת בן ארי נחקרה היום למעלה משעתיים במשרדי האכיפה בעיריית ראש העין. pic.twitter.com/i9Op53hR5Q
— אברהם בלוך (@avribloch) November 5, 2020
במערכת אכיפת חוק בעלת נורמות בסיסיות הייתה ליאת בן ארי פורשת מיד עם היוודע דבר פרשת ראש העין (או פרשות קודמות שנקשרו בשמה). אלא שבישראל לא רק שהיא ממשיכה בתפקידה כאוכפת חוק בכירה, אלא ששמה אף עולה כמועמדת אפשרית לתפקיד פרקליט המדינה, קרי הממונה על אכיפת החוק במדינת ישראל; לא פחות ולא יותר.
שמותיהן של בן ארי וליטמן כבר נקשרו בעבר במקרה בו לפני מספר חודשים פרשו יחדיו מקבוצת הווטסאפ של בכירי הפרקליטות בעקבות סערה בצמרת צלאח א-דין, כשהיועמ"ש הסיר את התנגדותו למינוי של דן אלדד לממלא מקום פרקליט המדינה.
רוח גבית
בחודשים האחרונים חזינו במופע חסר אחריות ורסן מצד קבוצת שמאל פריבילגית שחלק ממנה מרשה לעצמו להפר הוראות משטרה ובג"ץ ואף את הנחיות הקורונה בשם המחאה נגד ראש הממשלה נתניהו. אך למרבה הפלא, אותם מפגינים זכו לרוח גבית דווקא מצד מי שאמורים לשמור על החוק.
כאשר תושבי שכונת רחביה עתרו לבג"ץ בבקשה להגביל את ההפגנות שמיררו את חייהם, ולאחר שבג"ץ קבע מגבלות למחאה, מיד לאחר מכן פרסמה נורית ליטמן הנחיות חדשות שלמעשה הכשירו את המשך ההתנהלות בהפגנות השמאל. עשרות שנים בהן פעילי ימין, חרדים ואחרים קיימו הפגנות תחת הוראות החוק הברורות שמטרתן שמירת הסדר הציבורי, והנה באה גב' ליטמן ובבת אחת הפכה את הקערה על פיה. ההנחיות החדשות גרמו ליותר מהרמת גבה. כך, למשל, נכתב בעניין באתר 'הארץ' "הפרקליטות פרסמה הנחיה שמצמצמת את היכולת להעמיד לדין מפגינים. לפי ההנחיה, לא תהיה אכיפה על חסימת כבישים ספונטנית או התעלמות מקריאות שוטרים להתפזר ומי שיעשה זאת לא יועמד לדין".
ושלמה פיוטרקובסקי תהה ב'מקור ראשון':
פתאום הפרקליטות דואגת לזכויות המפגינים? הנחיה סלחנית כזו כלפי עבירות של מפגינים לא פורסמה בשעת ההפגנות נגד הסכמי אוסלו, גם לא במחאה נגד תוכנית ההתנתקות. לא במהלך גל ההפגנות במגזר הערבי לפני כשנה, ולא במחאה של בני העדה האתיופית. המיוחסים שהמסמך נכתב למענם, קרוב לוודאי, הם מפגיני בלפור"
האם אין זה מוזר, כי לאחר שנים רבות של אכיפה ברורה בהפגנות, לפתע פרסמה עו"ד ליטמן בתזמון הזה דווקא הנחיות כה חסרות תקדים, בדיוק בזמן שהשמאל מפגין?
אם נחזור שוב לאירועי השבוע האחרון, שמה של נורית ליטמן עלה כאמור שוב בדיווחי התקשורת כמי שנתנה למשטרה את ההנחיה לחקור את ח"כ זוהר בשל דבריו נגד מנדלבליט בראיון רדיו. גם כאן האכיפה הבררנית בולטת במיוחד, כאשר אנו זוכרים אינספור גידופים ואיומים חמורים בהרבה שהוטחו ביועמ"ש משמאל, אך לא זכורה שום חקירת משטרה בעניין בזריזות ובנחישות כמו שהדגימה השבוע ליטמן. וכדי שלא להותיר ספק, גם אז וגם היום לא היה מקום לחקור, זאת מאחר ואיומים פומביים הם בגדר דיבורי סרק ואין לייחס לאיש כוונה לבצע עבירה חמורה לעיני כל, אלא שבמקרה של ח"כ זוהר, פעלה נורית ליטמן אחרת.
