הבחירות הקרובות באוסטריה מעמידות במבחן את יחסי הכוחות בין הימין המתון לימין הקיצוני
השמאל הקיצוני בגרמניה מתחזק ומביא עימו עמדות אנטישמיות מובהקות. כיצד ישראל תגיב?
פיקוח מחירים, סובסידיות, העלאת מיסים, שוויון בתוצאה, מלחמה בעסקים: תוכנית האריס מעוררת דאגה עמוקה בקרב כלכלנים, כולל בשמאל. עד כמה היא תפגע בשוק החופשי האמריקני?
מפלגה חדשה שתתמודד בבחירות הקרובות לפרלמנט האוסטרי רוצה לעצור את התמיכה האוסטרית בישראל
מול הטלטלות והמשברים במפלגה הדמוקרטית, טראמפ נראה לפתע כמועמד היציב
הסחף האדום הצפוי בבריטניה מזכיר לרבים את ניצחונו של טוני בלייר, אך אסור להתבלבל - ההבדלים בין אז להיום גדולים
בתום סבב ההצבעה הראשון שבו התרסק, הנשיא מקרון חובר למפלגת השמאל המאוחד הכוללת בתוכה גם את השמאל הקיצוני והאנטישמי כשמטרתו ברורה - לחסום את ניצחון הימין
התקדים אותו מוביל נפתלי בנט יוצר מצב מסוכן נוסח איטליה. הימין, כך מסביר בנט תחת כל עץ רענן, הוא כזה מתוקף נוכחותו שלו עצמו בו.
במו״מ על הקמת הממשלה מנצח מי שעוצם עיניים לזמן רב יותר וממשיך לדבוק באסטרטגיה שלו גם בדקה ה-90
מצביעי ׳ימינה׳ היקרים, אם בנט יחליט לקחת את הקולות שלנו כדי להיכנס לממשלת השיסוי ההזויה, עלינו לצאת ולמחות על הבגידה בנו מול ביתם של חברי המפלגה
ברור כי לא ניתן לעמוד בכל הבטחות הקמפיין וחייבים לדעת על מה לוותר, אך להבטיח להיות יותר ימין מימין ואז להקים ממשלת שמאל עם ׳מרצ׳ ו׳העבודה׳ זה אינו ויתור אלא הונאת בחירות
ראש מטה השטח של ׳ימינה׳ בגוש עציון מספר על ההבטחות שקיבל מבנט ומשקד ועל התסכול שלו ושל הבוחרים שהביא לקלפי בעקבות ההליכה המסתמנת לממשלת שמאל: ״אנשים לא שמו בקלפי ׳ימינה׳ בשביל שנלך שמאלה״
מי שהבטיח בבחירות ש״לעולם ובשום תנאי״ לא ייתן יד לממשלת לפיד, מנהל כעת מגעים עם אותו לפיד, שעלייתו בעת הזו, בהינתן המערכה מול איראן, היא לא פחות מסכנה ביטחונית לאומית
ניתוח הגושים, הבריתות הפוליטיות ואחוזי מעבר הקולות בין המפלגות מראה בבירור: החלוקה היא איננה בין ימין לשמאל, אלא על בסיס פרסונלי ואמוציונלי ביחס לבנימין נתניהו
בראיון ראשון ל׳מידה׳ מאז השבעתו, מדבר ח״כ רוטמן על ׳ערוץ 13׳ (“השתקת כל מי שלא מצטרף למקהלה האנטי-לאומית), בנט (“האזהרות שלנו התבררו כנכונות”) וריבלין (“לא הוסיף כבוד ויוקרה למוסד הנשיאות, וחבל”)
הנשיא ריבלין מוכיח שוב ושוב כי הבנתו את הדמוקרטיה לוקה בחסר וכי הוא רואה את עצמו כחלק פעיל מהמתרחש בכנסת, לרוב מהצד השמאלי של המפה
תוצאות הבחירות המעניקות רוב אדיר למפלגות הימין מספקות הזדמנות לנטישת שיח ׳רק לא ביבי׳ ומעבר לשיח אידאולוגי, בו נמצא השמאל בנחיתות קיצונית
