מה עשתה הוראת השעה בחוק האזרחות, מדוע היה צריך לבטל אותה וכיצד חוק יסוד ההגירה אמור לפתור את בעיות השורש של הכניסה לישראל
איילת שקד, שהוקרבה פעם אחר פעם על ידי בנט ושאר ראשי הקואליציה החדשה, נמצאת במלכוד מימין ומשמאל והפתרון עבורה אינו נראה באופק. מסתמן כי המפסידה הגדולה של הממשלה היא שקד עצמה.
כיצד מסמן השמאל הקיצוני ומשמיד כל סממן ימני במוקדי הכוח, מהי הטקטיקה החביבה על הפרוגרסיבים, ומדוע ברק אובמה הוא מגדולי הבריונים של המאה? בן שפירו בספר מאלף.
הרדיקליות של השמאל הפרוגרסיבי הפכה אותו לבית חם ונעים לגורמים אנטישמיים, ושנאת ישראל והיהודים מתפשטת בו כשריפה בשדה קוצים
חוק האזרחות אינו מעיד רק על אזלת ידה של הקואליציה החדשה ועל שבריריותה, אלא גם על הצביעות והזיכרון הקצר של חבריה לגבי הצבעתם בכנסת הקודמת.
הפוליטיקה ההונגרית מראה קווי דימיון רבים לזו הישראלית, והקרב עליה הוא שלב נוסף בהתנגשות הגלובלית בין המחנה השמרני למחנה הפרוגרסיבי. חלק ב' בסדרת הכתבות של תמיר ורצברגר.
מורשת ברית שלום לא נעלמה. והיא נטועה בתוך אנשי השמאל. היד היא אותה יד, אלה רק השמות והפרצופים שמתחלפים עם השנים.
אידיאולוגית השמאל הביאה אסונות על גבי אסונות ובכל זאת, היא נתפסת כנאורה ואינטלקטואלית יותר. יובל בלומברג מנתח את תולדות הכשל ותוהה - מתי מצביעי השמאל יתעוררו מהחלום האוטופי
שר החוץ החדש של ישראל משתעשע בטוויטר בזמן שהעולם מסביבו מתגושש בזירה הבינלאומית. בעידן כה רגיש - חוסר הניסיון והידע של יאיר לפיד הוא סכנה ברורה ומיידית ליחסי החוץ של ישראל.
המפלגה הדמוקרטית בארה"ב מקצינה עמדות ומאותתת לשמאל הקיצוני בישראל: אנחנו אתכם. על רקע האיומים האדירים על ישראל, שינוי הגישה הזה צריך להדיר שינה מעיניהם של קובעי המדיניות בישראל.
אמיר לוי, עורך מידה לשעבר והיום דוברה של ח"כ גלית דיסטל אטבריאן, הותקף פיסית באירוע שבתרבות, ומספר על האווירה והאלימות שבאוויר.
השאיפה האמריקנית לשלום מדומיין עשויה להוביל להסכם שיאפשר דווקא למלחמה האמיתית להימשך ביתר שאת
על רקע הדיווחים להקטנת מספר חברי ועדות הכנסת במטרה לדחוק את האופוזיציה, ד"ר אייל צור מציע את הפתרון המעשי.
התפרצות הקורונה המחודשת מדירה שינה מעיניו של סגן שר הבריאות לשעבר, ח"כ יואב קיש. בראיון ל'מידה' הוא טוען: "הממשלה החדשה עסוקה בפוטו אפים וצילומים"
חוק איחוד המשפחות הוא הפלונטר הראשון שעומד בפני ממשל בנט ומסתמן כי הוא כבר כושל באתגרים העומדים בפניו
הפלתו של ראש הממשלה, נתניהו, היא תוצר של תהליך ארוך שנים ומתוכנן היטב. יובל בלומברג מפרק לגורמים ומסביר, שלב אחר שלב כיצד אליטות קיצונית ומלאת שנאה השחיתו את מדינת ישראל.
מינויה של ח"כ אבתיסאם מראענה (העבודה) ליו"ר ועדת העובדים הזרים מטריד מאוד ומעלה אצל ח"כ מאי גולן (הליכוד) חששות כבדים לגורל המאבק במסתננים. טור אישי.
מארק לוין מתאר את התדרדרות התקשורת האמריקאית. התדרדרות שהובילה תפיסת עולם פרוגרסיבית שהפכה את העיתונאים לסוכני פרופגנדה שאינם מקדשים עוד את חופש המחשבה, הדעה והביטוי. קריאת חובה.
