ממשל ופוליטיקה

גדעון סער, כך מסתבר, כבר היה פה לפני 50 שנה. גוסטבו פרדניק על הדמיון המבעית שבין הביביפוביה ליודופוביה הקלאסית.

איילת שקד חשבה שהיא בדרך לפסגת חייה הפוליטיים, אך מערכת של היסוסים והתלבטויות עלולה להוביל אותה להתרסקות מפוארת.

אין פה מקום לטעות: "ממשלת השינוי" היא ניצחון מוחץ של השמאל הרדיקלי, חסיד מדינת כל אזרחיה.

ממשלת הטלאים המסתמנת מתכוונת לשנות את חוק היסוד שמביא לפיזור הכנסת בעקבות אי-אישור תקציב, ובכך להעניק לעצמה חסינות ממה שהביא למעשה לפיזור הכנסת האחרונה

ההיסטוריה העתיקה והעכשווית, בישראל ובחו״ל, מראות בבירור: התערבות של רבנים בזירה הפוליטית אינה מיטיבה איתם, ובוודאי לא איתנו

יש ימין ויש שמאל, והניסיון לטשטש את ההבדלים ולהתמקד במאבק אישי נגד נתניהו, לא ישנה את העובדה הפשוטה הזו

במו״מ על הקמת הממשלה מנצח מי שעוצם עיניים לזמן רב יותר וממשיך לדבוק באסטרטגיה שלו גם בדקה ה-90

מצביעי ׳ימינה׳ היקרים, אם בנט יחליט לקחת את הקולות שלנו כדי להיכנס לממשלת השיסוי ההזויה, עלינו לצאת ולמחות על הבגידה בנו מול ביתם של חברי המפלגה

ברור כי לא ניתן לעמוד בכל הבטחות הקמפיין וחייבים לדעת על מה לוותר, אך להבטיח להיות יותר ימין מימין ואז להקים ממשלת שמאל עם ׳מרצ׳ ו׳העבודה׳ זה אינו ויתור אלא הונאת בחירות

על אף הישגים חסרי תקדים בביטחון, בכלכלה ובקורונה – תקשורת מגויסת ואופורטוניסטים מימין עזרו לשמאל להשיג את מבוקשו ולהתחמק מהשיח האידאולוגי

ראש מטה השטח של ׳ימינה׳ בגוש עציון מספר על ההבטחות שקיבל מבנט ומשקד ועל התסכול שלו ושל הבוחרים שהביא לקלפי בעקבות ההליכה המסתמנת לממשלת שמאל: ״אנשים לא שמו בקלפי ׳ימינה׳ בשביל שנלך שמאלה״

ניתוח הגושים, הבריתות הפוליטיות ואחוזי מעבר הקולות בין המפלגות מראה בבירור: החלוקה היא איננה בין ימין לשמאל, אלא על בסיס פרסונלי ואמוציונלי ביחס לבנימין נתניהו

העמדה הציונית ביחס לשאלת שיתוף הפעולה עם מנסור עבאס איננה קלה להכרעה, אך מבט רציונלי וקר על המציאות מלמד שכל עוד לא תתנער רע״מ מחלק מעמדותיה, עדיף לא לחזור על טעויות היסטוריות

בראיון ראשון ל׳מידה׳ מאז השבעתו, מדבר ח״כ רוטמן על ׳ערוץ 13׳ (“השתקת כל מי שלא מצטרף למקהלה האנטי-לאומית), בנט (“האזהרות שלנו התבררו כנכונות”) וריבלין (“לא הוסיף כבוד ויוקרה למוסד הנשיאות, וחבל”)

חברי הכנסת של ׳המשותפת׳ לא מבינים את הדמוקרטיה, את אזורנו הגיאו-פוליטי, ועד כמה הם דומים לרב כהנא בהשבעת הכנסת ב-1984

הנשיא ריבלין מוכיח שוב ושוב כי הבנתו את הדמוקרטיה לוקה בחסר וכי הוא רואה את עצמו כחלק פעיל מהמתרחש בכנסת, לרוב מהצד השמאלי של המפה