בניגוד לנטען בתקשורת, הרוב המוחלט של מצביעי ׳הליכוד׳ בסבב 4 יצאו להצביע, אך חלקם הצביעו למפלגות אחרות בגוש, וחלק לסער
היום כולם רוצים להיות ראשי ממשלה עם חמישה, שישה ושבעה מנדטים. לא צריך איי קיו, לא צריך דרך ולא צריך רוח. צריך רק, כלשון רבין על פרס, כמה פודלים
אם אשכול ודיין, פרס ורבין ואפילו צ׳רצ׳יל וסטלין הצליחו לשים בצד את האיבה האישית ביניהם לטובת הצורך הלאומי, גם סער ויתר ראשי המפלגות המחרימות את נתניהו מסוגלים
מחלוקת בימין: מצד אחד מדובר באנשי התנועה האסלאמית, ומן הצד השני הציבור אינו מעוניין בסבב בחירות חמישי. שתי דעות בסוגיה החמה
ביקורת על פעילות ועדת הבחירות המרכזית מצד פעילי שמאל? דבר מבורך. ביקורת על פעילותה מצד תנועת אם תרצו? תעמולה ו״פייק ניוז״. אם תרצו: “אמון הציבור בוועדה ממשיך לרדת”
הציבור הערבי רוצה להשפיע ולא מוכן לוותר על כך, והעדיף לתמוך בגישה של עבאס בדרך של שותפות למען ערביי ישראל, מאשר להכניס לכנסת את היבא יזבק
כשפוליטיקאי מרשה לעצמו לומר דברים שעד כה הוגבלו רק לטוקבקים ברשת, וכאשר צד אחד שם עצמו מעל לצד אחר, הדרך לפיצוץ הופכת לקצרה מאוד
על מנהיג לדעת עם אילו קרבות ניתן להמתין ועל אילו קרבות אסור לוותר. מי שינסה לנצח בכל הקרבות יפסיד את המלחמה
גדעון סער, שמתהדר בהדר ודמוקרטיות, רמס ורומס בפועל הן את הדמוקרטיה הישראלית והן את ערכי המוסר הבסיסיים בפוליטיקה
יש למעשה רוב ימני בישראל, אך הוא איננו מאוחד. לכן כשנצביע על גורל עתידה, שלומה וצביונה של המדינה, אסור שאף קול ילך לאיבוד
יאיר לפיד כל כך הקפיד שלא ידברו עליו כמועמד, עד שברגע האמת אף אחד כבר לא מעוניין בו
על אף המגמות ההולכות ומתבהרות, גם הפרשנים המנוסים ביותר לא מצליחים לחזות במדויק את תוצאות האמת של הבחירות, עליהן מתברר שוב ושוב כי יש רק דרך אחת להשפיע: ברגליים
רוצים שומרי סף נחושים? מצוין. הפרידו אותם מהפוליטיקאים. החלופה היא "בית הקלפים", והיא כבר מתרחשת לנגד עינינו
השמאל, שנכשל בקלפי פעם אחרי פעם, מנסה לייצר לימין תדמית של מסית ומפלג כדי להרחיק ממנו את אנשי המרכז שעדיין יושבים על הגדר, ועל הדרך מרוקן את המושג ״הסתה״ מתוכן
יו"ר תקווה חדשה משלם בסקרים את מחיר הטהרנות, אך המחנה הלאומי כולו לא יכול להרשות לעצמו את מחיר חבירתו לממשלת שמאל
הנאומים ההיסטוריים, הטקסים הבינלאומיים וההתרועעות עם ראשי מדינות הם רק חלק קטן מהתפקיד התובעני והמסובך, אותו מנסים כעת לנטול אנשים נטולי חזון מהאיש עם הקבלות
לאחר ששטרן בחר לדחות עד לאחרי הבחירות את פרסום דו״ח מבקר המדינה על כשלי ועדת הבחירות, הלוי מגיב להחלטה השנויה במחלוקת: “פגיעה חריפה באמון הציבור”
פעם היה כאן שמאל עם מצע שעל רובו נכתב ״עושים שלום״, אך המושג האוטופי נעלם משמו של המחנה ובמקומו נותר רק גיבוב מילים בנוסח ״רק לא ביבי״