פיתוחו של היישוב אביתר הוא הכרח ביטחוני ומדיני. הפתרונות קיימים כבר 50 שנה
ח"כ עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת, תוביל כנס תחת הכותרת "אחרי 54 שנים: בין כיבוש לאפרטהייד". וישתתפו בו ארגוני BDS וארגונים אנטי ישראליים. האירוניה אינה יודעת את נפשה
הכנסת והמדינה סוערות סביב חוק איחוד המשפחות, בזמן שהפלסטינים ממשיכים להתקדם בתוכנית העל שלהם להשתלטות על כל שטחי מדינת ישראל
מחול השדים סביב מצעד הדגלים היה הסימפטום לבעיה עמוקה שמדינת ישראל טרם טיפלה בה. אסתר שניאורסון-גריי על הסכנה שבאובדן הדרך והריבונות הישראלית
נתניהו הביא את ישראל להישגים חסרי תקדים ובדרך יצא למלחמה בהגמוניה המפא"יניקית. השנאה היוקדת לביביסטים אומרת דבר אחד: הם מ-פ-ח-ד-י-ם
מול נתונים מפוברקים שמפיץ חמאס ומהודהדים באו"ם ובתקשורת העולמית בתור עובדות קשות, יש להטיל ספק קודם כל באמינות הנחת היסוד במקום להתחפר במגננה
אם אתה מסרב לצחוק על השלטון כאשר הצד שלך נמצא בו, כנראה שמה שאתה עושה זה לא קומדיה
ההסכמים הקואליציוניים הם הצהרת כוונות באשר לאג'נדה הממשלתית, יונתן סורקין בוחן את הסעיפים הכלכליים המרכזיים בקווי היסוד של הממשלה החדשה
הפוליטיקה ההונגרית מראה קווי דימיון רבים לזו הישראלית, והקרב עליה הוא שלב נוסף בהתנגשות הגלובלית בין המחנה השמרני למחנה הפרוגרסיבי.
המלחמה על התודעה היא זירת העימות המרכזית. שם טמון המפתח לניצחון, וישראל היא אחד המוצבים הקדמיים בהתנגשות הגלובלית שמתרחשת בין השמאל והימין. כדי לנצח בה, צריך לצלול לעומק המאבק.
הזמנה פתוחה לכנס הזום של 'מידה' לקראת הממשלה החדשה. הקישור הישיר בפנים.
ד"ר רן ברץ, מייסד אתר 'מידה', מפרק את מסע הרמייה והשקרים המרכזיים של הממשלה החדשה שקמה היום.
לקראת השבעת הממשלה הקרבה, עולים קולות מאנשי המחאות כאילו זו הצלחתם שלהם. המרוץ לקרדיט ולג'ובים מעולם לא היה מביך יותר.
חוק הגבלת הכהונה של גדעון סער: בדקנו את ההיסטוריה ואת מה שנעשה בשאר המשטרים הדמוקרטיים בעולם. המסקנות בפנים.
ניסיונות יריבי נתניהו להוציאו מחוץ למשחק הפוליטי מגיעים לשיא בחקיקה שמבקשת למנוע ממנו להיבחר
אם תקום ממשלת בנט-סער- לפיד, יהיה זה תקדים היסטורי שבו מפלגה אסלמית לוקחת חלק פעיל בממשלה ישראלית. אסתר שניאורסון גרי על הסכנות ועל המוצא האפשרי המפתיע.
יאיר לפיד וחבורת המשוריינים שלו ניהלו מלחמת חורמה ארוכת שנים לטובת מגבלה של 18 שרים וביטול מוסד ה"שר ללא תיק". ההבטחה שנשכחה, השקרים שנאמרו והמחיר הכלכלי. כל המספרים בפנים.
מצעד הדגלים אותו מבקשים לקיים בירושלים אינו אלא קיום של מה שנדחה בסבב הלחימה. ביטולו יהווה עוד שלב בהתפוררות הריבונות על ירושלים ובכלל
נפתלי בנט בדרך לתקדים עולמי מפוקפק, עם חוסר לגיטימיות משווע כראש ממשלה. הדרך לשם מלאה פיתולים ופלפולים טכניים.
גדעון סער, כך מסתבר, כבר היה פה לפני 50 שנה. גוסטבו פרדניק על הדמיון המבעית שבין הביביפוביה ליודופוביה הקלאסית.
ישראלים בשירות האויב: מתן פלג ודב טרכטמן מפרטים את תרומתם של ארגוני השמאל הקיצוני למטרות משטר הטרור הפלסטיני.
התקדים אותו מוביל נפתלי בנט יוצר מצב מסוכן נוסח איטליה. הימין, כך מסביר בנט תחת כל עץ רענן, הוא כזה מתוקף נוכחותו שלו עצמו בו.
בנט ולפיד, הנישאים על גב שנאת נתניהו, דוהרים אל עבר מדינה חסרת זהות ומהות. השלכות הממשלה הנרקמת עלולות להיות הרות אסון לגורלה של מדינת ישראל.
איילת שקד חשבה שהיא בדרך לפסגת חייה הפוליטיים, אך מערכת של היסוסים והתלבטויות עלולה להוביל אותה להתרסקות מפוארת.
אין פה מקום לטעות: "ממשלת השינוי" היא ניצחון מוחץ של השמאל הרדיקלי, חסיד מדינת כל אזרחיה.
