ארכיון כותב: רן ברץ

קשה כבר לעקוב אחרי אוסף המסרים הסותר של איילת שקד? להלן מורה נבוכים למצביע המבולבל

עוזר היועמ"ש פרסם מאמר להגנת מערכת החוק אך למעשה חשף את עומק הניתוק ושכרון הכוח של בכיריה

עמדת משרד הביטחון לפיה בדיקות נרחבות מאפשרות ויתור על חלק ניכר מצעדי הריחוק החברתי היא מתכון לאסון לאומי

לאחר שכחול לבן הוליכה שולל את המצביעים הציוניים, החלה מתקפת הלגיטימציה בשמאל לממשלת מיעוט בחסות הרשימה המשותפת

מפלגות גדולות ייטיבו לממש את האינטרס הציבורי ולקדם אחריות ממלכתית חיונית, באופן מוצלח הרבה יותר מאלו הקטנות והמגזריות

עצרות שלום ובקשת סליחה לא ימנעו את הרצח הבא, אם לא נתחקה אחר מקורות האלימות ונבין מה השתבש.

מאז היוודע תוצאות הבחירות, בכירי הבית היהודי לא נלאים מלספק הסברים. בדרך הם שכחו דבר פעוט: המספרים. והם, מה לעשות, מספרים סיפור אחר לגמרי.

מזה 11 שנה מלווה רן ברץ את תנועת 'מנהיגות יהודית', בוחן אותה ומתפלמס איתה. אולי משום כך שום דבר ממה שקרה בפריימריז האלה לא הפתיע אותו.

בחירות 2015 מתקרבות, והימין ממשיך לעשות הכל כדי להפסיק להיות אטרקטיבי. המרכז הפוליטי ימשיך להרוויח.

רן ברץ נזכר במה שעשו הגרמנים לגרמנים אחרים לפני השואה, ומדמיין בחלחלה מה יקרה כשמוסלמים דמויי דעא"ש ישתלטו על האזור.

קול צלול, רב חכמה וניסיון, ותמיד תמיד מדויק. רן ברץ נפרד מפרופ' יקיר פלסנר, שהותיר אחריו חלל עצום בקהילה האינטלקטואלית הישראלית.

איך נוקמת ההיסטוריה בביל קלינטון ומשה יעלון כאשר הם מהססים לחסל מחבלים? ואיך כל זה קשור ליפי-נפש, לאנתרופולוגיה ולימודי מגדר, ולכך שהמערב לא מגבה אותנו במלחמתנו בטרור?

מהר מדי שכחנו וויתרנו על הערכים והיסודות הציוניים שבשמם נוסדה מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. ומי שלא שומר על הישגיו, מפסיד אותם.

אני לא יכול להתעלם מהתחושה שהיה ועדיין יש כאן תת-תפקוד משווע של מערכות הבטחון, ולא ברמת החפ"ש שלא הבין בטלפון את הדיווח, אלא ברמת הקברניטים. מרגע שהתקבלה ההחלטה ללכת על עסקת גלעד שליט, הייתה ההנהגה חייבת להבהיר מעבר לכל ספק שהמחיר של החטיפה הבאה יהיה לא פרופורציונלי. שכל מתכנן חטיפה יסוכל. שכל ארגון שינסה לחטוף […]

המדינה חובקת-הכל, המתערבת בכל פרט בחיי האזרח מהעריסה ועד לקבר, מפקירה את העיקר: שמירה על ביטחונם האישי של אזרחיה.

מתוך עצבות על מצבם של מקור ראשון ומעריב, רן ברץ מנסה לברר את השגיאה היסודית שהובילה לקריסה. מסתבר שהתשובה עוברת דרך התנהלות מגזרית מבולבלת ומגושמת, אשר מרתיעה את החילונים ולא מצליחה לספק את הסחורה. אין מה לעשות, תמונות חושפניות לצד כתבות הערצה על מקובלים לא ממש נראות אמינות עבור חילוני מן השורה

מדינת ישראל מכריחה את תושביה לבחור בין חינוך דתי לחילוני. לדעת רן ברץ כאן נעוץ שורש בעיותינו הזהותיות.

המשפחה החדשה אולי באה להחליף את הישנה, אלא שבמקום יותר חרות ושפע, היא יוצרת בפועל עוני ועוול. ואת זאת מכנים הפרוגרסיבים מוסרי.