אצל פוליטיקאים שנמקים באופוזיציה מתנוונים חוש האחריות וההבנה כי למעשיהם יש השפעה ארוכת טווח. כך קרה ללפיד, הסבור כי הפוליטיקה היא בסך הכול משחק התבטאויות בתקשורת
אם יגרום להדחת נתניהו לטובת הקמת ממשלת שמאל – הוא אולי יצליח להיות ראש הממשלה, אך כלל לא בטוח שיצליח להתקבל בחזרה אל המחנה הלאומי
איילת שקד בראיון בחירות על כל הנושאים החמים: קורונה, משילות בדרום, אקטיביזם משפטי ושאלת השאלות כרגע בימין – הרכב הקואליציה הבאה
החיבוקים שמקבל סער במשך שנים מעיתונאי ׳הארץ׳, ׳ידיעות אחרונות׳ ואחרים, ובמיוחד בחודשים האחרונים, צריכים להדאיג כל מצביע ימין
דווקא בנושא זהותה היהודית של המדינה, אחד מהנושאים המהותיים ביותר למחנה הימין, השיח הפוליטי מתאפיין במעט מאוד דיבורים מעשיים
מעל פני השטח ׳תקווה חדשה׳ היא עוד מפלגת אנשי ימין, אך מתחת לפני השטח מדובר בנשק החדשני וכנראה גם האחרון במאבק ששורשיו מגיעים עד לשנות השמונים
האיום על חב״ד הוא עוד דוגמה לדרך המעוותת בה תופס לפיד את הדמוקרטיה ואת הציבור הישראלי, אליה נלווית רשימת הישגים ריקה. מכתב מאזרחית מודאגת ליו״ר ׳יש עתיד׳
מיכאלי מנסה לשווק את ׳העבודה׳ כמפלגת שמאל-מרכז, אבל למעשה מה שהוביל את מראענה לעבור אליה זו לא ההתמרכזות שלה עצמה, אלא ההקצנה של המפלגה שהקימה את המדינה
תחת הנסיבות הנוכחיות, בהן ההסתה של המנהיגים הפלסטיניים עולה מדרגה, יש לתהות במה יועיל קיום הבחירות החדשות, שבוודאות יחזקו את המחנה הרדיקלי בקרב הפלסטינים
קבלת מעטפות כספים מאש״ף היא מעשה חמור, פלילי ואולי אף ביטחוני, שעשוי להעיד כי עודה וחבריו מעדיפים את המעטפות שקיבלו מהרשות הפלסטינית יותר מאלו שקיבלו בקלפי מערביי ישראל
שר המודיעין אלי כהן בראיון על הקורונה (״נהיה המדינה הראשונה לנצח את הנגיף״), הכלכלה (״צריך להוריד מסים ולהפחית רגולציה״), מערכת המשפט (״דרוש ניקוי אורוות בפרקליטות״) ותיקי נתניהו (״מתי אי פעם פוליטיקאי בישראל הורשע בסיקור אוהד?״)
בראשות ח״כ מירב מיכאלי, מפלגת ׳העבודה׳ במתכונתה החדשה מקצינה שמאלה, הרחק מעבר לגבולות אותם היו מוכנים ראשי המפלגה המיתולוגיים להכיל
הריקנות של הלאומיים לשעבר כגון אולמרט, לבני, מרידור וריבלין, חוזרת כעת אצל סער. בניגוד למה שטוען, הימין, הוא הדבר האחרון שמעניין אותו
את הגירעון שנכפה על קופת המדינה בתקופת הקורונה יש לנצל לקידום מהלך של דילול וצמצום הגופים הבירוקרטים, משרדי הממשלה והמגזר הציבורי המנופח
מ׳המרכז החופשי׳ ועד ׳כולנו׳, מפלגות "הליכוד ב׳" מחליפות מסיכות ופנים, אך תמיד המטרה זהה – החלפת ׳הליכוד׳. כולן, בלי יוצא מן הכלל, בסופו של דבר נעלמו