ההחלטה להקים ועדת חקירה בין-לאומית נגד ישראל שתחקור את אירועי מבצע "שומר החומות" היא מופע הצביעות והבורות המסורתי סביב ישראל, האם אכן התגובה הישראלית אינה פרופורציונלית?
עדותו של אילן ישועה פותחת צהר מעורר תהיות לתוככי צמרת הפרקליטות. סיכום ביניים של משפט נתניהו ומסקנות להמשך.
ההתנגשות בין ישראל לפלסטינים והפרעות הלאומניות בתוככי המדינה הן ביטוי של שבר עמוק והיסטורי, שמקורו עוד בשחר ההיסטוריה. צלילה אל מקורות הטבע האנושי והפערים בין התרבויות.
מאז הפסיקה ישראל לחתור להכרעת אויביה, סבבי הלחימה של מדינת ישראל מעוררים ויכוח קבוע באשר לזהות המנצח. במישור המבצעי - אין ספק, במישור התודעתי, יש גם יש.
פסק הדין של בגצ, עלה על ה D9 המפורסם והחל לנוע אל עבר הדמוקרטיה, בדרך להפיכה שלטונית פוטנציאלית. סיכום התקדים המשפטי בחסות בגצ.
הרכב בראשות אסתר חיות ביקר בחריפות את אי-העברת התקציב ואת התיקון שאפשר את הגדלת התקציב ההמשכי. בנוסף הצהירו כי צפויה התערבות נוספת בעתיד. השר אלי כהן: "ניסיון חיסול של הדמוקרטיה"
העימותים האחרונים הציבו לנו תמרור אזהרה מהבהב, העתיד שלנו כמדינה ריבונית תלוי בתגובה לבעיות השורש של החברה הישראלית. טור דעה.
בין הדי הלחימה מעט נשכח כי בקרוב יפקע תוקף המנדט להרכבת הממשלה. אסתר שניאורסון גרי מסמנת את האשמים במצב.
מי שהבטיח בבחירות ש״לעולם ובשום תנאי״ לא ייתן יד לממשלת לפיד, מנהל כעת מגעים עם אותו לפיד, שעלייתו בעת הזו, בהינתן המערכה מול איראן, היא לא פחות מסכנה ביטחונית לאומית
לטירוף של מפגיני בלפור והצוללות ואנשי ׳לך׳ לפעמים קשה לתת הסברים רציונליים, אך כך או כך הגענו למציאות הזויה ומבחינות רבות גם אנטי-דמוקרטית
גדעון סער, שמתהדר בהדר ודמוקרטיות, רמס ורומס בפועל הן את הדמוקרטיה הישראלית והן את ערכי המוסר הבסיסיים בפוליטיקה
פעם היה כאן שמאל עם מצע שעל רובו נכתב ״עושים שלום״, אך המושג האוטופי נעלם משמו של המחנה ובמקומו נותר רק גיבוב מילים בנוסח ״רק לא ביבי״
החיבוקים שמקבל סער במשך שנים מעיתונאי ׳הארץ׳, ׳ידיעות אחרונות׳ ואחרים, ובמיוחד בחודשים האחרונים, צריכים להדאיג כל מצביע ימין
מיכאלי מנסה לשווק את ׳העבודה׳ כמפלגת שמאל-מרכז, אבל למעשה מה שהוביל את מראענה לעבור אליה זו לא ההתמרכזות שלה עצמה, אלא ההקצנה של המפלגה שהקימה את המדינה
נוזיק, האייק ומיזס מנסים להסביר מדוע אינטלקטואלים כה רבים נוטים שמאלה ומאמצים את היוהרה האינהרנטית של השמאל, הרואֶה את עמדתו כמדעית כביכול
בן שפירו מגיב לסיפור פיטורי השחקנית ג׳ינה קאראנו על-ידי ׳דיסני פלוס׳ לאחר שהעזה, ברוב חוצפתה, לצייץ בימניות
לכבוד חזרתו של בני בגין לזירה הפוליטית — פרק מספרו של ארז תדמור המסביר את תופעת ״הנסיכים בשירות השמאל״ ומה חלקו של בנו של מנהיג המהפך מ-77׳ בסיפור
המחילה האקדמית על אלימות והניסיון להציע לה הסברים רציונליים חצו את הסף התיאורטי והפכו לאיום ממשי
התקפות המפגינים על ערוץ 20 הן חלק ממגמה בשמאל להצדקת אלימות בשם מטרה פוליטית, לא רק בהסכמה בשתיקה אלא גם בעידוד והשתתפות
בועז גולן לאחר ההתפרצות האלימה לשידור: "האנשים שמוחים בשם ה'דמוקרטיה' הם האלימים וסותמי הפיות הכי גדולים"
ההיסטוריה מלמדת כי הנשק העיקרי מול ניצני מהפכה אלימה אינו עוד אלימות, אלא התעקשות על האמת והגנה על ערכי החירות המסורתיים
