בלוגים

לוועדי העובדים אין בעיה להשבית שירותים חיוניים ולפגוע באזרחים בשל דרישות צרות ואבסורדיות. הם עושים זאת פשוט כי הם יכולים

"עוברים ובטלים", קורא שירו הידוע של מחמוד דרוויש ליהודים העברים בטקס הקולנוע הקרוב לביתכם. העברים עוברים, הערבים עורבים, והשאלה היא של מי הגבינה. וגם: שמתם לב שתשע"ז הנכנסת היא יופי של מספר?

עד שהישראלים מחליטים סוף סוף להשקיע בנדל"ן ובבניה, מגיע שר אוצר שמחליט "להאבק" בכוחות השוק ולפגוע בהגדלת ההיצע. לכלכלנים ולפוליטיקאים קשה לשאת את העובדה שהשוק החופשי חכם מהם

בניה שנויה במחלוקת ביו"ש? לבית המשפט יש נוסחה מנצחת: לערבי מסדירים, וליהודי הורסים. יש ביטוי שמתאר היטב את השיטה הזו

הטלת איסורים משונים על רפואה פרטית לא תצמצם את מספרן של "הזקנות במסדרון". להפך: הניסיון לכפות שוויון רק יגרום לרפואה השחורה לשגשג, ויותיר את חסרי האמצעים והפרוטקציה עם שירותים ברמה נמוכה

מייבשי אגם החולה היו בטוחים ביכולתם להנדס ולתכנן את הטבע, וטעו בגדול. היוהרה שהובילה לתוצאות ההרסניות היא אותה יוהרה שאוחזת כיום באלו המתיימרים להנדס את החברה והכלכלה

יש סיבה מרכזית לכך שאין בישראל ממשלה חילונית, ציונית וליברלית: החלום של השמאל להקמת מדינה פלסטינית. עד שזה לא ישתנה, עתיד החברה הישראלית מופקד בידי הסחטנות הפוליטית החרדית

העובדים מעדיפים גיפט-קארד על מתנות לחג מתוך הכרה ש'איש אינו יודע להוציא את כספי בצורה יותר רציונלית מאשר אני בעצמי'. אז למה שזה לא יעבוד כך גם כשמדובר בממשלה וכספי מסים?

שנים שארגוני הדגל של הקרן החדשה לישראל מובילים מאבק נגד מעצרים וצווים מנהליים. אך כשהם מופנים כלפי יהודים, מנכ"לית הקרן רחל ליאל נזכרת פתאום כמה הכלי הזה יעיל וחשוב

כולם מזדעזעים מילדים ש"נאלצים" לצאת לעבוד, ודורשים חוקים ש"ישימו לכך סוף". במציאות, חוקים כאלו רק החמירו את המצב: מספר הילדים העובדים גדל, השכר ירד והתנאים הורעו. הפתרון אחר לחלוטין

פשיזם בישראל? שר ביטחון מסוכן? מחמוד דרוויש בגל"צ? יהודה הראל מזהה תהליכים של סערה בכוס תה, וקורא לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה

זירת הקטל של הסום עיצבה דורות של לוחמים, שינתה עמוקות את היחס האזרחי למפקדי הצבא, והשפיעה על מלחמת העולם השנייה. לקחיה רלוונטיים גם היום: יותר יוזמה למפקדים בשטח, ולעולם אל תאמרו "לי זה לא יקרה"

כולם בחופשה ואיתם גם ה"סערות" התקשורתיות התכופות, הפקקים, ואפילו החום עצמו. צור ארליך נהנה בעונת המלפפונים

תקנים חמורים, מכסים ופיקוח ממשלתי הדוק על מוצרי מזון מעוותים את השוק ומונעים מהצרכנים "להעניש" יצרנים ויבואנים בעייתיים

הקמת "הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי" אינה מבשרת טובות. במקום לדאוג לצמיחה שתשפר את חיי כלל אזרחי מדינת ישראל בוחרים פוליטיקאים ופקידים להעדיף קיצורי דרך פופוליסטיים

הסתירה בין הצום והאבל על החורבן לשגשוגה של מדינת ישראל יוצרת תעשיית הסברים בנוסח "המצב טוב, אבל לא מושלם". האמירות הללו מבטאות חוסר נחת קבוע מהמציאות, ומתדלקות סנטימנט רדיקלי מסוכן

ההתקפות הבוטות של בכירי הבית היהודי כלפי ראש הממשלה והליכוד מכוונות לשלול את הלגיטימציה מנתניהו, תוך שיתוף פעולה עם תרגילי השמאל והתקשורת. המרוויח העיקרי: "האח" יאיר לפיד