תוצאות הבחירות המעניקות רוב אדיר למפלגות הימין מספקות הזדמנות לנטישת שיח ׳רק לא ביבי׳ ומעבר לשיח אידאולוגי, בו נמצא השמאל בנחיתות קיצונית

בניגוד לנטען בתקשורת, הרוב המוחלט של מצביעי ׳הליכוד׳ בסבב 4 יצאו להצביע, אך חלקם הצביעו למפלגות אחרות בגוש, וחלק לסער

היום כולם רוצים להיות ראשי ממשלה עם חמישה, שישה ושבעה מנדטים. לא צריך איי קיו, לא צריך דרך ולא צריך רוח. צריך רק, כלשון רבין על פרס, כמה פודלים

אם אשכול ודיין, פרס ורבין ואפילו צ׳רצ׳יל וסטלין הצליחו לשים בצד את האיבה האישית ביניהם לטובת הצורך הלאומי, גם סער ויתר ראשי המפלגות המחרימות את נתניהו מסוגלים

מחלוקת בימין: מצד אחד מדובר באנשי התנועה האסלאמית, ומן הצד השני הציבור אינו מעוניין בסבב בחירות חמישי. שתי דעות בסוגיה החמה

כשפוליטיקאי מרשה לעצמו לומר דברים שעד כה הוגבלו רק לטוקבקים ברשת, וכאשר צד אחד שם עצמו מעל לצד אחר, הדרך לפיצוץ הופכת לקצרה מאוד

על מנהיג לדעת עם אילו קרבות ניתן להמתין ועל אילו קרבות אסור לוותר. מי שינסה לנצח בכל הקרבות יפסיד את המלחמה

גדעון סער, שמתהדר בהדר ודמוקרטיות, רמס ורומס בפועל הן את הדמוקרטיה הישראלית והן את ערכי המוסר הבסיסיים בפוליטיקה

יש למעשה רוב ימני בישראל, אך הוא איננו מאוחד. לכן כשנצביע על גורל עתידה, שלומה וצביונה של המדינה, אסור שאף קול ילך לאיבוד

יאיר לפיד כל כך הקפיד שלא ידברו עליו כמועמד, עד שברגע האמת אף אחד כבר לא מעוניין בו

על אף המגמות ההולכות ומתבהרות, גם הפרשנים המנוסים ביותר לא מצליחים לחזות במדויק את תוצאות האמת של הבחירות, עליהן מתברר שוב ושוב כי יש רק דרך אחת להשפיע: ברגליים

יו"ר תקווה חדשה משלם בסקרים את מחיר הטהרנות, אך המחנה הלאומי כולו לא יכול להרשות לעצמו את מחיר חבירתו לממשלת שמאל

הנאומים ההיסטוריים, הטקסים הבינלאומיים וההתרועעות עם ראשי מדינות הם רק חלק קטן מהתפקיד התובעני והמסובך, אותו מנסים כעת לנטול אנשים נטולי חזון מהאיש עם הקבלות

לאחר ששטרן בחר לדחות עד לאחרי הבחירות את פרסום דו״ח מבקר המדינה על כשלי ועדת הבחירות, הלוי מגיב להחלטה השנויה במחלוקת: “פגיעה חריפה באמון הציבור”

אצל פוליטיקאים שנמקים באופוזיציה מתנוונים חוש האחריות וההבנה כי למעשיהם יש השפעה ארוכת טווח. כך קרה ללפיד, הסבור כי הפוליטיקה היא בסך הכול משחק התבטאויות בתקשורת

אם יגרום להדחת נתניהו לטובת הקמת ממשלת שמאל – הוא אולי יצליח להיות ראש הממשלה, אך כלל לא בטוח שיצליח להתקבל בחזרה אל המחנה הלאומי

החיבוקים שמקבל סער במשך שנים מעיתונאי ׳הארץ׳, ׳ידיעות אחרונות׳ ואחרים, ובמיוחד בחודשים האחרונים, צריכים להדאיג כל מצביע ימין