הפעיל הפוליטי יליד גרמניה הגה את יסודות הפעולה והארגון של הקומוניסטים במערב, מתכון המשמש עד היום רדיקלים בישראל ובעולם
חברי האופוזיציה שתקפו אתמול את הניסיון לשמור על הסדר בהפגנות השמאל הגנו בעבר על חקירות פוליטיות ואכיפה בררנית נגד אנשי ימין
שורת איומים ותקריות אלימות מצד אנשי ופעילי שמאל מצביעים על מגמה ברורה: יש צד פוליטי אחד שאיבד כל רסן ודוהר במהירות מפחידה לאסון
שמעון ריקלין בראיון ל'מידה': "קומץ מפגינים זוכה לסיקור בלתי-פוסק, במקום לדווח על האירועים אנשי תקשורת הפכו להיות השחקנים הראשיים"
במקום לשדר מסר אמיתי של אחדות והנמכת הלהבות, ריבלין ממלא פיו מים מול אלימות המפגינים ומעניק רוח גבית לאנרכיה
העיתונאי והסופר שי גולדן על מחיר העצמאות המחשבתית ("קיבלתי איומים על חיי"), השיח האלים במחנה בו צמח ("מתירים דמו של רה"מ") וסתימת הפיות בתקשורת ("אין מקום לקול אחר")
בעבר גילויי הסתה חמורה היו נחלת השמאל הקיצוני ביותר וזכו לגינוי נרחב, היום הם מקבלים במה מרכזית ועוברים בשתיקה מצד פוליטיקאים
כאשר אלה הרואים בעצמם "חיילי הדמוקרטיה" בטוחים שמטרת העל מקדשת כל אמצעי, השמאל מקבל בסלחנות אלימות פוליטית כל עוד היא מגיעה מהמחנה הנכון
הצעת הנשיא האמריקני הוכיחה למחנה השלום-בכל-מחיר שתפיסת עולמו לא רלוונטית יותר למציאות. האם השמאל הישראלי מסוגל לחשב מסלול מחדש?
הפובליציסט האמריקני בשיחה על ספרו היוצא נגד ניסיונות ההשתקה של השמאל בתרבות, בתקשורת ובאקדמיה. מבצע מיוחד למנויי 'מידה'
בשאיפתן לתפוס את השלטון, מפלגות השמאל מציעות מדיניות מנוגדת לאינטרס הישראלי כמעט בכל תחום החל מביטחון ויחסי חוץ ועד לחברה וכלכלה
בן-גוריון ראה במרצחים הפלסטינים כ"חוזרים על מעשי הנאצים", אך מי שמגדירים עצמם כיורשיו לא רואים בעיה בשותפות עם ח"כים ערבים שמסרבים לגנות פיגועים
כך הפך העיתונאי האמריקני-יהודי לקיצוני מדי אפילו בשביל השמאל הקשה
חלקים במחנה השמאל הישראלי ויתרו מזמן על ניסיון לשכנע ועל חיפוש רעיונות חדשים או פתרונות לבעיות, ומייצרים דבר אחד בלבד: אויבים
למרות שהמציאות והנתונים מראים שישראל מתקדמת ומשגשגת, הצד שממשיך להפסיד הולך ומקצין בתסכולו וכך גם בהשתלחותו במחנה הימין
רב המכר של ג'ונה גולדברג כופר בעיקרי האמונה והנחות היסוד של השמאל וחושף בשיטתיות את ההיסטוריה המוכחשת של הפשיזם, ממוסוליני ועד ימינו
אי-הכרה במצב המדיני והביטחוני ובתהליכי השינוי החברתיים וחוסר היכולת לערוך חשבון נפש אמיתי הביאו את מפלגות השמאל לשפל היסטורי
אנשי תקשורת, פקידים ופוליטיקאים מניפים ביד אחת את דגל הדמוקרטיה והשקיפות, בעוד היד השנייה עוסקת בחתירה מתמדת תחת בחירתו של העם
רשימת השמאל של גנץ ולפיד המשווקת עצמה כימין היא תופעה ייחודית לפוליטיקה הישראלית, בה מנסה מפלגה להשיג שלטון באמצעות הטעיה אידאולוגית
הדרך הפשוטה ביותר לגלות את האמת כמעט בכל נושא היא לשמוע מה אומרים בשמאל, ואז ללכת בדיוק בכיוון ההפוך
חברה וכלכלה, חופש הביטוי, לאומיות ודת: בכל היסודות החשובים של תרבות המערב עומדת תפיסת השמאל בניגוד מוחלט למחשבה הליברלית
לרגל שבוע הספר חוזר אמנון לורד אחורה, אל התקופה שבה נטש את האמונה בעקרונות השמאל, ובעיקר אל הכתבים והכותבים שליוו אותו לאורך התהליך. המלצת קריאה בגוון אישי