נקודה נוספת: באפריל השנה פרסמו בכירי הפרקליטות מכתב תמיכה במנדלבליט ובו תקפו גם באופן חריף את עמיתם דן אלדד על כך שביקש לברר חשדות שעלו נגד היועמ"ש. מעבר לעובדה שעמית סגל חשף אז כי ליטמן היא מנסחת המכתב, נסו להיזכר מתי יצאו בכירי צלאח א-דין וזרועותיה להגנת מנדלבליט כשהוא נרדף בהפגנות השמאל ליד ביתו, הפגנות שנועדו לסחוט ממנו את ראשו של נתניהו. כמו בתקשורת כך במערכת של צלאח א-דין: כשמנדלבליט נרדף והותקף טרם הוגש כתב האישום נגד נתניהו כולם שתקו במקרה הטוב, אך לאחר מכן לפתע הוא הפך למוגן ע"י צלאח א-דין והתקשורת.
מציאות מעוותת
בשנים האחרונות נחשף מידע רב על מערכת אכיפת החוק שהוכיח את מה שכל סטודנט מתחיל למדעי המדינה אמור ללמוד – כל אדם הוא שור מועד בהינתן לו כוח, ולכן אין לסמוך עליו אלא להגביל ולאזן אותו על ידי כוחות אחרים. התעמולה הפקידותית בישראל אינה מצליחה להסתיר שגם מערכת החוק בישראל לא יוצאת מן הכלל הזה, והיא אנושית לגמרי ונגועה בכל חולשות האדם.
נזכיר חלק מהפרשות. פרשת גל הירש שהחלה בסיכול מינויו למפכ"ל באוגוסט 2015 ולא הסתיימה עד לרגע זה; פרשת גיא ניר, קצין מודיעין בכיר במשטרה שחשף מידע מטריד על המשטרה, הושעה במשך שנים ופרשתו לא התבררה עד תום כי לא היה למערכת אינטרס לבררו; פרשת רות דוד, בכירה בפרקליטות שאף בירורה נמנע; השופטת בדימוס הילה גרסטל, שפרשה מתפקידה כמבקרת הפרקליטות ואמרה דברים קשים על המערכת; פרשת הניצב ריטמן שהיה מפקד להב 433 והקצינה צ'.
ניגודי העניינים של שופטי העליון אשר נחשפו על ידי קלמן ליבסקינד, שאיש לא נחקר אודותם והם טואטאו; בקשתו בניגוד עניינים חמור של היועמ"ש מנדלבליט לכפופים לו לקבוע את עילת סגירת תיקו, בקשה שלא נחשפה לציבור; השיחה בין מנדלבליט לאפי נווה, לשעבר יו"ר לשכת עוה"ד, בה טוען היועמ"ש כי ניצן ודינה זילבר, המשנה שלו עצמו, תפרו אותו ושניצן אוחז בגרונו בכוונה. כל זה מצטרף לשיתוף פעולה חמור בין גורמים במערכת המשפט לבין אנשי תקשורת מסוימים, האשמה שרק בשנה שעברה מנדלבליט עצמו האשים בה את המערכת עליה הוא מופקד.
התקשורת היא נדבך נוסף שחייבים להניח על השולחן, זאת מאחר ושיתוף הפעולה בין התקשורת לבין גורמים במערכת המשפט הוא לב החרפה של מערכת שאיבדה את הנורמות היסודיות שלה. למשל, יומיים לאחר ההתבטאות של ח"כ זוהר, פרסם אביעד גליקמן, הכתב המשפטי של ערוץ 13, את הציוץ הבא: "בפרקליטות רואים בחומרה רבה את האיום שהפנה יושב ראש הקואליציה מיקי זוהר כלפי היועץ המשפטי לממשלה. הכיוון כרגע זה כן לפתוח בחקירה פלילית נגד זוהר, אבל זה נכון לעכשיו. המשנה לפרקליט המדינה נורית ליטמן כבר שוחחה בעניין עם ראש אחמ ובשבוע הבא צפויה להתקיים ישיבה כדי לקבל החלטה סופית". מנין יודע גליקמן ובאופן כמעט מידי מי שוחח עם מי ומה צפוי לקרות?