לדעת ח״כ בצלאל סמוטריץ' התיקון במערכת המשפט קודם לכל, בג״ץ מונע מהמדינה כלים לשימור הרוב היהודי בישראל ומפלגה של 5-6 מנדטים בהנהגתו תוכל להיות כל ההבדל בממשלה הבאה
הפיל כבר הפך לדרקון ענק ואלים המסכן את החברה ואת הדמוקרטיה, אך הציבור הולך ומתעשת, ומבין את גודל המחטף
על מנהיגי המפלגות הציוניות להימנע מצירוף המתנגדים לקיומה של המדינה כיהודית ודמוקרטית, ועל אחת כמה וכמה עם המביעים הזדהות או תמיכה במאבק המזויין בה
רוב החברה הערבית בישראל מבקשת להשתלב במדינה ובמוסדותיה, ולהשתחרר מכבלי ׳הרשימה המשותפת׳. תנו לנו הזדמנות, ביחד אפשר וחובה לחולל את השינויים הנדרשים
מאז ומעולם נלחם הימין הלאומי-ליברלי בתופעות האנטי-ישראליות בציבור הערבי, ופעל לחיזוק הקשר עם הציבור הערבי שמקבל, ואף אוהב, את המדינה. הבחירות הקרובות מהוות הזדמנות היסטורית ליישום הדבר
גדעון סער מתעדף את הפלת נתניהו מעל הכול – ולכן להבטחותיו על מערכת המשפט אין סיכוי להתממש
דווקא הבחירות הקרובות שנכפו עלינו, יכולות להיות נקודת מפנה ויציאה לדרך חדשה, וציבור דוברי הרוסית יכול להיות בחוד החנית של השינוי המיוחל
שוב בחירות, שוב ערוצי הטלוויזיה והעיתונים מתגייסים לקמפיין השמאל ושוב ״אתיקה עיתונאית״ היא חלום רחוק. הלקח – לקחת כל מילה בתקשורת הישראלית בערבון מוגבל מאוד
תוצאות הבחירות הכפולות העמידו אתגר בפני כמה מהתורות המוכרות של פעילות פרלמנטרית, תעמולה ונאמנות מצביעים. האם המבחן השלישי יהיה המכריע?
ללא טיבי ועודה אין לגנץ ולפיד ממשלה, ומצביעי ימין שילכו שולל אחרי עלי תאנה כמו הנדל יתעוררו שוב לאחר הבחירות עם טיבי כשליט האמיתי בכנסת
בחירות נקיות מזיופים ואי-סדרים אמורות להיות האינטרס העליון של כל מי שהדמוקרטיה הישראלית באמת חשובה לו
טעויות בחישובים, אמינות נמוכה ותקשורת מוטה מציגים לציבור שלל סקרים עם תוצאות שונות ומבלבלות. פרופ' מיכאל בינסטוק: "בסוף אנשים מצביעים לפי האמת שלהם"
ניסיונות ההשתקה הפרועים של מואטי כלפי דעות אחרות והתגייסות המפלגה להגנתה הם סימפטום עצוב למצבו של השמאל הישראלי
ארגון 'קול אחד' שהפעיל את קמפיין V15, השתמש בנוכחותם של אנשי ימין בכנסים שארגן כדי לשכנע את הממשל האמריקני שלא מדובר בארגון שמאל, ולזכות במימון נדיב. ח"כ לשעבר מיכי רצון: "יותר מאשר נוכלות"
נתניהו ראש הממשלה, אבל זה לא ימשך לנצח. קרבות הירושה מתנהלים מאחורי הקלעים, ומתחילים לזלוג לחזית. מי הדמויות שעתידות לשבת במשרד ראש הממשלה ביום שאחרי נתניהו?
החוק הנורבגי הוא טוב כל עוד הוא מחזק את יציבות הממשלה, אך בהצעה הנוכחית היציבות דווקא עשויה להתערער. המרוויחה הגדולה: שולי מועלם.
פרשת V15 הוכיחה כי המאבק נגד מימון קמפיין מתרומות פרטיות הוא חסר תכלית. במקום, יש לחייב שקיפות מלאה וחשיפת כל המידע לציבור.