אם חשבתם שפרופ' אהרן צ'חנובר יחזור מצפון קוריאה עם לקחים נגד דיקטטורות – טעיתם. בחירתו להאשים דווקא את המערב במצבם של אזרחיה היא תסמין מוכר של מחלת חיבת השמאל לטוטליטריות
החשש ממצבה של החברה הישראלית וההשוואה שערך סגן הרמטכ"ל יאיר גולן בין ישראל לגרמניה בנאומו, מעידים עד כמה עמוק חלחל קמפיין שטיפת המוח שעורך השמאל הישראלי
סקר חדש מגלה: רוב הציבור היהודי מגלה חוסן לאומי ומשוכנע שהחברה היהודית תעמוד איתן בגל הטרור. ומי חריג? מצביעי השמאל, שמגלים בעקביות סימני תבוסתנות וייאוש
קיומה של מלחמה לא מוכיח שהשלום אפשרי וכשלי הקפיטליזם לא מוכיחים שהסוציאליזם צודק. יהודה הראל על השימוש בלוגיקה בפוליטיקה ובמחלקות ציבוריות
סתיו שפיר לא לבד. מאז ומתמיד הוגים משמאל הסבירו שעם ישראל נוצר במצרים, וטענו כי ציונות משמעה עמדה מוסרית המנותקת מהארץ. יהודה הראל במבט מעמיק על המתח בין השמאל ללאומיות
ההתנצלויות של הימין על כרזת "שתולים בתרבות" של 'אם תרצו' חושפות שוב חוסר הבנה עמוק של אופי המאבק הפוליטי. וכשהימין מתנצל - השמאל תוקף
במאמר שפורסם בשנת 78', כשנה לאחר עליית הליכוד לשלטון לראשונה, זיהו הרצל ובלפור חקק את מאפייניו האנטי-דמוקרטיים של השמאל הישראלי
נוכח התחקיר על פעילי 'בצלם' שתכננו להסגיר פלסטינים לעינויים ומוות, ציפינו לגינוי גורף בשמאל. מדוע זה לא קורה, והיכן נמצא התפוח הרקוב בשמאל הישראלי?
ככל שחולף הזמן מתגלות עוד ועוד ראיות שמצביעות על המטרה האמיתית שמאחורי המחאה נגד מתווה הגז: הפלת השלטון הקיים בישראל.
'קול אחד'? V15? 'דרכנו'? הכישלון הצורב בבחירות האחרונות לא בלבל את עמותות השמאל, שממשיכות לנסות לבלבל את הציבור.
"השמאל הציוני של פעם לא בחל בבניין הכוח הצבאי ולא בשימוש בו". ד"ר אודי מנור, איש מפלגת העבודה, בקריאת כיוון לשמאל הישראלי.
סַפֵּרְנָה עַל מִגְדָּר. סַפֵּרְנָה עַל מִדְרָג:
מִדְרָג בֵּין גֶּבֶר זוֹל לִגְבֶרֶת שֶׁבְּיֹקֶר.
קוֹרְאִים לָזֶה שִׁוְיוֹן כְּמוֹ שֶׁקּוֹרְאִים לִי דְרָאג.
עושר אינו חטא, ורדיפת עשירים בישראל פוגעת באזרחי המדינה. מוטב שהפוליטיקאים ינהלו עסק לפני שיתיימרו לתכנן לנו את הכלכלה.
מדוע השמאל כה נלהב להסיר מהמופתי חאג' אמין אל-חוסייני את האחריות לשואה?
כך מתחברים ה"חזון המדיני" וה"נסיגה החד-צדדית" של השמאל, עם ה"אמונה בצדקת דרכנו" של חלקים מן הימין בישראל.
לא רק שהקפיטליזם מאפשר ליותר אנשים לבחור בצמחונות, דווקא התפיסה השמרנית היא זו שתואמת את מציאות התנועה הצמחונית במאות ה-19 וה-20.
ד"ר רון שלייפר, מומחה ומרצה מבוקש בתחום הלוחמה הפסיכולוגית, מותח קו בין כישלון המשילות של הימין בזירה הפוליטית לבין הזירה הביטחונית.
גבי אשכנזי ואהוד ברק עושים קולות של כניסה לזירה הפוליטית, והשמאל כבר מכין את השטיח האדום לקראת "המושיע" החדש.
אתר הסאטירה Ynes לא לוקח שבויים - ימנים ושמאלנים כאחד כבר נפלו בפח, אך האם הם למדו את הלקח הנכון?
שֶׁתִּקְפְּצוּ לִי עַד מָחָר
עִם שִׂמְחַתְכֶם הַזּוֹ לְאֵיד,
עִם הַתַּרְעֹמֶת-בְּשָׂכָר,
עִם תְּלִיָּתִי עַל הַגַּלְעֵד.
אנטי-ציונות כבר לא מספיקה: הפלסטינים דורשים מהאקטיביסטים היהודים נאמנות מוחלטת. אחרת הם נאצים, כמובן.
מניית הנרצחים על-ידי מחבלים ששוחחררו בעסקת שליט היא טקטיקה שגויה ומשחקת לידי השמאל.
ככל שיהיו לנו יותר "קפיטליסטים חזירים" כך נזכה ליותר צמיחה ופרנסה ליותר אזרחים. פוליטיקאים יש לנו מספיק - תנו לנו יזמות.