דוגמא נוספת מהעת האחרונה היא של הפרשן המשפטי של ערוץ 13, ברוך קרא. פחות מיממה לאחר השימוע שנערך לאפי נווה, לשעבר יו"ר לשכת עוה"ד, צייץ קרא כך: "בפרקליטות שוקלים ברצינות להפחית את סעיף השוחד נגד אפי נווה להפרת אמונים. מהלך כזה ישפיע כמובן גם על התיק נגד אתי קרייף – או שיופחת ל״סיוע להפרת אמונים״ (קונסטרוקציה בעייתית) או שייסגר". כיצד בזמן אפס יודע קרא לדווח את מסקנות הפרקליטות בצורה כה מפורטת?
במערכת בה שירות ואמון הציבור עומדים לנגד עיניה כל זה לא יכול להתרחש, ואם מתרחש, ראשי המערכת היו פותחים מיד בבדיקה כדי לתקן את המציאות המעוותת הזאת. אך אצלנו מדובר במציאות נורמלית ואין דין ואין דיין על המערכת המופקדת על אכיפת החוק בישראל. ואין זה מיותר להוסיף, כי מידע כזה המגיע לאנשי תקשורת הידועים בהגנתם על המערכת, הופך את העובדה שהמערכת הזאת היא שמעמידה ראש ממשלה על עבירה תקדימית של סיקור אוהד לשילוב שבין פארסה לזוועה.
דגלים שחורים
שתי הדוגמאות הללו של שתי פקידות בכירות במערכת אכיפת החוק מצטרפות למידע רב שנחשף לעיני הציבור ושחלקו הובא כאן, שעבור רבים בציבור מבהיר, שמדובר במערכת שבמקום לשרת את הציבור משרתת את עצמה ושהטייתה הפוליטית זועקת לשמים.
דגל שחור מתנוסס מעל מצודת צלאח א-דין, כאשר אוכפת חוק בכירה ממשיכה בתפקידה למרות שעברה לכאורה עבירות חמורות; דגל שחור נוסף מתנוסס מעל מצודת צלאח א-דין, כאשר אוכפת חוק בכירה משתמשת בכוח השררה באופן שמעלה חשד כבד להיותו מוטה פוליטית במובהק.
ואם מוסיפים לסיפורי השתיים את המידע הרב שנחשף על המערכת הזאת, מתברר כי מעל מצודת צלאח א-דין מתנוססים הרבה דגלים שחורים, ואפילו לא דגל כחול-לבן אחד.
כל הכבוד על הכתבה האמיצה
במדיניות השטאזי של הפרקליטות אכן צריך להיות אמיץ כדי לפרסם כתבה שכזו.
"והם" כביכול שומרי הסף.
כמה עצוב.
אבל להזכירך אזרח/ית מודאג/ת זה לא הם, יש להם צבא של למעלה מ מיליון בוחרים ששומרים עליהם.
וגם הם כמובן "בשם" הדמוקרטיה.
מושחתות, מושחתות, מושחתות, יותר גרוע פי מליון מ – מושחתים, מושחתים מושחתים.
הכתבה שלך זה מה שאני שומע את ברדוגו ברדיו אומר כל שבוע בצורה קצת יותר פרובוקטיבית.
השאלה איך מגיעים מתיאוריה למעשה ומצליחים לתקן את המערכת!!
אני רואה כאן רק איחון של הבעיה
מה הפיתרון כולם יודעים אבל איך עושים זאת נכון ? אולי בכתבה הבאה….
בדיוק כמו שהסמול עשה – ע"י האשמת פקידוני המשפט במעשיהם השפלים ומינוי אנשי ימין לתפקידי מפתח.
האחרון יקח קצת זמן – צריך להמתין שהנוכלים יפנו את מקומם/ן אך לבסוף, רוצחי הסמול יוכלו לבוא בטענות רק לעצמם/ן – כמו תמיד, כאשר מישהו מבצע את מה שנוכלי הסמול עושים – הסמול בוכה ומאשים בגזענות, אפליה ושאר האשמות מצצוצות מהאצבע – במטרה להאשים אותך יש מאין.