כולנו יודעים לשנן עוד מהגן שבית המקדש השני חרב בגלל "שנאת חינם". אבל האמת היא שההסבר הזה הוא רק אחד מתוך רשימה ארוכה, וגם הסיפור המפורסם של קמצא ובר קמצא הוא לא בדיוק מה שחשבנו

מדינה שלמה עצרה נשימה, החזיקה אצבעות וכססה ציפורניים בזמן ההתגוששויות של שגיא מוקי וירדן ג'רבי. כך הודיעו בכל העיתונים. ורק לי לא סיפרו, ונשמתי כרגיל. בגללי אין לנו זהב

המחירים הם מרכיב חיוני בכלכלה החופשית. כל ניסיון "לתקן" אותם ולפגוע בהם, ולו גם פגיעה קלה, משבש את כל המערכת ומביא לתוצאות בלתי צפויות, בדרך כלל שליליות

חוק חדש שעבר בכנסת הופך את התאחדות הסטודנטים למונופול ומאפשר לה למעשה לגבות תשלום בכפייה. למי ששכח נזכיר שמדובר בגוף שיוזם בקביעות פעילות שמאל ומשמש כמקפצה לכנסת עבור ראשיו

התקשורת לא מפסיקה לחגוג את התפקדותו של "הצל" לליכוד. על החיבוק החם והפומבי שקיבל במרצ פעיל שמאל קיצוני ששולח מכתבי נאצה עם צלבי קרס לח"כית מהליכוד, עברו שם בשתיקה

לפתוח עכשיו, לדחות לאחר כך – בסוף כל הפוליטיקאים מסכימים ש"צריך שידור ציבורי", אבל לא באמת מסבירים למה. הלל גרשוני מפרק את ההצדקות לקיומו של גוף תקשורת על חשבון משלם המסים

אחוז קטן של עיתונאים מהמגזר הדתי לאומי השתחל לשורות התקשורת המרכזית, הנשלטת על ידי השמאל. בינתיים, המסה הגדולה באמת של הימין החילוני נותרה ללא ייצוג

אז ג'ון קרי אמר שגז המזגנים מסוכנים לעולם יותר מדאעש, ועורר סערה אקלימית. אם כבר אקלים, זו הזדמנות טובה להיזכר במיתוסים שמספרים לנו על החור באוזון

והרי החדשות: לא רק שכמעט אין דבר כזה "פריפריה" בישראל, אלא שדווקא רוב העוני נמצא בערים הגדולות ובאזור המרכז. יהודה הראל מפריך את המיתוסים המקובלים

התקשורת בישראל היא ראש החץ האסטרטגי במאבק נגד היכולת של ממשלת ימין נבחרת לשלוט ולממש את המנדט שלה. את המציאות המעוותת הזו מנסה נתניהו לשנות

זוכרים את טורקיה? מדינה חשובה מסוימת שעוברת טלטלה פוליטית ומדינית חסרת תקדים? צור ארליך חושב ששכחנו השבוע להבחין בין עיקר לטפל

בעולם רווי שינויים תכופים האידאולוגיות הנוקשות יכולות רק להפריע. יהודה הראל קורא לשחרר את המחשבה ולהחיות את הערכים

יום אחד קמפיין נגד תנועת החרם העולמית, יום אחר כותרת ראשית מעוותת המספקת לה דלק לעלילת דם. טוב שיש ב'ידיעות אחרונות' גם משהו קבוע

החקלאות בישראל במשבר עמוק, ואין סבסוד או הגנה ממשלתית שיוכלו להושיע. צו השעה הוא חשיבה חדשה ויצירתית שתחבר בין עבודת האדמה לאתגרי המאה ה־21. יהודה הראל בוחן מחדש את האקסיומה המקובעת ביותר של המשק הישראלי

אזרחי ישראל רכשו דגים, ירקות קפואים ושמן זית לפסח במחירים זולים משמעותית, בזכות פתיחת השוק לתחרות מחו"ל. אז למה ישנם חברי כנסת המתנגדים למהלך בחירוף נפש?