כשבודקים את הרקע של הפעילים נגד מתווה הגז מגלים שמדובר בפעילי שמאל קיצוני סדרתיים.
"הערבים הנוהרים לקלפיות" ורטוריקה מתלהמת נוספת מצד עושים עוול למדיניות האמיתית שנקטו ממשלות הימין לקידום ופיתוח המגזר הערבי.
למרות ההגירה המוסלמית הנרחבת, והרצון להתקקרב לעולם הערבי, לא תמיד היתה שבדיה אנטי-ישראלית. אז מה קרה בדרך? לאולוף פאלמה הפתרונות
הרבה בני נוער הלכו לישון אתמול בהרגשה שהם עשו משהו בכדי להפוך את העולם למקום טוב יותר, גם אם אין להם באמת מושג על מה הם הפגינו ולמה.
בסיפרו המונומנטאלי מותח פרופסור ויסטריך המנוח קו ברור מקרל מרקס וחלוצי הסוציאליזם ועד לברית השמאלנית-אסלאמיסטית של ימינו.
שלושה אקדמאים בכירים מתחום הפסיכולוגיה החברתית התכנסו לענות על השאלה: "מדוע היהודים לא רוצים שלום?". הפלסטינים, אגב, קיבלו פטור מהקב"ן.
הפרוגרסיבים מזדעזעים מאותם הדברים מהם מסתייגת השמרנות, אך עוטפים זאת בתירוצים חסרי יושר אינטלקטואלי.
כל האמת על ברק נמרוד אובמה: הוריו יוצאי קיבוץ, הוא שירת בנח"ל, ובגיל 40 הצביע מרצ לראשונה כי נמאס לו מהכיבוש.
השמאל כשל בבחירות לא בגלל הערבים ש"נוהרים באוטובוסים", אלא בגלל היסטוריה של ניכור והתנשאות כלפי מגזרים שלמים בחברה הישראלית.
במקום לקלוט עשרות אלפי פלסטינים ממחנה אל-ירמוכ שבסוריה, אבו מאזן החליט ש"זכות השיבה" חשובה יותר וגזר עליהם רעב ומוות.
בכל עולם המערבי היהודים פונים ימינה ומצביעים למפלגות הימין השמרניות. יוצאי הדופן הם דווקא יהודי ארה"ב.
הממשלה הנכנסת מכריזה שתטפל בנושאים האהובים על השמאל. אז למה האופוזיציה לא מפסיקה לתקוע לה מקלות בגלגלים?
מוסלמי או להט"ב? שחור או אישה? מסתבר שגם בעקומת הפוליטיקלי קורקט יש היררכייה • ומי בתחתית? היהודי, כמובן.
הסוציאליזם לא השאיר אחריו מורשת של צדק חברתי וקידמה; הוא השאיר אחריו נשורת של שנאה אנטישמית ואנטי-ישראלית
המשך שלטונו של הליכוד כלל לא מובן מאליו: קבוצות שמאל רדיקליות פועלות בתוך בסיסי הכוח של הימין, ומאיימים על התמיכה המסורתית בו.
הדתיים-לאומיים אוהבים לחשוב שבזכותם יש התנחלויות. באופן מפתיע גם השמאל אוהב לחשוב ככה.
אומרים לכם ש"רוב העם ימני" ולכן צריכה לקום ממשלה "לא מתנצלת" שתגשים את חלומות הימין האידאולוגי? ובכן, החלק הראשון לא נכון, והחלק השני לא יהיה
ממשבר מנהיגות ועד זלזול בקהל הבוחרים: אמנון לורד עם חמש הסיבות העיקריות לכישלון הצורב של הזמאל הישראלי.
עַם יְמָנִי מַעֲלֶה שִׁלְטוֹן שְׂמֹאל.
עַם פָּרָדוֹקְס שֶׁסּוֹטֵר לְעַצְמוֹ.
עוֹד מַס, עוֹד חָמָאס יִמְלְאוּ אֲסָמֵינוּ –
יִשְׁמְרֶנּוּ הָאֵל מֵעַצְמֵנוּ.
מסדר השנאה לראש הממשלה לא עוצר. עכשיו זהו תורם של הבטחוניסטים, שתמכו בעבר באוסלו ובהתנתקות. '1984' זה כאן: רק תחליפו את גולדשטיין בנתניהו
על המדינה לחדול מכל מדיניות פטרנליסטית סוציאליסטית, ובמקום זאת להסיר חסמים ולאפשר לאזרחיה להצליח בשוק חופשי תחרותי.
אם הסוציאליזם המסורתי הופרך, מדוע לא הוכרה הכלכלה הקפיטליסטית כמנצחת? והאם די בחירות הפרט כדי שבני האדם יהיו מאושרים?
לַבּוֹלְשֶׁבִיק מוּדָע
שֶׁהוּא יִזְכֶּה לָעַד,
כִּי הוּא הַוַּעֲדָה
וְהוּא הַמְיֹעָד.