אני בטוח גם, שפקידוני המשפט "ירשיעו" כמה חפים מפשע כדי למנוע מהכוח בפרקליטות לעבור מרוצחי הסמול, לישראלים – כמו בכל קרב, גם על הקרב על הצדק יש נופלים – זה לא צריך למנוע מכל אחד ואחת בישראל, להחליף את רוצחי הסמול באנשים המקפידים על החוק ולא מאשימים את גל הירש ברצח ארלוזורוב, כדי למנוע את מינויו.
הפתרון האולטימטיבי האחד והיחיד והמוחלט, שינוי שיטת הבחירה לעליון ולשופטים, את הכל להעביר לפוליטיקאים. לחלק את העליון לאינסטנציה הדנה בערעורים על החלטות המחוזי, הסמכות הבחירה שם תהיה בידי השופטים המחוזיים, הם יודעים מי הטוב ביניהם, למחוזי תהיה הבחירה בידי שופטי השלום. אין מינוי ישיר למחוזי, חובה לשרת קודם כל חמש שנים בשלום. בחירה לשלום רק בידי פוליטיקאים, להעיף את נציגי הגוף הרקוב לשכת עורכי הדין מהמדרגות לפח אשפה. נציג הגוף הרקוב מעורב גם בבחירת פרקליט המדינה! כל המינויים בפקידות רק לפוליטיקאים. את שופטי בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ יבחרו רק הפוליטיקאים, הממשלה וועדת חוקה ומשפט. ולהקציב את תקופת הכהונה ל6 שנים ואחר כך עומדים לבחירה שניה. רק כך נוכל להפטר ממזוז ועוד כמה כמוהו. כותב המאמר לא פגש אישית את יוצאי הפרקליטות שנתמנו לשופטים ולשופטות, אם היה נפגש היה יודע שמה שכתב הוא קצה של הקצה של מה שמתרחש שם. בפרקליטות צומחים מושחתים. הכח משחית. נציב השופטים בדיחה עצובה. את התלונות הוא מעביר לעובדי משרדו שבאופן עקבי מורחים תלונות.
למהעותבים לכאורה? הרי ליאת בן ארי אמרה העצמה שעברה עבירה.. כך שהיא אכן עבריינית בדיוק כמו על אדם אחר שעשה עבירות..הגיע הזמן להוריד את הצביעות…ולאמר את הדברים כפי שהם.ליאת בן ארי עשתה עבירות בנייה הן בראש הימין ושיקרה במכרז..והן הביתה בחירות.
כמו כן חיות עשתה עבירות בנייה…וזה רק קצה הקרחון.
מערכת משפט רקובה מושחתת ועבריינית מהרף הנמוך ביותר.ונם אלו שהביאו לתפירת התיקים של ראש הממשלה? המושחתים יהיו התליינים? לא ולא.נעם לא ייתן לזה לקרות
בדיוק את מה שאמר מיקי זוהר, אמרו בפרקליטות לפרקליטה שנתבקשה להתפטר אולי מישהו יזכיר את שמה, אם לא תתפטרי יהיה עליך הרבה לכלוך והכפשות, על האמירות האלו אמר היועץ הרקוב, אלו לא לא איומים אלא ציון עובדות
תתחיל בבירור הנקודה של "מהם בכלל אנשי מקצוע ?"
למשל
https://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3553328,00.html
אחרי זה תשאל, האם מדובר ב"אנשי מקצוע" נוסח המדעים והמקצועות המדוייקים, או שמדובר ב"גניבת זהות" יומרנית שאינה עומדת במבחן סבירות מינימלי של "דיוק".
אחרי זה תשאל "מהם דרישות הכניסה" לאותו מקצוע ? ותגלה שמדובר שציונים של 60% ומטה לרמת לימודים נדרשת הכי נמוכה מכלל התחומים האקדמאיים
נו, כעת ?
אה, כעת כבר מסתבר שאינך טוב מהם בכלל
כי גם אתה אינך מכיר את "המקצוע"….