מלחמת לבנון הראשונה, תהליך אוסלו, תכנית ההבראה הכללית של סוף שנות ה-80, אלו רק חלק מהפעולות של ממשלות צרות שידענו בעבר.
444 אלף איש בחרו ברשימה הערבית, כמאה אלף יותר מהבחירות הקודמות. כשיו, הגיע זמנם של הזועביז והטיביז לפרוע את השטרות, ולתקוע יתד בוועדות הכנסת.
בגין מזהיר מטילים, נשיא אמריקני מנסה לפגוע בנתניהו, הגמלאים כמעט חוטפים התקף לב ולא משנה מה, בסוף פרס מפסיד. נוסטלגיית בחירות ולתקוע יתד בוועדות הכנסת.
הימין איבד שבעה מנדטים, והמרכז קטף את הפירות. הרצוג עלול לרכב על הגל החברתי, כל הדרך לנסיגה מיהודה ושומרון. יומיים לבחירות, תמונת מצב.
יוצאי מערכת הבטחון מציגים סקרים מניפולטיביים ומטיחים בנתניהו האשמות לא מבוססות כדי לסייע להרצוג. חירות דמוקרטיות? יותר בכיוון של פוטש.
ספרו החדש של מועמד 'המחנה הציוני' יוסי יונה מזקק את הרעות החולות בשמאל הכלכלי. האיש שמאחורי בוז'י מתמוגג ממדינת הרווחה שקרסה ביוון וספרד.
ביהדות התורה נותנים לנתניהו להזיע, וחוששים מישי ופילוגים פנימיים. בש"ס זוכים לתמיכה מחילוניות פמיניסטיות. העיקר לא להיות שוב באופוזיציה.
מסדר השנאה לראש הממשלה לא עוצר. עכשיו זהו תורם של הבטחוניסטים, שתמכו בעבר באוסלו ובהתנתקות. '1984' זה כאן: רק תחליפו את גולדשטיין בנתניהו
התקשורת הישראלית מזינה אותנו אך ורק באייטמי 'רק לא ביבי'. העולם מחמיא לנאום נתניהו? למי אכפת, האמנון-אברמוביצ'ים ימכרו לנו שמדובר ברגע הרסני
עימות מדיני (כמעט) בלי נציגים לימין, קרבות גנרלים וניצחון סוחף לשמאל בסקר פנימי. הניתוק בין המציאות לאקדמיה מעולם לא היה גדול יותר.
שי כהן מנהיג מחאת האוהלים החדשה מקבל שכר מארגון הנתמך ע"י הקרן החדשה. פעילי שמאל בארגונים נתמכי הקרן מצדדים בירי על חיילים. בקיצור: עסקים כרגיל.
ח"כ ממרצ לא פוסלת את האפשרות שרוב המסתננים יוכרו כפליטים, ולא מבינה את מקטרגיה: "איבדנו את החמלה, את הלב היהודי? רק ליהודים מתייחסים?"
לו רק היה העולם כולו מסע בחירות אחד גדול, יאיר לפיד היה כבר ראש הממשלה, אלא שבין בחירות לבחירות לא די באוזניים כרויות, צריך שיהיה גם משהו ביניהן
הוא רצה להיות ראש ממשלה, לחזק את המשילות ולגייס ערבים, אך דבר מהתכניות של ליברמן לא יושם. האיש שרוצה להיות שר ביטחון, עלול לסיים כח"כ לשעבר.
הפוטש שחשפה קירשנבאום מוכיח כי ליברמן אינו נאמן למחנה הימין. נתניהו צריך להפגין מנהיגות ולא להפקיד את משרד הביטחון בידיו.
בוז'י הרצוג מעתיק ממיט רומני; חנין מגלה את גבולות הפלורליזם; המסר של אריה דרעי לנתניהו; וההסתבכות של לפיד; 'המשקיף' - מדור בחירות שיורה בנגמ"ש
זהבה גלאון בונה על היהודים של חד"ש והכריזמה של בוז'י; מאפסנת את הפמיניזם בשביל החרדים, וחולמת על 10 מנדטים. מדור 'חופש הביטוי' עם יו"ר מרצ.