דווקא בנושא זהותה היהודית של המדינה, אחד מהנושאים המהותיים ביותר למחנה הימין, השיח הפוליטי מתאפיין במעט מאוד דיבורים מעשיים

כחלק מקמפיין פוליטי מתמשך וחד-צדדי, מרבית עיתונאי ישראל הפסיקו לעסוק במהות והפכו את עצמם לסיפור המרכזי

מעל פני השטח ׳תקווה חדשה׳ היא עוד מפלגת אנשי ימין, אך מתחת לפני השטח מדובר בנשק החדשני וכנראה גם האחרון במאבק ששורשיו מגיעים עד לשנות השמונים

האיום על חב״ד הוא עוד דוגמה לדרך המעוותת בה תופס לפיד את הדמוקרטיה ואת הציבור הישראלי, אליה נלווית רשימת הישגים ריקה. מכתב מאזרחית מודאגת ליו״ר ׳יש עתיד׳

המדינאים והפוליטיקאים הם אומני האפשר בתוך מציאות זורמת, מפתיעה ומשתנה. דינמיות זו אינה נקלטת אצל משפטנים ואנשי צבא הבאים מעולם של פסקנות ונחרצות

מיכאלי מנסה לשווק את ׳העבודה׳ כמפלגת שמאל-מרכז, אבל למעשה מה שהוביל את מראענה לעבור אליה זו לא ההתמרכזות שלה עצמה, אלא ההקצנה של המפלגה שהקימה את המדינה

בראיון ב׳מעריב׳ הוצג קסטנר כ”מארגן פעולת ההצלה” אשר סבל מ“מסע הסתה נגדו”, וצוין כי ”גורמים בימין ממשיכים להפיץ את הדברים”. את שכתוב ההיסטוריה הזה צריך וחשוב להפריך

שר המודיעין אלי כהן בראיון על הקורונה (״נהיה המדינה הראשונה לנצח את הנגיף״), הכלכלה (״צריך להוריד מסים ולהפחית רגולציה״), מערכת המשפט (״דרוש ניקוי אורוות בפרקליטות״) ותיקי נתניהו (״מתי אי פעם פוליטיקאי בישראל הורשע בסיקור אוהד?״)

בראשות ח״כ מירב מיכאלי, מפלגת ׳העבודה׳ במתכונתה החדשה מקצינה שמאלה, הרחק מעבר לגבולות אותם היו מוכנים ראשי המפלגה המיתולוגיים להכיל

הריקנות של הלאומיים לשעבר כגון אולמרט, לבני, מרידור וריבלין, חוזרת כעת אצל סער. בניגוד למה שטוען, הימין, הוא הדבר האחרון שמעניין אותו

מיהודים מומרים בימי הביניים, דרך בובר וברית שלום ועד לשמאל של ימינו: תופעת השנאה העצמית היהודית מסרבת להרפות. האיבה כלפי נתניהו וטראמפ – רק סימפטום

מ׳המרכז החופשי׳ ועד ׳כולנו׳, מפלגות "הליכוד ב׳" מחליפות מסיכות ופנים, אך תמיד המטרה זהה – החלפת ׳הליכוד׳. כולן, בלי יוצא מן הכלל, בסופו של דבר נעלמו

לדעת ח״כ בצלאל סמוטריץ' התיקון במערכת המשפט קודם לכל, בג״ץ מונע מהמדינה כלים לשימור הרוב היהודי בישראל ומפלגה של 5-6 מנדטים בהנהגתו תוכל להיות כל ההבדל בממשלה הבאה

אלדד בק מספר בראיון ל׳מידה׳ על ההתקפות האישיות שחווה משגריר ישראל בגרמניה, צביעות התקשורת הישראלית וההתערבות הבוטה נגדו מצד משרד החוץ הישראלי

הביביפוביה מכרסמת את הדמוקרטיה הישראלית מזה למעלה משני עשורים. ניתוח התופעה יתרום לבריאות הנפש של החברה