וגם "שגעון\טירוף" יכולים להיות "מקצועיים
ככה תגיע מהר למסקנה שכנ"ל "מקצועיים" מסוכנים הרבה הרבה יותר מ"רשעים" אפילו יהיו מקצועיים.
מי שאשם זה ביבי
מושחתות, מושחתות, מושחתות, יותר גרוע ממושחתים, מושחתים, מושחתים. שום בושה שום יושר, רק רע רע רע.
ושכחתם כמובן את האיום של מנדלבליט על ראש הממשלה שמנפנף ביכולתו להכריז על נבצרות אם רוה"מ לא יחתום תחת איומים על כל מסמך שמנדלבליט מגיש לו, הזוי ככל שיהיה.
האם מנדלבליט נחקר על איומים במשטרה? האם מישהו טרח לבעוט אותו מתפקידו? הכם מישהו מהכלבתבים הזדעק?
הכתבה עסקה רק בזמן האחרון ואיפה דוח המאחזים שהתקבל בציבור לכאורה כמקצועי רק שאחרי זמן התברר שדליה ששון היא אבי אבות השמאל הקיצוני והיועצים מיכאל בן ארי שהתברר שגם הוא שייך לשמאל הקיצוני ועוד ועוד אבל יש ביקורת גם על הצד הימני של המפה שלא השכיל לעצב ולמנות אנשים מקצועיים עם השקפה פולטית מאזנת בתוך המערכת הזו
גופים ממשלתיים רבים בישראל נותרו של "אנשינו" שממנים את דמותם וצלמם שוב ושוב ושוב.
כך אנחנו מקבלים ביה"ש של ברק ובייניש וממשיכיהם – ניחוש מושכל? איך תראה התפלגות בחירות בביה"מש העליון ב-35 השנים האחרונות? האם נראה התפלגות של 90 מנדטים למרץ והשאר לרשימה המשותפת? ניחוש מושכל.
כך אנחנו מקבלים את הפרקליטות – מה ההתפלגות ההצבעה בפרקליטות שרבים מבנותיה ובניה מגיעים אח"כ לביהמ"ש העליון.
אפילו בצה"ל הכיצד כל הרמטכ"לים מה- 40 השנים האחרונות הם בעלי תודעה של שמאל-מרכז.
האם יתכן שכל מאות האלפים שהתגיסו לצהל ליחידות לוחמות ודעתם ימין-מרכז לא מתאימים להיןת אלופים או תת אלופים? האם יש יד מכוונת שעוצרת התקדמות של "לא אנשינו" בדרג המג"ד? ולאחר מכן הדרג הפוליטי בוחר מתוך הקבוצה הקיימת שהוכשרה 30 שנה לתפקיד.
האם משרד החוץ מודר מהחלטות מדיניות כי דעות של ביילין ואלון ליאל שולטים במסדרונות והם מגייסים עובדים עם קביעות?
שורש הבעיה לטעמי שהימין לכאורה בשלטון 40 שנים on and off אבל הפקידות הבכירה עושה ככל העולה ברצונה והיא זו שממנה את מחליפיהם. הימין חייב להחליט שאם הוא בשלטון הוא שולח הביתה את כל צמרת המשרדים וממנה את אנשיו שבתורם יעשו בדק בית בחלקתם הם.
עושה הרושם שכל מערכות המדינה הממומנות בידי המדינה תפוסות בידי קבוצה קטנה מאוד שנהנית מקביעות בשוק העבודה הישראלי הקשה (ע"ע קורונה), שולטת במינויים של הבאים בשעריה, שולטת בדעות הנכונות.
אני זוכר שהגעתי לאוניברסיטה העברית וראיתי סקר של סטודנטים במחלקה מסויימת. האוכלוסיה ברובה היתה של המעמד הגבוה – ילדים וילדות רבים בני הפקידות הבכירה ובאים מבתים בשכונות היוקרה של ירושלים – מרץ קיבלה כ- 35% מהקולות ויצוג נכבד לעבודה. המדגם הזה מייצג בעיני איך נראית צמרת הפקידות המשפטית והמנהלית בשלטון.
