אם אשכול ודיין, פרס ורבין ואפילו צ׳רצ׳יל וסטלין הצליחו לשים בצד את האיבה האישית ביניהם לטובת הצורך הלאומי, גם סער ויתר ראשי המפלגות המחרימות את נתניהו מסוגלים
ביקורת על פעילות ועדת הבחירות המרכזית מצד פעילי שמאל? דבר מבורך. ביקורת על פעילותה מצד תנועת אם תרצו? תעמולה ו״פייק ניוז״. אם תרצו: “אמון הציבור בוועדה ממשיך לרדת”
התקשורת, עולם התרבות, משפטנים ואנשי אקדמיה – כולם מובילים קמפיין אנטי-משטרתי אגרסיבי. כששוטרים מפחדים להשתמש בנשקם או אפילו לעצור חשודים לבדיקה, נשאלת השאלה: מי יגן על האזרחים?
איציק מגן כתב לפני שנה וחצי פוסט שגוי נגד הרצוג ונתבע על רבע מיליון ש״ח, ללא כל התראה מראש או אפילו בקשה להסיר את הפרסום. ״מחקתי את הפוסט, התנצלתי והסברתי לו שזו הייתה טעות. זה לא עזר״
על אף המגמות ההולכות ומתבהרות, גם הפרשנים המנוסים ביותר לא מצליחים לחזות במדויק את תוצאות האמת של הבחירות, עליהן מתברר שוב ושוב כי יש רק דרך אחת להשפיע: ברגליים
השמאל, שנכשל בקלפי פעם אחרי פעם, מנסה לייצר לימין תדמית של מסית ומפלג כדי להרחיק ממנו את אנשי המרכז שעדיין יושבים על הגדר, ועל הדרך מרוקן את המושג ״הסתה״ מתוכן
הנאומים ההיסטוריים, הטקסים הבינלאומיים וההתרועעות עם ראשי מדינות הם רק חלק קטן מהתפקיד התובעני והמסובך, אותו מנסים כעת לנטול אנשים נטולי חזון מהאיש עם הקבלות
בעוד שצבאות מודרניים אחרים מתאימים את עצמם למלחמות העתיד, בחיל האוויר מקדשים את המטוסים המאוישים ומתכחשים למציאות, לעובדות ולשלל המומחים המתריעים בפני הסכנה
אצל פוליטיקאים שנמקים באופוזיציה מתנוונים חוש האחריות וההבנה כי למעשיהם יש השפעה ארוכת טווח. כך קרה ללפיד, הסבור כי הפוליטיקה היא בסך הכול משחק התבטאויות בתקשורת
ההיסטוריה מראה שבכל מקום בעולם בו מתקיימת לחימה בסביבה אזרחית נהרגים בלתי מעורבים כתוצאה מפגיעת הכוחות הלוחמים. מכאן שמי שמחפש סטריליות במלחמה בטרור שוגה באשליות
ירושלים של מעלה עשויה להשתלב בתפילותיהן של כל הדתות, אבל הפוליס, העיר הגשמית, היא בירת ישראל ותו לא. הכחשת ההיסטוריה היהודית בעיר היא לא פחות מעלילה אנטי-ציונית