גם בגרסה המרוככת שלו, אישור חוק העמותות הוא הישג גדול לימין שמפסיק לפחד ומתחיל לשלוט. אם המחנה הלאומי יפנים את לקחי ההצלחה, זו תהיה רק סנונית ראשונה

אפריקה מיותרת, אנטבה זה פסה ושחורים זה לא לעניין. ראש הממשלה טס למסע היסטורי באפריקה, והשמאל משתגע. צור ארליך לא נותר אדיש

בימים בהם כולם מדברים על הסכמים ושיחות, יהודה הראל נזכר בהסכמים שלא יצא מהם כלום ובחתימות חגיגיות שהסתיימו בפארסה אדירה

משחקי הכדורגל הם זירה של אפליה בוטה לטובת החזקים, הצעירים והשבעים, בחסותם של תאגידים קפיטליסטיים חזיריים. הלל גרשוני תוהה: מתי סוף סוף יגיע קצת צדק למגרש?

לרגל יום העצמאות ה־240 של ארה"ב, עקיבא ביגמן נזכר בהזדמנויות שהעניקה אמריקה לאבותיו המהגרים, ומהרהר על האפשרויות האדירות שהציונות פספסה. לו הייתי בייגל

דווקא בסכין, דווקא מול חברון, דווקא ילדה, דווקא בשנתה. אכזריות ופחדנות באות כאחד והשנאה אינה תלויה בדבר

במקביל להתעוררות פרשת ילדי תימן צוינו השבוע רצח ארלוזורוב ואלטלנה. ימנים ותימנים מקווים שהשמאל הציוני ששגה יישיר מבט אל הראי

בכל העולם כבר יודעים: הקפיטליזם ניצח, ובגדול. והראיה? אפילו השמאלנים הכי גדולים ויתרו על שאיפות ההלאמה, ומודים שאין להם בעיה עם שוק חופשי, ובתנאי שלא יהיה "חזירי"

זה חושב כמו שמאל, מדבר כמו שמאל ומכפיש את ההתנחלויות כמו שמאל. אבל כל זה לא מפריע לראשי יש"ע להשתתף ב'צעדת השוויון' של אנשי 'הקרן החדשה לישראל' במפגן של אחדות מזויפת

יהודה שאול, מייסד 'שוברים שתיקה', תועד במצלמות כשהוא מספר שהמתנחלים מרעילים בארות של פלסטינים. אך כרגיל, התקשורת לא מתעניינת. לנוכח העלילה, צור ארליך לא עובר לסדר היום

גם מימין וגם משמאל מתביישים להודות בטעות. וזו שגיאה גדולה: בזכויות הטעויות התפתח המדע, האירופאים גילו את אמריקה והסטארט-אפ פורח

עצרו עם הקונפטי, החזירו את השמפניות למקרר. בשורה התחתונה, רק כמה סעיפים מחוק הספרים בוטלו, וזה אומר שלא למדנו כלום

משהו רע עובר על המגזר הדתי-לאומי. השיח הענייני פינה את מקומו לעוינות, הנאמנות לאידאולוגיה הפכה לנאמנות למנהיג, והפוליטיקה הרגילה לאובססיה נגד שלטון הימין. חשבון נפש מגזרי-לאומי

"תקופות אפלות"? "התבהמות"? לא רק שרמתו המוסרית של צה"ל אינה מידרדרת, היא הולכת משתפרת עם הזמן. די להשוואות "מעוררות החלחלה"

במסדרונות הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית חוששים מאוד מדורסנות הרוב ומכפיית ערכים. עד שזה מגיע כמובן לסטודנטיות דתיות. הטור השבועי של צור ארליך

אנשי ציבור ורוח התרגלו להשוות בין מדינת ישראל של 2016, למה שהתרחש בגרמניה לפני 70 ו-80 שנה. צור ארליך מקווה שלפחות יום אחד בשנה נקבל קצת פרופורציות

מחופי הכינרת, לכיכר רבין ומגרשי הכדורגל – יש מי שרואה בישראל גזענות בכל מקום. צור ארליך מסכם שבוע דו-פרצופי במיוחד

מאז ומתמיד התווכחו השמאל והימין על הגדרת החירות: האם זהו חופש משעבוד ומגבלות, והממשלה היא הבעיה; או שמדובר בחופש מעוני ומחסור, והממשלה היא הפתרון. יהודה הראל עושה סדר

כבר לפני 116 שנה אנשים התלוננו על האיכות הירודה של פוליטיקאים, על הפופוליזם שמייצרת הדמוקרטיה ועל הקושי לייצר מדיניות לטובת הכלל. במילים אחרות, אין מה להתגעגע לעבר

מחזה מלבב של עדרי ציפורים מצייצות נגלה בשמי ארצנו בימים אלה. צור ארליך על תופעת טבע מיוחדת במינה