הדברים מאוד ברורים באכיכה של החוק כנגד קצה קצהו של חריגת בניה בישוב יהודי שהוקדם לפי כל הניירת וכל האישורים אל מול השתלטות על קרקעות מדינה באלפי דונמים לשנה בנגב – מי שמם להחליט שהם מאפשרים לכל בדואי שרוצה בכך לתפוס 2 דונם אדם כפול 100 של בני משפחתו וכולם יבנו וילות ענק על צירי הדרכים.
כולם רואים את ה"תקשורת" שנשמעת הומוגנית – אותו הדבר קורה גם במערכות שהצבור לא רואה את קולותיהם אבל מקבל החלטות בשם "המדינה" – האם המדינה זה אני?
בגידה במובנה הרחב וההיסטורי היא הפרת חובת האמונים של אדם לעמו, למולדתו ולמדינתו וסיועו לאויב (המוסלמי) במאבקו כנגד מדינת האם של הבוגד, בימי מלחמה או בעת עימות קשה בימי שלום, או בעת סכסוך מזוין ופעולות איבה שאינם בגדר מלחמה מלאה.
הסיוע המהווה בגידה עשוי להיות בגילוי סודות צבאיים, סודות מדינה וסודות מדעיים, בהשתתפות בתעמולת האויב נגד מדינת האם, בעריקה לשורות האויב ולחימה במסגרת כוחותיו, ובשיתוף פעולה עם צבא כובש.
המניעים לבגידה מגוונים: החל מהזדהות אידאולוגית עם השקפת עולמו של האויב(תומכי טרור שמאלנים), דרך בצע כסף (מושחתים שמאלנים) וכלה ברגשות נקם על עוול אמיתי או מדומה וכן בתסביכי נפש (שמאלנים = חולי נפש).
[[[אוליגרכיה היא צורת ממשל שבה רוב הכוח הפוליטי מצוי אצל חלק קטן מהאוכלוסייה (שהוא לרוב החזק ביותר גם במובנים אחרים – כלכלית או צבאית). ]]]
אם משפט היה מדע מדויק – לא היה שום צורך בפקידוני משפט. היית נוסחא לפיה היה מחושב פסק הדין וכל אדם יכול היה לחשב.
לפיכך, ידיעה איזה טופס למלא כדי להגיש בקשה לשקר לבית משפט (כדוגמתה המצוינת של ליאת בן ארי), היננה מקצועיות – בדיוק כמו שרצח ישראלים ע"י הסמול, תמורת מיצובישי מאוסלו, הוא שלום.
אם מי שבאמת יכול לאיים – לא מתעסקים.
כשנוני אומר לביבי: אם תהיה בסדר איתי "נדאג שתהיה ראש ממשלה עוד הרבה זמן" – זה איום ברור, כי המשפט המרומז הוא: "אם לא תהיה בסדר איתי, עם נוני, אני אפעיל את כל המערכות שאני שולט בהן כדי להפיל אותך" (מה שאכן נוני עשה, ועושה עד היום). אבל מהאיום הברור הזה – הפרקליטות בחרו להתעלם, כי לא מתעסקים עם נוני.
כשאפי נווה אומר: יש לי עוד הקלטות, אבל אני לא אפרסם אותם – גם זה איום ברור. מובן מאליו, וכך הבין מי שצריך להבין – שהוא דווקא כן יפרסם אותם אם הפרקליטות תנהג בו בקשיחות רבה מדי. אבל מהאיום הזה הפרקליטות בחרה להתעלם, כי עדיף לא להתעסק עם מישהו שבאמת יכול לממש את האיום שלו.
רק כשאיזה ח"כ שולי מדבר שטויות ברדיו, שטויות שהן בבירור לא איום ואין מאחוריהן כלום, כל המערכת קופצת כדי לסתום לו את הפה. גם כן גיבורים גדולים.
מה יהיה הסוף
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%91
כמעט הכל כאן מתגמד מול המקרה הבוטה שבו משנה ליועמ"ש נתנה הצהרת שקר בבית המשפט. זו עבירה שבגינה יש לרצות שנות מאסר. כולם יודעים אבל איש לא מעז לדבר
הפרקליטות היא בור עמוק של טומאה !