מרוב שהכל ספונטני ו"התארגן בסלון" לא שמנו לא שכמעט כל הפעילים ב-V15 ו'קול אחד' קשורים בדרך זו או אחרת למפלגת העבודה.
אמרו עליה שהיא "המלחמה הכי פחות פופולרית באמריקה", אבל סרטו של איסטווד מוכיח ההפך. התמהיל הנכון של פטריוטיות, ריאליזם ובהירות מוסרית עדיין שובר את הקופות, ובענק
האם ישלבו היו"רים "כוכבים" על חשבון הפריימריסטים? ועד כמה זה מועיל, אם בכלל? אבישי עברי על קוסמטיקה פוליטית.
תחקיר: איך ידעו האמריקנים מה ליברמן עמד לומר בנאומו, עוד לפני שהתקיים? שר החוץ מפזר הרבה סיסמאות ניציות, אך סקירה שיטתית חושפת שאין להן כיסוי.
הם יעשו הכל כדי להסתיר זאת, אך בין רסיסי הפוליטיקה של ארצנו הקטנטונת שזור מוטיב מקשר אחד: המאבק על דמותה של מדינת ישראל.
באמת, מה חושב לעצמו זמר מפורסם כמו בניון שבמקום להסית נגד מתנחלים הוא הולך ומלכלך על ערבים?
בניגוד לתדמית המקובלת, רבין לא יזם את הסכמי אוסלו מתוך תחושת עצמה וביטחון. להפך: תחושת קטסטרופה וסכנה, לצד אכזבה מביצועי צה"ל גרמו לו לתור אחר מוצא מדיני.
ספרו החדש של בן דרור ימיני הוא נשק הסברתי סדור וקוהרנטי, שחושף את התעמולה השקרית ומעלה שאלות על התנהלות התקשורת והימין בישראל.
בערפל המשכר של המדיה החברתית שכחנו שאת זה אי-אפשר לעשות מתוך הכורסה בסלון, אלא באמצעות מעורבות אחד-על-אחד.
פרופ' אברהם הפנר, במאי תסריטאי זוכה פרס אופיר, היה מדור המייסדים של הקולנוע הישראלי. ביום שישי האחרון הוא הלך לעולמו.
אחרי כל צעקות ההסתה, אתנחתא קלילה: קריאתה של הסופרת אלונה קמחי מחברת הפזמון 'עניין של הרגל', לרצוח את טוביה טננבאום.
מתנדבי הג'יהאד כבר בדרך מקייטנות המוות והאונס שלהם בסוריה ועיראק. ותודה לאינטלקטואלים הנאורים שהכשירו עבורם את הדרך
דוד גרוסמן בכיכר זה כל כך ניינטיז. אז כדי לחדש לכם קצת נרתם רן ברץ למלאכה וכתב את הנאום שהיה מביא לשמאל 70 מנדטים בבחירות הבאות.
זכויות אדם, אבו מאזן פרטנר, לפרז את הרצועה, לשקם את עזה – ד"ר מרדכי קידר ליקט עבורנו את מיטב הקלישאות המקובלות והחבוטות.
כשהשגרה הישראלית נראית כמו זירת מלחמה קל מאוד להכריז שמטרות "השבת השקט" של מבצע 'צוק איתן' הושגו. על ניצחון, הפסד ומה שבאמצע.
'צוק איתן', סיכום ביניים: מומחים למערכת הפוליטית בישראל מציירים את המפה לאחר רעידת האדמה הצבאית בעזה.
הנשיא אובמה משחק תפקיד ההרסני במלחמה מול חמאס. על בנות הברית החדשות, נטישת אבו מאזן והבגידה בשמאל הישראלי.
כך הפכה ישראל למוליך התיעוב העצמי של השמאל הליברלי המערבי, בעוד הגבול הדק שבין אנטי-ציונות לאנטישמיות הולך ומיטשטש עם הזמן.
השיטה: זה מתחיל בארגון אחד "קיצוני" והשני "קיצוני פחות". אח"כ השני הופך ל"מתון" ומשם קצרה הדרך ל"פרטנר להסכם". וחוזר חלילה.
הפלסטינים רוצים ליהנות מכל הייתרונות של יישות מדינית, אך מסרבים לקחת אחריות קולקטיבית על פשעים נגד ישראל.
מצעד האיוולת הישראלי: כך אפשרנו לחמאס ולפת"ח להקים בתוכנו ישויות רצחניות, תוך התעלמות מכוונת מנורות האזהרה האדומות.
עדי בן חור יצא אתמול לכיכר רבין, שם הוא ראה את הנרות ושמע את מנגינות האחווה והשלום. עם כל הרצון הטוב, זה לא המסר שימנע את החטיפה הבאה.
תחקיר: היעדר ריבונות ושלטון חוק בשכונות דרום תל-אביב הפכו את חיי התושבים לסיוט. כך נראית מציאות היום-יום בצל אוכלוסיית המסתננים.
אנשי שמאל מאשימים את הורי החטופים: למלחמה בקו הירוק כבר אין קווים אדומים.
