ממשל ופוליטיקה

מחלוקת בימין: מצד אחד מדובר באנשי התנועה האסלאמית, ומן הצד השני הציבור אינו מעוניין בסבב בחירות חמישי. שתי דעות בסוגיה החמה

כשפוליטיקאי מרשה לעצמו לומר דברים שעד כה הוגבלו רק לטוקבקים ברשת, וכאשר צד אחד שם עצמו מעל לצד אחר, הדרך לפיצוץ הופכת לקצרה מאוד

על מנהיג לדעת עם אילו קרבות ניתן להמתין ועל אילו קרבות אסור לוותר. מי שינסה לנצח בכל הקרבות יפסיד את המלחמה

גדעון סער, שמתהדר בהדר ודמוקרטיות, רמס ורומס בפועל הן את הדמוקרטיה הישראלית והן את ערכי המוסר הבסיסיים בפוליטיקה

יש למעשה רוב ימני בישראל, אך הוא איננו מאוחד. לכן כשנצביע על גורל עתידה, שלומה וצביונה של המדינה, אסור שאף קול ילך לאיבוד

יאיר לפיד כל כך הקפיד שלא ידברו עליו כמועמד, עד שברגע האמת אף אחד כבר לא מעוניין בו

על אף המגמות ההולכות ומתבהרות, גם הפרשנים המנוסים ביותר לא מצליחים לחזות במדויק את תוצאות האמת של הבחירות, עליהן מתברר שוב ושוב כי יש רק דרך אחת להשפיע: ברגליים

יו"ר תקווה חדשה משלם בסקרים את מחיר הטהרנות, אך המחנה הלאומי כולו לא יכול להרשות לעצמו את מחיר חבירתו לממשלת שמאל

הנאומים ההיסטוריים, הטקסים הבינלאומיים וההתרועעות עם ראשי מדינות הם רק חלק קטן מהתפקיד התובעני והמסובך, אותו מנסים כעת לנטול אנשים נטולי חזון מהאיש עם הקבלות

לאחר ששטרן בחר לדחות עד לאחרי הבחירות את פרסום דו״ח מבקר המדינה על כשלי ועדת הבחירות, הלוי מגיב להחלטה השנויה במחלוקת: “פגיעה חריפה באמון הציבור”

אצל פוליטיקאים שנמקים באופוזיציה מתנוונים חוש האחריות וההבנה כי למעשיהם יש השפעה ארוכת טווח. כך קרה ללפיד, הסבור כי הפוליטיקה היא בסך הכול משחק התבטאויות בתקשורת

אם יגרום להדחת נתניהו לטובת הקמת ממשלת שמאל – הוא אולי יצליח להיות ראש הממשלה, אך כלל לא בטוח שיצליח להתקבל בחזרה אל המחנה הלאומי

החיבוקים שמקבל סער במשך שנים מעיתונאי ׳הארץ׳, ׳ידיעות אחרונות׳ ואחרים, ובמיוחד בחודשים האחרונים, צריכים להדאיג כל מצביע ימין

דווקא בנושא זהותה היהודית של המדינה, אחד מהנושאים המהותיים ביותר למחנה הימין, השיח הפוליטי מתאפיין במעט מאוד דיבורים מעשיים

כחלק מקמפיין פוליטי מתמשך וחד-צדדי, מרבית עיתונאי ישראל הפסיקו לעסוק במהות והפכו את עצמם לסיפור המרכזי

מעל פני השטח ׳תקווה חדשה׳ היא עוד מפלגת אנשי ימין, אך מתחת לפני השטח מדובר בנשק החדשני וכנראה גם האחרון במאבק ששורשיו מגיעים עד לשנות השמונים

האיום על חב״ד הוא עוד דוגמה לדרך המעוותת בה תופס לפיד את הדמוקרטיה ואת הציבור הישראלי, אליה נלווית רשימת הישגים ריקה. מכתב מאזרחית מודאגת ליו״ר ׳יש עתיד׳

המדינאים והפוליטיקאים הם אומני האפשר בתוך מציאות זורמת, מפתיעה ומשתנה. דינמיות זו אינה נקלטת אצל משפטנים ואנשי צבא הבאים מעולם של פסקנות ונחרצות

מיכאלי מנסה לשווק את ׳העבודה׳ כמפלגת שמאל-מרכז, אבל למעשה מה שהוביל את מראענה לעבור אליה זו לא ההתמרכזות שלה עצמה, אלא ההקצנה של המפלגה שהקימה את המדינה

בראיון ב׳מעריב׳ הוצג קסטנר כ”מארגן פעולת ההצלה” אשר סבל מ“מסע הסתה נגדו”, וצוין כי ”גורמים בימין ממשיכים להפיץ את הדברים”. את שכתוב ההיסטוריה הזה צריך וחשוב להפריך

שר המודיעין אלי כהן בראיון על הקורונה (״נהיה המדינה הראשונה לנצח את הנגיף״), הכלכלה (״צריך להוריד מסים ולהפחית רגולציה״), מערכת המשפט (״דרוש ניקוי אורוות בפרקליטות״) ותיקי נתניהו (״מתי אי פעם פוליטיקאי בישראל הורשע בסיקור אוהד?״)

בראשות ח״כ מירב מיכאלי, מפלגת ׳העבודה׳ במתכונתה החדשה מקצינה שמאלה, הרחק מעבר לגבולות אותם היו מוכנים ראשי המפלגה המיתולוגיים להכיל

הריקנות של הלאומיים לשעבר כגון אולמרט, לבני, מרידור וריבלין, חוזרת כעת אצל סער. בניגוד למה שטוען, הימין, הוא הדבר האחרון שמעניין אותו

מיהודים מומרים בימי הביניים, דרך בובר וברית שלום ועד לשמאל של ימינו: תופעת השנאה העצמית היהודית מסרבת להרפות. האיבה כלפי נתניהו וטראמפ – רק סימפטום

מ׳המרכז החופשי׳ ועד ׳כולנו׳, מפלגות "הליכוד ב׳" מחליפות מסיכות ופנים, אך תמיד המטרה זהה – החלפת ׳הליכוד׳. כולן, בלי יוצא מן הכלל, בסופו של דבר נעלמו

לדעת ח״כ בצלאל סמוטריץ' התיקון במערכת המשפט קודם לכל, בג״ץ מונע מהמדינה כלים לשימור הרוב היהודי בישראל ומפלגה של 5-6 מנדטים בהנהגתו תוכל להיות כל ההבדל בממשלה הבאה

אלדד בק מספר בראיון ל׳מידה׳ על ההתקפות האישיות שחווה משגריר ישראל בגרמניה, צביעות התקשורת הישראלית וההתערבות הבוטה נגדו מצד משרד החוץ הישראלי

הביביפוביה מכרסמת את הדמוקרטיה הישראלית מזה למעלה משני עשורים. ניתוח התופעה יתרום לבריאות הנפש של החברה