כשגרמני מתנצל על השואה, הוא גם קצת מכחיש אותה. למה? בגלל אקציות הילדים

קודם הם נתנו זכות שיבה לגויים גמורים, אבל אני לא הרמתי קול, כי לא רציתי להראות חשוך. אחר כך הם נתנו איחוד משפחות לפלסטינים, אבל אני לא הרמתי קול, כי לא רציתי להראות לאומני. אחר כך הם נתנו את הנגב לחמולות בדואיות, אבל אני לא הרמתי קול, כי זה רחוק ומדברי. אחר כך הם נתנו […]

התרבות הפורנוגרפית מתרחבת, מתוך מגמה ברורה של הקצנה וסף ריגוש עולה. מה אומרים הנתונים? מהם הנזקים האפשריים של הפורנוגרפיה? ומה אפשר לעשות?

תמיד היה לי מקום של חיבה מיוחדת לטשרניחובסקי. יש לי מבחן מובהק ליתרונו על ביאליק: כאשר ברצוני לקרוא שירה עברית טובה מתחילת המאה הקודמת, אני פותח ביאליק פעם אחת על כל עשר פעמים שאני נוטל לידי את טשרניחובסקי. ובהן צדק: זה נכון עוד הרבה לפני שידעתי שהוא היה מקורב לרוויזיוניסטים, ואפילו לפני שגיליתי את היוונים. […]

פראוור מוציא מכולם את המיטב: מהימין הפוסט-ז'בוטינסקאי את האשמה, ומהשמאל הפוסט-קולוניאלי את הצביעות.

רן ברץ חונך בלוג חדש: "על-גב פיסות נייר", ובו הפעם התוצאות העגומות של שיטוט כמעט מקרי באתר כנסת ישראל.

יאיר לפיד דיבר כל כך יפה על אחריות הורית בשבוע שעבר, עד שנשבינו בקסמי נאומו. והנה מתברר כי לפיד סבור שהילדים אחראים על הוריהם...

העיניים נשואות אל הממשלה: הלשבט או לחסד? קידמה וליברליזם או פופוליזם שוויוני סוציאליסטי? לרגע זה ייחלנו: השבוע, סוף כל סוף, בזכות יאיר לפיד, נפתלי בנט, ישראל כץ ובנימין נתניהו, יש סיבה להיות אופטימי.

שירו של נתן אלתרמן, נוּן, שהתפרסם בפסח תש"ט – הפסח הראשון של עם ישראל הריבוני-מחדש בארצו – הוא לא רק שיר יפהפה, אלא חלק מן ההיסטוריה הציונית

ממשלה חדשה הולכת, ממשלה חדשה קמה. האם עולם כמנהגו נוהג, או שיש אמת בטענה שבבחירות האלה באה לעולם "פוליטיקה חדשה"?

לא רק נתניהו, אלא גם בנט עושה חשבונות מוזרים ולא-לאומיים על חשבון המחנה הלאומי. הבחירות מתחילות להיראות כסיפור האיוולת הפוליטית של גוש הימין בישראל

השיח על הפוליטיקה ה"חדשה" וה"אחרת" שטף את צעירי ישראל, אך דין הציפיות המוגזמות להתרסק על חוף המציאות והמגבלות של הפוליטיקה "הישנה".

בפני יאיר לפיד עומדת שאלה מוסרית ומעשית: כיצד להיטיב עם מעמד-הביניים? למרבה המזל, התשובה איננה מסובכת

רן ברץ מנתח את התוצאות הראשוניות ומעלה נקודות למחשבה בנוגע לקואליציה העומדת לקום בישראל.

סקר חדש ומפתיע של מציג את עמידתו האינטלקטואלית של עם ישראל בכל הנוגע להבנת המשטר הדמוקרטי

הגיע הזמן שהפוליטיקאים והשופטים בישראל יתבגרו, יפסיקו לדון בשאלה למי מותר ולמי אסור לרוץ, ויתנו לציבור להחליט.

בחירות 2013 סובלות עדיין מגלי ההדף של המפץ הפוליטי הגדול שהקים את קדימה, הן בתחום האידיאולוגי, הן בסוגיית המוסר והיושר הפוליטיים, והן מבחינה מעשית.

המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלה עניין מפתיע בזאב ז'בוטינסקי. רן ברץ דן בסוגיה, ומבהיר כמה פרקים ממשנתו של ז'בוטינסקי, שנותרו כנראה עמומים עבור המתעניינים החדשים משמאל

מדדי פיתוח העסקים של ישראל אינם תחרותיים ואינם מעודדים יוזמה עסקית

משל שמקורו לא-ידוע על מיסים וצדק חלוקתי