הבדואים וארגוני השמאל הופכים את אל-ערקיב למקרה מבחן. האם מדינת ישראל תוכל לעמוד בו?
גזען? הומופוב? לא נורא, כל עוד אתה מהמחנה הנכון: פיטורים והדחות על רקע פוליטי הפכו לשגרה אפילו במעצמת חופש הביטוי.
אבישי עברי קרא כמה טקסטים של תרבות ה"זכרון האלטרנטיבי" והבין מה כל כך מפריע לו בטרנדים האחרונים בתחום.
הפלסטינים מתאחדים, שוב, ושולפים את הקלישאות השחוקות מהבוידעם של השמאל וההנהגה הישראלית.
"אני חוששת שייבחר נשיא א-פוליטי", אמרה סתיו שפיר והדגימה באחת את כל מה שמסוכן ורעוע ברעיונות של השמאל.
הטקטיקות של השמאל איתנו כבר זמן רב, ובכל זאת הימין מסרב להפנים מול מה ומי הוא עומד. משום כך, בחוסר-מודעות קטסטרופלי, הימין מאמץ את שיטות השמאל גם כשהוא אוחז בהגה בשלטון.
השמאל הקיצוני יכול לרשום לעצמו ניצחון מזהיר: הזכות לאינדוקטרינציה בחדר הכיתה.
אובדן התמיכה הציבורית, הובילה את האליטה השמאלנית המיואשת לחפש תחליפי דמוקרטיה בדמות לחצים חיצוניים.
קריאה להחרמת ישראל, הסתה לאלימות, היסטוריה משוכתבת; כל זאת ועוד בהרצאה של מזכ"ל מפלגת בל"ד, שהתקיימה באוניברסיטת ת"א.
מהם העקרונות המרכזיים שמבטיחים את החירות והאושר האנושי, ומה באמת ההבדל בין הימין לשמאל?
ההשפעה החיובית של העליה הרוסית ניכרת היטב עד היום. מדוע אם כן, האשכנזים הוותיקים מאוכזבים כל-כך?
למרות שהופרכה כבר פעמים רבות, "הבנאליות של הרוע" הפכה לתיאוריה לגיטימית, שקנתה לה שביתה באקדמיה.
מאז בריאת העולם מעסיקה את האנושות השאלה: מי טיפש יותר, השמאל או הימין? אסף וול כאן כדי לספק תשובות
רוצים להוביל שינוי בהצלחה? לא צריך להמציא את הגלגל: תייסדו פרסי יוקרה, מוסדות השכלה גבוהה ואמצעי תקשורת – בדיוק כמו שעושה השמאל הליברלי.
אורי משגב מתאבל על כך שהיורדים משתייכים לאליטת השמאל השוקעת. ארז תדמור מקווה שמשגב צודק וקורא ליורדי האליטות להמשיך לשלוח לנו טורים מברלין
המאבק התרבותי של השמאל איננו חסר-הגיון, אלא ניסיון למחוק את שורשי הזהות הטבעיים של הפרטים והחלפתם בזהות ריקה מתוכן
כרגיל, אנחנו מפספסים את הנקודה: בעוד השמאל פועל על-פי דוקטרינת מלחמת המעמדות ורואה בימין אויב אידאולוגי שיש להביס, עסוק הימין בניסיונות להידברות והכלה על בסיס אחוות-אחים מדומיינת
לא משנה כמה עטיפות מתנה ושוחד הכרתי יש סביב היקום שלו, גם אנחנו עדיין כאן, חיים וקיימים ונחושים לנצח ורעבים להמבורגר.
הספר סינדרום אוסלו מציע סקירה מקיפה של תולדות הציונות והזהות העצמית היהודית, וטוען לפענח את הצופן של מדיניותה התבוסתנית של ישראל
כאשר בוחנים את קווי המדיניות שהציג אובמה בנאומו, מתברר שהשמאל הישראלי ואובמה כבר לא משדרים על אותו גל: הקול קול אובמה, האג'נדה אג'נדת נתניהו.
הדו"ח הראשון של מרכז 'מולד' העוסק בהסברה הישראלית מראה כי מלבד מחזור קלישאות של שמעון פרס, אין לשמאל הישראלי הרבה מה להציע
בכנס בנושא חופש אקדמי וביטוי זכו הנוכחים לשמוע כי הרוב בישראל אינו דמוקרטי, וההחזקה בעמדות ביקורתיות כלפי ההתחממות הגלובלית פוגעת בחופש האקדמי
בבחירות 2013, שגו המפלגות הגדולות כשמשכו לקצוות. המנדטים נמצאים במרכז, עם נטייה קלה ימינה
בימים האחרונים נפוצות שמועות אודות "הגוש החוסם" שיוכל למנוע מאזרחי ישראל עוד ארבע שנים של שלטון נתניהו. קווים לדמותו של הגוש המיתולוגי
אלדד יניב רוצה הפגנות אלימות, אבל רק אחרי שיהיה בשלטון. ככה זה במדינה פאשיסטית
Posts navigation